אני רוצה לדעת מי אני.על העבר אין לסמוך.הוא בא והולך וקצר בזמן.אני לא חולם בלילה ולא ביום.הראי לא מזכיר לי כלום.אולי התגרשתי מעצמי?  אני בטוח שטביעת אצבעי תוכיח, שאני זה אני,אך במה היא שונה מהצילום של המתולתל בכתה ג'.את יכולה לזהות אותי?אני שואל ."הראש הקטן בשורה 3 ",היא אומרת. ואז מצביעה "רגע, זה לא הקיצוני בשורה השנייה?" , היא מנחשת מי אני .גם אני.כול הילדים,היא אומרת, דומים. גם המבוגרים,אני אומר לה.המורה הזקופה  מחייכת.למה המורה?היא  האישה הכי גבוהה בתמונה.אישה? לא שיערתי שיש גוף מתחת לראש שלה . בחור המנעול שדרכו הצצתי ,בגיל אחר ,חיפשתי את ההבדלים. .אין אחת –כל אחת מתאימה .כמו שתי בועות סודה בכוס.להן-מבפנים -זה נראה מפץ גדול.מחוץ- אלה מים .אהבה היא רק  תמרור הורייה.העדה הזו ,שיש לי בבית, כשהיא קוראת בשמי אני עונה "כן?" וכך אני מסיק שיש עוד אחד בחדר חוץ ממנה.איפה  הוא האני הזה ?איפה אלוהים?הוא בספק.כמו אוסטרליה .הם אומרים שיש אוסטרליה ואני מאמין להם ..ואם אחת מהתכונות שלי נעלמת,יש פחות מהאני?אם מורידים רגל משולחן הוא פחות שולחן? ואם מורידים ארבע רגליים?

במצב הרוח הזה קמתי בבוקר ואחרי שעה חזרתי לעצמי.ניגשתי לראי לפגוש מכר ותיק אך התיק היה לרגלי והראי לא  הצליח להכילו.הרמתי ראש ו... חשתי בחילה ובוז.הברק של המחשבה,רעם התחושה מטפטף החוצה בדלף טפטוף,מילולי,מקוטע כלום כזה. זה אני זה?