כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אפונה בצלחת

    Peeeaaaa !

    © כל הזכויות שמורות

    פוסטים אחרונים

    היינו ילדי המפתח של שנות ה-80

    76 תגובות   יום חמישי, 5/4/07, 16:14

    לא מזמן נפגשנו, שלושה חברי ילדות, שלושה מוזנחים לשעבר, ילדי מפתח קראו לנו אז. היינו מסתובבים עם חוט הטלפון הצבעוני המסולסל ובקצה צרור מפתחות. אמא לא הייתה מחכה לנו בבית, למען האמת עבדה יותר קשה מאבא והרוויחה לא פחות.

    אנחנו תוצרי המהפיכה הפמיניסטית. את האוכל היינו מקבלים מהעוזרת וחלקו היינו עושים גם לבד. אני זוכר אז אמא של חבר-הכי-טוב (כיום סקסופוניסט מצליח שחי בכלל בהולנד) היתה מסתכלת עלי ואומרת "ואתה יודע לחמם את המרק בעצמך??" הרגשתי גאווה. היום, במבט לאחור, אולי חשבה "מסכן, איזה מין אמא...". ישבנו שלושה בבית קפה תל-אביבי וניסינו להבין מה יצא מאיתנו לאחר "הזנחה" כזאת. סכרי נהר ה-Guiness נפרצו באותו יום ואנחנו נכנסנו לטראנס נוסטלגי קשה.

    אמא אני לא כועס - דווקא יצא לי טוב. החופש. ארוחות צהריים אצל חברים (כן, למרות שהאוכל מוכן גם בבית) גם גיא ודודי יצאו מזה בסדר – תודה לאל כבר לא רואים צלקות. בדיעבד, באמת, לא הייתי רוצה את זה אחרת, אולי זאת הסיבה שנשארתי בבית עד אמצע שנות העשרים, כל אחד התעסק בשלו.

    אני קורא לכל האמהות עם רגשות האשם, מספיק ! גדלנו גם ככה! לא פחות טובים מאחרים, לא פחות מחוזקים, אנשי קריירה, מאהבים נחשקים (גיא ודודי) לא הרגשנו מוזנחים וגם אם האחרים הסתכלו עלינו ככה מסביב, מי הבין בכלל מה הם רוצים??? 

    לאמא באהבה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (75)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/13 23:31:
      חחח.. אני גם ילדת מפתח לגבי הצלחת גידולי.. הדיעות חלוקות. מקסים.
        20/6/13 10:15:
      בזה הרגע ביטלת את רגשי האשם שלי כלפי ילדיי. תודה! :)
        1/9/11 23:42:

      צטט: קיים במערכת 2011-09-01 22:47:13

      תכלס, עד היום אני יודעת בדיוק, על השנייה כמה זמן לחמם טבעול במיקרו! כישורים שלא כולם רוכשים :)

       

      לא כישורים, כישרון... ;-)

        1/9/11 22:47:
      תכלס, עד היום אני יודעת בדיוק, על השנייה כמה זמן לחמם טבעול במיקרו! כישורים שלא כולם רוכשים :)
        3/8/11 20:38:

      צטט: LI 2011-07-29 09:02:20

      גם אני היתי ילדת מפתח יש טראומות ילדות גרועות יותר כנראה. ילדי מפתח יוצאים אנשים די מוצלחים לרוב. אבל בהחלט נתת לי השראה לפוסט על חימום קפואים במיקרו (אז זה עוד היה טוסטר אובן) . עד היום אני טובה בכך ובעלי המסכן שרגיל לבישולים של אימו אינו מיומן בבחירת סוג הטבעול ומקצועיות השליפה המהירה מהמיקרו. עוד תיכתב התאוריה על ילדי מפתח שמפתחים בגרות נפשית גדולה יותר (לאנשים יש חיים משלהם כולל לאימהות) , יצירתיות (איך להשיג ארוחות שוות אצל חברים עם אמהות מבשלות) ויכולת להיות לבד (לפחות עד 16-17 אחהצ).

       

      תודה LI, נראה לי שהתיאוריה כבר נכתבה... חבר (עם 4 ילדים כבר די מתבגרים ) אמר לי פעם - מה שאתה נותן לילדים כשהם קטנים תצטרך להמשיך לתת להם כשהם גדלים, לטענתו אצלהם במשפחה חלק מהילדים גדלו ככה וחלק אחרת והתיאוריה מוכיחה את עצמה. מחכה לפוסט על קפואים במיקרו...

