משעשע ועגום כאחד הוא תקציב המדינה. מן מילה שכזו שמשמשת כיסוי לכל הפעילות הממשלתית וכשצריך לעשות משהו חשוב - אז אין אבל כשהחרדים צריכים להכנס לקואליציה אז יש. כשחולי סרטן מבקשים להאריך חיים אז אין, אך כשמוצאים קברי מתים וצריך להאריך את הכביש אז יש. ככה הוא התקציב - הפכפך ומבולבל, בדיוק כמו הבוחרים שהביאו את המדינה למצב בו היא היום (למי שלא הבין, הבוחרים הם אנו עצמנו).
המהומות והמחאות השונות מגיעות כיום לשיאן, מפאת הזנחה וזלזול חד משמעי ברוב הישראלי, תוך העדפה ברורה של המיעוט החרדי, בד בבד עם העדפת הקבלנים העשירים, מדיניות כלכלית סופר-ליבלרית הנכנעת ללחצי המונופולים ועוד שלל מילות גנאי.
התירוץ לכל הבעיות הוא תמיד העדר תקציב והמדינה עומדת על כך שאי איפשר - כי אין מאיפה. ואז - רואים שרי הליכוד שמצבם הולך ומתדרדר ולאחר התייעצות בת יום-יומיים - לפתע פתאום "יש!".
אז רגע אחד - הסבירו לי נא - יש או אין? היה או לא היה? אם לא היה - אז אתם משקרים כשאתם אומרים שפתאום יש כסף. ואם היה - אז שיקרתם לנו כשאמרתם שלא היה כסף (ואז נשאלת השאלה מה זממתם לעשות בו).
אי לכך אתם שקרנים כך או כך... ובהקשר זה יש האומרים: "יום הדין קרב ובא...".... ואני רק מקווה שהם ולא אנו ניתן את הדין. |