אני מודה, מה שקורה בימים אלו מרגש אותי עד דמעות. אני רננה, בד"כ מנותקת ממה שקורה בזירה הפוליטית מרגישה שחייבת לצעוק את זעקתי הדוממת. דוממת כבר 20 שנה לערך. דוממת מהיום בו אני רוצה להרוויח כסף ולחיות באושר ועושר. מילצרתי, ניקיתי בתים, טיילתי וחזרתי עם כסף- חשבתי שהנה הבנתי איך זה עובד. אך לא! אני אופטימית מטבעי ואני מאמינה בכל יום שהוא יום טוב ושלי תמיד יש מה ללמוד ובס"ה יש התנסויות בחיים. התנסויות שמכשלות אותנו ומכשירות את הקארמה שלנו לעבר התיקון הבא. נכון. בזה אני מאמינה.

אך הפעם לא די באמונה. יש לעשות. להביא לשינוי. השינוי כבר כאן.

אמן וקולות המחאה לא ייעלמו ונחזור לשגרת חיינו. לא עוד

האמירה הפעם הייתה כללית, כיאה לפוסט ראשון בבלוג ראשון.

בפנים אש בערה... נתראה רננה

מרחב גוף נפש