        29/7/11 09:02:
      גם אני היתי ילדת מפתח יש טראומות ילדות גרועות יותר כנראה. ילדי מפתח יוצאים אנשים די מוצלחים לרוב. אבל בהחלט נתת לי השראה לפוסט על חימום קפואים במיקרו (אז זה עוד היה טוסטר אובן) . עד היום אני טובה בכך ובעלי המסכן שרגיל לבישולים של אימו אינו מיומן בבחירת סוג הטבעול ומקצועיות השליפה המהירה מהמיקרו. עוד תיכתב התאוריה על ילדי מפתח שמפתחים בגרות נפשית גדולה יותר (לאנשים יש חיים משלהם כולל לאימהות) , יצירתיות (איך להשיג ארוחות שוות אצל חברים עם אמהות מבשלות) ויכולת להיות לבד (לפחות עד 16-17 אחהצ).
        2/1/11 01:34:

      צטט: דמעה 2010-12-28 20:18:16

      מצטרפת לקריאת ביטול האשמה. יש נטייה כזו של החברה לראות באם כאובייקט מוחלט המבטלת את כל צרכיה לטובת ילדיה. אני חושבת שראוי לזכור 'אמא' היא גם אישה, עם רצונות, צרכים, דחפים, רגשות .. היא סובייקט!! ביטול עצמי שלה לא מביא טוב לא לה וגם לא לילד!

       

      יקירתי, תודה. כ'הורים' אנו נוטים לייחס את מה שהחסרנו מהילדים - לחסכים בעיניהם. לעיתים רבות זה לא כך וחשוב לזכור זאת.

        28/12/10 20:18:
      מצטרפת לקריאת ביטול האשמה. יש נטייה כזו של החברה לראות באם כאובייקט מוחלט המבטלת את כל צרכיה לטובת ילדיה. אני חושבת שראוי לזכור 'אמא' היא גם אישה, עם רצונות, צרכים, דחפים, רגשות .. היא סובייקט!! ביטול עצמי שלה לא מביא טוב לא לה וגם לא לילד!
        15/9/10 16:01:
      הלוואי עליי...
        26/5/10 23:19:
      כאם ש"מזניחה" ככה את ילדיה.. שמחתי לקרוא.. :) תודה :)
        25/5/10 00:40:


      פוסט מקסים..

       

      מחר אתקשר לאמא שלי להגיד לה שלא נורא שהייתי ילדת מפתח (שלי היה צהוב)... שיצאתי בסדר גמור גם ככה!!!

        11/12/09 20:23:

      צטט: ritz 2009-12-09 02:09:35


      גם אני רציתי מפתח.

      אז נתנו לי.

      "צריך כשרון מיוחד, כדי לאבד שני מפתחות בשבוע אחד" אמא אמרה.

      אני לא ממש הבנתי, אם היא גוערת בי או גאה.

      טוב, אבא תמיד אמר לי שאני ברוכת כשרונות.

      והמפתח (השלישי) - הוא נשאר למשמורת אצל סימי השכנה.

      כן, הורים לפעמים זה דבר מורכב...

      חוצמזה, אצלנו לא היתה סימי השכנה :(

      כנראה בגלל זה הכל הסתכם במפתח אחד...

       

       

        9/12/09 02:09:


      גם אני רציתי מפתח.

      אז נתנו לי.

      "צריך כשרון מיוחד, כדי לאבד שני מפתחות בשבוע אחד" אמא אמרה.

      אני לא ממש הבנתי, אם היא גוערת בי או גאה.

      טוב, אבא תמיד אמר לי שאני ברוכת כשרונות.

      והמפתח (השלישי) - הוא נשאר למשמורת אצל סימי השכנה.

        14/11/09 20:06:

      צטט: ליאי 2009-11-14 14:04:00

      מקסים.

      הפוסט ואתה.

      תודה יקירתי :)

       

        14/11/09 14:04:

      מקסים.

      הפוסט ואתה.

        2/11/07 09:51:

      שאפו לילד הבריא שגדל למבוגר שפוי...

      מלא אהבה ומתיקות...וחוש לשפיות...

      תודה שהבאת...וחיבוק לאמא שלך..

        31/10/07 11:21:

       

      כמה אתה חמווווווווווודנבוך

        29/10/07 14:50:

      כל אחד והזכרונות שלו....זה מקסים

      אמנם היה לי מפתח כזה על שרוך, אבל לפי ההגדרה לא הייתי ממש ילדת מפתח,

      כי אמא שלי היתה מורה והיתה בדרך כלל שם בצהריים.

      אצלנו היו שני דברים אחרים במקום -

      אחד זה תורנות שטיפת כלים (ועד היום אני חולמת על מדיח כלים)

      והשני היה שאמא שלי היתה הולכת לישון צהריים ואני בתור הבכורה הייתי צריכה לדאוג שהאחים שלי הקטנים ישמרו על השקט, דממת אלחוט. 

      אז אני זוכרת שהיינו שוכבים על הרצפה ושומעים תכניות רדיו לילדים - ל"בת ולבן" וגם "חתול בשק".....    מה שלא תעשה...כל אחד יוצא שרוט מסיבה אחרת....(:

      אחלה פוסט

        10/6/07 15:39:

       

      צטט: rayv 2007-06-04 17:37:35

      אחלה פוסט

      מאחת עם אמא שמחה בבבית שבנוסף גם מבשלת מעולה

      וזה לא אומר שזה מה שישביע את רעבוני או שהיתה אידיליה [יש כזו חיה?] 

       

      זה נשמע כזה הרפתקני ממש לקנא...

        

      ככה זה

      למי שיש שיער חלק -> תמיד ירצה תלתלים 

       

      תודה rayv,

      בגילאים ההם לא התעסקנו בביקורת (בדיעבד כמובן)

      ולי יש שיער גלי אז תמיד נהניתי מכל העולמות... מחייך

        4/6/07 17:37:

      אחלה פוסט

      מאחת עם אמא שמחה בבבית שבנוסף גם מבשלת מעולה

      וזה לא אומר שזה מה שישביע את רעבוני או שהיתה אידיליה [יש כזו חיה?] 

       

      זה נשמע כזה הרפתקני ממש לקנא...

        

      ככה זה

      למי שיש שיער חלק -> תמיד ירצה תלתלים 

        11/5/07 23:17:

       

      צטט: עבר-הדני 2007-05-11 15:58:59

      ועוד הערה, רצינית לשם שינוי.

      בסופו של דבר נראה לי שעדיף אמא שמחה, חזקה ומגובשת שמגיעה מאוחר,

      מאמא מתוסכלת, עצובה ומרירה שנמצאת כל הזמן.

      (ועדיין נדמה לי שאמא שמחה שנמצאת כל הזמן זה השילוב המנצח).

       

      ועכשיו גם תשובה רצינית,

      מסכים עם כל מה שאמרת, השילוב האחרון הוא כמובן נדיר ביותר

      במיוחד בדורנו.

        11/5/07 23:15:

       

      צטט: עבר-הדני 2007-05-11 09:27:21

       

      צטט: milush 2007-05-10 10:49:48

       

      צטט: עבר-הדני 2007-05-08 12:52:37

      לא מבין איך זה קרה ,

      גודל בתוכנו דור חדש של אנשים שלא מתבכיינים.

      מתי זה קרה, במדינה שמבכיינת את עצמה למוות.

      נדמה לי שיש עשרות אנשים שהיו תולים את הפוסט הקנוני הזה על המקרר

      ליד הפתק: תחמם לך את הטבעול, אני חוזרת מאוחר.

      הייתי רוצה לככב, אבל זה יוצר לי בעיה. זה מחייב אותי להיות אופטימי

      ולהפסיק להתבכיין על הבית שלי.

      מממממ.

      טוב אני מככב ושוכח מהר.

       

      טוב, במקרה שלי לא היה טבעול עדיין,

      אבל הפתק על המקרר מזכיר נשכחות  מחייך

       

      תודה על הכוכב, השארתי לך טבעול אחד.

      טבעול? בטח שניצל תירס.

      בתמורה לכוכב אני אמור לקבל ארוחה מבושלת וחמה וגם חיבוק בסוף.

      אח, כשאתה מוזנח בילדות אתה בועט בחברים הכי טובים. טבעול.

      ואמרת שתפסיק להתבכיין...

      יאללה בישלתי פה משהו בוא לחיבוק - אוי זה נשמע רע !

        11/5/07 15:58:

      ועוד הערה, רצינית לשם שינוי.

      בסופו של דבר נראה לי שעדיף אמא שמחה, חזקה ומגובשת שמגיעה מאוחר,

      מאמא מתוסכלת, עצובה ומרירה שנמצאת כל הזמן.

      (ועדיין נדמה לי שאמא שמחה שנמצאת כל הזמן זה השילוב המנצח).

       

        11/5/07 09:27:

       

      צטט: milush 2007-05-10 10:49:48

       

      צטט: עבר-הדני 2007-05-08 12:52:37

      לא מבין איך זה קרה ,

      גודל בתוכנו דור חדש של אנשים שלא מתבכיינים.

      מתי זה קרה, במדינה שמבכיינת את עצמה למוות.

      נדמה לי שיש עשרות אנשים שהיו תולים את הפוסט הקנוני הזה על המקרר

      ליד הפתק: תחמם לך את הטבעול, אני חוזרת מאוחר.

      הייתי רוצה לככב, אבל זה יוצר לי בעיה. זה מחייב אותי להיות אופטימי

      ולהפסיק להתבכיין על הבית שלי.

      מממממ.

      טוב אני מככב ושוכח מהר.

       

      טוב, במקרה שלי לא היה טבעול עדיין,

      אבל הפתק על המקרר מזכיר נשכחות  מחייך

       

      תודה על הכוכב, השארתי לך טבעול אחד.

      טבעול? בטח שניצל תירס.

      בתמורה לכוכב אני אמור לקבל ארוחה מבושלת וחמה וגם חיבוק בסוף.

      אח, כשאתה מוזנח בילדות אתה בועט בחברים הכי טובים. טבעול.

        10/5/07 10:51:

       

      צטט: teta_d 2007-05-08 18:49:43

      תודה!

      עשית לי את היום!!

       

      מגיע לך כוכב על זה....העלת בי חיוך של נחת

      וזאת האמת, מכל הלב,

      ככל שנלמד ממנה יותר מהר,

      ככה יהיה קל יותר.

       

      החיוך שלך שווה לא פחות, תודה

        10/5/07 10:49:

       

      צטט: עבר-הדני 2007-05-08 12:52:37

      לא מבין איך זה קרה ,

      גודל בתוכנו דור חדש של אנשים שלא מתבכיינים.

      מתי זה קרה, במדינה שמבכיינת את עצמה למוות.

      נדמה לי שיש עשרות אנשים שהיו תולים את הפוסט הקנוני הזה על המקרר

      ליד הפתק: תחמם לך את הטבעול, אני חוזרת מאוחר.

      הייתי רוצה לככב, אבל זה יוצר לי בעיה. זה מחייב אותי להיות אופטימי

      ולהפסיק להתבכיין על הבית שלי.

      מממממ.

      טוב אני מככב ושוכח מהר.

       

      טוב, במקרה שלי לא היה טבעול עדיין,

      אבל הפתק על המקרר מזכיר נשכחות  מחייך

       

      תודה על הכוכב, השארתי לך טבעול אחד.

        8/5/07 18:49:

      תודה!

      עשית לי את היום!!

       

      מגיע לך כוכב על זה....העלת בי חיוך של נחת

        8/5/07 12:52:

      לא מבין איך זה קרה ,

      גדול בתוכנו דור חדש של אנשים שלא מתבכיינים.

      מתי זה קרה, במדינה שמבכיינת את עצמה למוות.

      נדמה לי שיש עשרות אנשים שהיו תולים את הפוסט הקנוני הזה על המקרר

      ליד הפתק: תחמם לך את הטבעול, אני חוזרת מאוחר.

      הייתי רוצה לככב, אבל זה יוצר לי בעיה. זה מחייב אותי להיות אופטימי

      ולהפסיק להתבכיין על הבית שלי.

      מממממ.

      טוב אני מככב ושוכח מהר.

       

        8/5/07 12:20:

       

      צטט: פוקסי 2007-05-07 18:14:51

      עוד ילד מפתח. רק אצלי זה היה בשנות השבעים והמפתח היה תלוי על שרוך רגיל, עוד לא המציאו את הקפיצים המסולסלים.

      ויש מין משפט כזה שאומר

      blaming parents is out

      יענו לצאת כבר מהחפירה הזאת של להאשים את ההורים בכל מה שלא טוב בנו ובכלל לחפש אשמים בדפקטים שלנו זה די מעייף. לא שאין דפקטים אבל לא צריך למצוא את האשם בכל אחד.

      מסכים לחלוטין. חבל על הדלק במסע הזה.

        7/5/07 18:14:

      עוד ילד מפתח. רק אצלי זה היה בשנות השבעים והמפתח היה תלוי על שרוך רגיל, עוד לא המציאו את הקפיצים המסולסלים.

      ויש מין משפט כזה שאומר

      blaming parents is out

      יענו לצאת כבר מהחפירה הזאת של להאשים את ההורים בכל מה שלא טוב בנו ובכלל לחפש אשמים בדפקטים שלנו זה די מעייף. לא שאין דפקטים אבל לא צריך למצוא את האשם בכל אחד.

        26/4/07 00:31:

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-04-25 10:46:55

      פוסט מצוין ונכון. גם אני הייתי ילד מפתח, לא בגלל זה יצאתי דפוק...

      מרגיש קרוב אליך בזכות הפוסט הזה.

      נו, כנראה שהצלחתי לעשות משהו נכון... תודה.

        26/4/07 00:30:

       

      צטט: talotan 2007-04-25 03:27:11

      ומה שיותר מפחיד - יש סבירות שחצי ממה שאמצא במגירה או בארון - חזר עכשיו לאופנה.

      אבל כבר במידות קטנות מאוד, אה?

        25/4/07 10:46:

      פוסט מצוין ונכון. גם אני הייתי ילד מפתח, לא בגלל זה יצאתי דפוק...

      מרגיש קרוב אליך בזכות הפוסט הזה.

        25/4/07 03:27:

      ומה שיותר מפחיד - יש סבירות שחצי ממה שאמצא במגירה או בארון - חזר עכשיו לאופנה.

        23/4/07 00:30:

       

      צטט: talotan 2007-04-22 05:51:26

      וידוי קטן לסיום - אני המשכתי ללכת עם אסימון על הנעל הרבה אחרי שאסימונים נעלמו מהעולם והעולם עבר לטלכרט החדשני. ויש סיכוי שאם אפשפש במגירת הנעליים אצל הורי, אולי עוד אמצא את הנעל, עדיין עם האסימון עליה.

       

      כמה שווה היום אסימון?

      מגירת הנעליים אצל ההורים... קצת כמו לפתוח תיבת פנדורה...

        23/4/07 00:24:

       

      צטט: גלעד שי 2007-04-21 21:14:58

      לי היה שרוך/קפיץ בצבע ירוק,

       כחלק מהמראה השלם

       צריך להוסיף את אסימונים בנעלים.

       

      יצא למישהוא להשתמש בהם ???

      אני טועה או שזה פשוט חלוקה בין צבעים לבנים וצבעים לבנות וצבעים לכאלה שאין להם בעיה כזאת עם צבעים??

      אני גם זוכר את האסימונים, גם את השרוך... משום מה...נראה לי ששמתי אותם גם בטבעת של מחזיק המפתחות. מישהו עלה על הטריק חוץ ממני?

        22/4/07 18:10:

       

      צטט: talotan 2007-04-22 05:51:26

       

      כמה שווה היום אסימון?

      פעימת מונה ?!

        22/4/07 05:51:

       

      צטט: גלעד שי 2007-04-21 21:14:58

      לי היה שרוך/קפיץ בצבע ירוק,

       כחלק מהמראה השלם

       צריך להוסיף את אסימונים בנעלים.

       

      יצא למישהוא להשתמש בהם ???

      נכון! אסימונים בנעליים.

      עכשיו שאתה מזכיר את זה... לא, מעולם לא יצא לי להשתמש באסימונים שנקשרו על השרוך. (וכשחושבים על זה לעומק, האסימון היה מושחל עמוק כל כך, ובמקום כל כך לא נגיש, שאם חלילה היה מקרה חירום - עד שהיה אפשר להגיע אליו זה כבר לא היה רלוונטי).

       

      וידוי קטן לסיום - אני המשכתי ללכת עם אסימון על הנעל הרבה אחרי שאסימונים נעלמו מהעולם והעולם עבר לטלכרט החדשני. ויש סיכוי שאם אפשפש במגירת הנעליים אצל הורי, אולי עוד אמצא את הנעל, עדיין עם האסימון עליה.

       

      כמה שווה היום אסימון?

        21/4/07 21:14:

      לי היה שרוך/קפיץ בצבע ירוק,

       כחלק מהמראה השלם

       צריך להוסיף את אסימונים בנעלים.

       

      יצא למישהוא להשתמש בהם ???

        19/4/07 11:51:

       

      צטט: milush 2007-04-19 11:47:48

       

      צטט: ka rin 2007-04-19 08:30:20

      אני ילדת מפתח קלאסית עם שרוך טלפון ורוד וריחני (את הריחות אתם זוכרים?).

      פנטזיה קטנה- כל אלה שלא היו ילדי מפתח מארגנים לנו את "ארוחת הבישולים של אמא" הגדולה.

      שולחנות אבירים בכיכר רבין. ריחות בישולים ובית שהרגע ניקו מציפים את הכיכר.

      כרטיס כניסה לאירוע יהיה ע"י הצגת כמות הריר שכל ילד מפתח מייצר כשהוא עומד מול צלחת מפרום.

      נכנסים על קצות האצבעות כדיי לא ללכלך את הספונג'ה ומתיישבים לאכול.

      אני מתחילה להריץ את זה מול העירייה.... :)

       

      נכון ! היה לזה גם ריח!

       "ארוחת הבישולים של אמא" - רעיון גדול ! מפרום? מעניין...

      וגם הצלחת להעביר פה ריח של ספונג'ה - יללא אני בעניין ! איך מתקדמים?

      כבר מחפשת חסות....

        19/4/07 11:47:

       

      צטט: ka rin 2007-04-19 08:30:20

      אני ילדת מפתח קלאסית עם שרוך טלפון ורוד וריחני (את הריחות אתם זוכרים?).

      פנטזיה קטנה- כל אלה שלא היו ילדי מפתח מארגנים לנו את "ארוחת הבישולים של אמא" הגדולה.

      שולחנות אבירים בכיכר רבין. ריחות בישולים ובית שהרגע ניקו מציפים את הכיכר.

      כרטיס כניסה לאירוע יהיה ע"י הצגת כמות הריר שכל ילד מפתח מייצר כשהוא עומד מול צלחת מפרום.

      נכנסים על קצות האצבעות כדיי לא ללכלך את הספונג'ה ומתיישבים לאכול.

      אני מתחילה להריץ את זה מול העירייה.... :)

       

      נכון ! היה לזה גם ריח!

       "ארוחת הבישולים של אמא" - רעיון גדול ! מפרום? מעניין...

      וגם הצלחת להעביר פה ריח של ספונג'ה - יללא אני בעניין ! איך מתקדמים?

        19/4/07 08:30:

      אני ילדת מפתח קלאסית עם שרוך טלפון ורוד וריחני (את הריחות אתם זוכרים?).

      פנטזיה קטנה- כל אלה שלא היו ילדי מפתח מארגנים לנו את "ארוחת הבישולים של אמא" הגדולה.

      שולחנות אבירים בכיכר רבין. ריחות בישולים ובית שהרגע ניקו מציפים את הכיכר.

      כרטיס כניסה לאירוע יהיה ע"י הצגת כמות הריר שכל ילד מפתח מייצר כשהוא עומד מול צלחת מפרום.

      נכנסים על קצות האצבעות כדיי לא ללכלך את הספונג'ה ומתיישבים לאכול.

      אני מתחילה להריץ את זה מול העירייה.... :)

       

        13/4/07 18:59:

       

      צטט: napo4 2007-04-13 04:07:45

      שנאתי את הילדים מקומה שנייה ואמא שלי בכל זאת הכריחה אותי להזמין גם אותם. ..

      כבר קראתי את זה כמה פעמים וחיכיתי שיהיו לי כוכבים כדי לשים פה אחד אבל יש עלי איזה חרם כוכבים מהסוג הנכון, אז כאילו ששמתי טוב?

       

      דווקא, הבית שלי היה פחות ידידותי לסביבה בגילאים האלה, התעסקנו יותר בייצוא של הילדים מאשר בייבוא שלהם. ולגבי הכוכב - עזבי, תקפצי לבקר מידי פעם...

        13/4/07 18:49:

       

      צטט: קארין-a 2007-04-13 09:38:47

       

      צטט: milush 2007-04-12 21:44:34

       

      אני מאוד מקווה כשאני אגיע למצב שאני צריכה לבחור הבטן (אינטואיציה אימהית) תעזור לי לבחור את הדבר הנכון.....

      מכיוון שאני עדיין לא שם אני לא יודעת לאיזה שביל אפנה ומה אבחר, כל מה שאני יכולה להגיד כרגע שאני מאוד מקווה שאני אעשה את הדבר הנכון והטוב ביותר (כי זה מה שהורים בעצם רוצים לילדים שלהם, לא?!

       

      יום נעים

      קארין A

      אני הראשון שמאמין באינטואיציה האימהית, סה"כ היא והילד יוצאים מאותה בטן, לא?

        13/4/07 09:38:

       

      צטט: milush 2007-04-12 21:44:34

       

      אני מניח שכל אחד מאמין בדרך שבה גדל ואותה הכיר  וזוהי בשורה טובה...

      "הטוב ביותר להם" - הגדרה חמקמקה מאוד. כשתלכי בדרך מלאה צמתים - שנפתחים לאינספור שבילים, באיזה תבחרי? ומתי תדעי שבחרת טוב?

      אני מאוד מקווה כשאני אגיע למצב שאני צריכה לבחור הבטן (אינטואיציה אימהית) תעזור לי לבחור את הדבר הנכון.....

      מכיוון שאני עדיין לא שם אני לא יודעת לאיזה שביל אפנה ומה אבחר, כל מה שאני יכולה להגיד כרגע שאני מאוד מקווה שאני אעשה את הדבר הנכון והטוב ביותר (כי זה מה שהורים בעצם רוצים לילדים שלהם, לא?!

       

      יום נעים

      קארין A

        13/4/07 04:07:

        את כל הבניין אמא שלי האכילה ואני תמיד קינאתי באלה שמותר להם בורגראנץ' ואמא שלהם לא בודקת שהם עושים שיעורים  ושנאתי את הילדים מקומה שנייה ואמא שלי בכל זאת הכריחה אותי להזמין גם אותם. ..

      כבר קראתי את זה כמה פעמים וחיכיתי שיהיו לי כוכבים כדי לשים פה אחד אבל יש עלי איזה חרם כוכבים מהסוג הנכון, אז כאילו ששמתי טוב?

       

        12/4/07 21:44:

       

      צטט: קארין-a 2007-04-12 21:05:26

      אני לא יודעת מה יותר נכון להיות ילד מפתח או שלא, מקווה שאוכל לתת לילדים (שיהיו לי) את הטוב ביותר להם.

      קארין A

      אני מניח שכל אחד מאמין בדרך שבה גדל ואותה הכיר  וזוהי בשורה טובה...

      "הטוב ביותר להם" - הגדרה חמקמקה מאוד. כשתלכי בדרך מלאה צמתים - שנפתחים לאינספור שבילים, באיזה תבחרי? ומתי תדעי שבחרת טוב?

        12/4/07 21:05:

      זהו שאני לא גדלתי כילדת מפתח, אבל נורא נורא רציתי מפתח על חוט טלפון.... בסוף קיבלתי בצבע ירוק.... (לא שהיה לזה שימוש, אבל צריך לרצות את הילדים)

      אני למצטערת לרגע שאמא שלי היתה בבית לקבל אותי ולהגיש לי ארוחה חמה טריה וטעימה (למרות שלא כל-כך אהבתי לאכול).

      אני זוכרת ילדים שפשוט כל הזמן אמרו לי שממש כייף לי שאמא שלי בבית בצהריים.... ואיזה כייף שמגישים לך את האוכל בחום...

      אני לא יודעת מה יותר נכון להיות ילד מפתח או שלא, מקווה שאוכל לתת לילדים (שיהיו לי) את הטוב ביותר להם.

      קארין A

        12/4/07 02:04:

       

      צטט: nir.z 2007-04-11 02:31:01

      יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, היתרונות הם שיותר קל לך להעסיק את עצמך ושנוח לך להיות לבד, ואלה גם החסרונות.

      אני תמיד תוהה לגבי הביצה במקרה זה, כי את התרנגולת אני מכיר אישית...

        11/4/07 02:31:
      יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, היתרונות הם שיותר קל לך להעסיק את עצמך ושנוח לך להיות לבד, ואלה גם החסרונות.
        8/4/07 02:18:

      :-)) 

      אם אז הראש נופל בחתיכה אחת.

      קבלתי לפחות תשובה, הם מקווים שהכל יסתדר עד מחר בערב. הם מכניסים זכרון מטמון או משהו כזה.

        8/4/07 01:54:

       

      צטט: לטליה יואלי יש באג 2007-04-08 01:24:14

      נראה לי זה מה זה מדבק :-)

       

      קרה לי לפני כמה ימים, אני מקווה שלא קיבלת את זה כשנכנסת אליי לבלוג. ואם כן, מתנצל מראש, או מה שנשאר ממנו.

        8/4/07 01:24:
      כן, גם אותיות השם שלי מתחילות בזו אחר זו לנשור  לבלי חזור. זה צרעת. נושרים האיברים של הפרופיל. ונראה לי זה מה זה מדבק :-)
        8/4/07 01:15:

       

      צטט: alon_brenner 2007-04-06 14:01:00

      טוב היה לנו משהו שאין היום.

      אטארי.

       

      וכשיש לך אטארי, אוכל ושתיה זאת רק הפרעה.

      אני חשבתי שאטארי זה רק לילדים של הורים גרושים...

      טניס וטרזן, ספייס אינווידרז וקומבט.

      גירושים זה שמחה.

      ממממממ....  בעצם, לא יודע. לא מכיר משהו אחר. (כילד...)

       

      ואני חייב לציין שהתאיידות התמונה של טליה יואלי, והתחרפנות הפרופיל שלה מאוד משעשעים אותי. זה כאילו היא הופכת אט אט לרואה ואינה נראה. ספוווווווווקי  :-)

        7/4/07 22:46:

      ממש מתבקש כאן המשפט הזה, וסליחה  שזה האמא ( אפרופו) של המיחזור:

      "ד'נייל איז נוט אונלי א ניים אוף א ריוור אין איג'פט" :-)

        7/4/07 21:56:

       

      צטט: טליה יואלי 2007-04-07 15:53:04

      אבל איך הגעתם לדבר על זה?

      אתה בטוח שאתם לא בהכחשה מתוך אהבה לאמא?

      הנושא הבשיל בצורה הקלאסית, כמה נשמות פולניות טובות מלאות רגשות אשם פצחו בוויכוח של איך צריך לגדל ילדים...

       

      הכחשה? איזה הכחשה?  קורץ 

       

      לא ממש לא, אפאחד לא היה זוכר את זה בכלל אילולא הנשמות העלו את העניין באוב.

        7/4/07 15:53:

      נחמד, באמת נחמד לשמוע שזה לא כ"כ נורא בדיעבד.

      אבל איך הגעתם לדבר על זה?

      אתה בטוח שאתם לא בהכחשה מתוך אהבה לאמא?

        7/4/07 04:21:

       

      צטט: ilan.peer 2007-04-07 01:33:12

      כשיהיו לך 50 כוכבים - תדע.

       

       

      מעניין.

        7/4/07 01:33:

       

      צטט: milush 2007-04-06 21:47:04

      היד הנעלמת נתנה לי כוכב, תודה. אשמח לדעת מי מחובר אליה...

       

      כשיהיו לך 50 כוכבים - תדע.

      נפתחת אופציה לראות מי נתן כוכבים, אצל כולם, גם ירוקים וגם אדומים. 

        6/4/07 21:47:

      היד הנעלמת נתנה לי כוכב, תודה. אשמח לדעת מי מחובר אליה...

       

       yuli _  יש חשבונות שתצטרכי לסגור עם אמא, לא תמיד זה נעים..

       

      tal  החוט שלי היה ירוק

        6/4/07 17:39:

      יולי, יולי...

       

      החיים שלך רק עכשיו מתחילים :-)

       

      אטארי

       

      ולהרבה יותר פרטים:

       

      http://en.wikipedia.org/wiki/Atari

       

        6/4/07 16:01:
      אני מעולם לא הבנתי את "חוט הטלפון המסולסל הזה". שלי היה ורוד זוהר. מזעזע בצבע ובגודל. למה זה יועד, לשליטה לווינית מרחוק?!
        6/4/07 15:59:
      טוב... זה דיי ברור שעכשיו אני ממש חייבת לדעת מה זה לכל הרוחות אטארי ולמה לי לא היה כזה...?
        6/4/07 14:55:

       

      צטט: ilan.peer 2007-04-06 12:20:22

      דווקא הייתי בחבורה של דובי דוברמן...

      הוא עם כל חוש הריח שלו, לא עזר לי למצוא מפתח אחד!

      דוברמן עלק...

      מסתבר שבעקבות זה בגילאים מאוחרים יותר הוא חווה משבר זהות ועבר לצד השני..
        6/4/07 14:51:

       

      צטט: alon_brenner 2007-04-06 14:01:00

      כשיש לך אטארי, אוכל ושתיה זאת רק הפרעה.

       

      גם שיעורי בית...  צוחק

        6/4/07 14:01:

      טוב היה לנו משהו שאין היום.

      אטארי.

       

      וכשיש לך אטארי, אוכל ושתיה זאת רק הפרעה.

        6/4/07 12:20:

      צטט: milush 2007-04-06 04:06:16


      איכשהו זה מזכיר לי את המנורה על הראש של בולבול הכבולבול

      דווקא הייתי בחבורה של דובי דוברמן...

      הוא עם כל חוש הריח שלו, לא עזר לי למצוא מפתח אחד!

      דוברמן עלק...

        6/4/07 04:06:

       

      צטט: ilan.peer 2007-04-06 02:28:01

      אני חושב שבגלל שהייתי מאבד המון מפתחות,

      אמא שלי נשארה בבית ולא הלכה לעבוד...

       

      איכשהו זה מזכיר לי את המנורה על הראש של בולבול הכבולבול

        6/4/07 03:59:

       

      צטט: _yuli_ 2007-04-05 18:48:25

      אני יודעת שיש המון דברים שהיו קורים אחרת ומעצבים אותי אחרת, אם לא הייתי ילדת מפתח. לטוב ולרע. ובגדול, כן, יצא לא רע בכלל.
      וגם איזה כיף לך, ארוחות אצל חברים... אני גדלתי על פיצה וסאנפרואוסט, בשביל שחלילה לא תחשוד שאני מעדיפה אימהות אחרות.

       

      זהו שארוחות אצל החברים הסתכמו בדר"כ בפיצה וסאנפרוסט....

        6/4/07 03:53:

       

      צטט: דוסית 2007-04-05 17:04:15

      כאמהות תמיד נחוש רגשי אשם. בפרט אם אנחנו פולניות.

      אבל תודה על העידוד. באמת.

      יהיה שכר לעמלי, אני מקוה.

      אם תקבלי את ה-Currency נכון לעולם לא תישארי מובטלת

      מניסיון.

        6/4/07 03:41:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-04-05 16:47:54

      פוסט מקסים:)

       

      הלוואי והיינו יכולים להיכנס כבר עכשיו לראש הקטן שלהם, יכול להיות שהיינו פותרים הרבה בעיות.

       

      לצערינו הראש הקטן שלהם כבר גדול מידי עלינו..

        6/4/07 02:28:

      אני חושב שבגלל שהייתי מאבד המון מפתחות,

      אמא שלי נשארה בבית ולא הלכה לעבוד...

        5/4/07 18:48:
      אני יודעת שיש המון דברים שהיו קורים אחרת ומעצבים אותי אחרת, אם לא הייתי ילדת מפתח. לטוב ולרע. ובגדול, כן, יצא לא רע בכלל.
      וגם איזה כיף לך, ארוחות אצל חברים... אני גדלתי על פיצה וסאנפרואוסט, בשביל שחלילה לא תחשוד שאני מעדיפה אימהות אחרות.
        5/4/07 17:04:

       בהחלט ילדון מוזר:)

      רוב האנשים שאני מכירה מלאים טענות כרימון על אבא ואמא והחיים בילדות..

      אנחנו מגדלים את הילדים על התסכולים מהבית, על השגיאות שנעשו עלינו. ונעשו.

      ממשיכים את השושלת, אין מה לעשות..

       

      וכאמהות תמיד נחוש רגשי אשם. בפרט אם אנחנו פולניות.

      אבל תודה על העידוד. באמת.

      יהיה שכר לעמלי, אני מקוה.

        5/4/07 16:47:

      פוסט מקסים:)

       

      הלוואי והיינו יכולים להיכנס כבר עכשיו לראש הקטן שלהם, יכול להיות שהיינו פותרים הרבה בעיות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      ערן מ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין