בלי תכנון מוקדם, כשהמקריות מככבת בהרבה מפועלם המשותף, מצליחים צמד המעצבים הישראלים, יעל מר ושי אלקלעי, להנפיק עבודות הזוכות להערכה רבה בעולם העיצוב. קולקציית אריחי קרמיקה ופריטי ריהוט שעיצבו עבור חברות נחשבות הם רק שתיים מהדוגמאות מאת ארן הרשלג
"ההתעסקות שלנו עם רצפות עץ היתה מקרית לחלוטין. מצד אחד היה פרויקט שהתגלגל בהתחלה סתם כרצפה לתערוכה ונהפך בסיומו להיות רצפה לחנות של סטלה מקרטני במילאנו. מצד שני עשינו רצפת קרמיקה שהיא שונה לגמרי. אין ספק, זו היתה שנת הרצפה שלנו. אם היית שואל אותנו לפני שנתיים, לא היה לנו מושג שנתעסק כל כך הרבה ברצפה". כך מתארים יעל מר (34) ושי אלקלעי (34) את החיים האקלקטיים שלהם והבלתי מתוכננים כזוג בחיים וכצמד מעצבים שמנפיקים עבודות בתחום העיצוב שלראשונה נמכרות גם בארץ. לאורך הראיון הטלפוני איתם שנערך בין תל אביב ללונדון, אי אפשר היה להתעלם ממוטיב המקריות האופף את מסלול הצמיחה שלהם. במקום לרדוף אחרי המקרה, נראה כאילו השניים נותנים למקרה לפגוע בהם. ציניקנים יאמרו שזה כמו לחכות שברק יפגע בך, אבל השניים שלמדו והכירו בבצלאל, טוענים כי לא מעט מהדברים שהם עושים, קורים להם ללא תכנון מוקדם. אפילו העבודה עם סטלה מקרטני.  המעצבים שי אלקלעי ויעל מר. "דברים פשוט קורים"
מה זה בשבילכם לעבוד יחד? יעל: "בשבילנו זה מעבר טבעי. שנינו למדנו ביחד והיינו מאוד מעורבים במהלך הלימודים גם בתואר הראשון וגם בתואר השני, אחד בעבודה ובעשייה של השני. בהתחלה זה היה ברמת העצות ולאט לאט זה התפתח לעבודה משותפת. לנו זה לא נשמע מוזר לעבוד ביחד. אנחנו דווקא מוקפים בזוגות שיוצרים בשותף וזה לא נראה לנו חריג. היו לנו מורים או חברים שלמדו איתנו וזה התקיים אצלם". שי: "בעבודה קריאטיבית זה מאוד מעשיר לעבוד עם מישהו. לאדם יוצר את הרעיונות שלו ובעזרת שיחות אתה מעשיר אותם זה מאוד נוח. לא לכולם אמנם, אבל גם לי וגם ליעל זה עוזר ואיך שהוא יצא שהקשר שלנו הוא גם אישי וגם מקצועי". קריאטיביות היא לא משהו אישי, רגשי ואינדיבידואלי? יעל: "זה תלוי בפרויקטים אני מניחה. יש פרויקטים ששי יותר דומיננטי ויש כאלו שאני יותר דומיננטית. וכן, צריך באמת לפעמים לעשות ויתורים. אנחנו לפעמים משכנעים אחד את השני ממש כמו שמשכנעים לקוח שיש לנו את המהלך הנכון. בפרספקטיבה של זמן דברים מתגלים כנכונים או כלא נכונים". שי: "גם אני מרגיש ככה. בדרך כלל הדד-ליין מול הלקוח הוא כזה לחוץ, שהראשון שיש לו רעיון שנראה הכי סביר אנחנו הולכים עליו. זה לא שיש לנו הרגשה של אגו כזה, שלכל אחד יש עמדה בסטודיו ורבים - 'אם פעם קודמת לקחנו את הרעיון שלך, אז עכשיו לוקחים את הרעיון שלי'". יש אצלכם חלוקה טבעית ל"מלים ולחן", במובן שמישהו אחראי על הצורה והאחר על התוכן? שי: "אם צריך לעבוד על דברים כמו מנגנון או על מכניזם שהם דברים יותר הנדסיים, אז זה הצד שלי. אם צריך לעבוד לדוגמה על פריסות או מעבר גיאומטרי משטחיות לתלת-ממד זה הצד של יעל". יעל: "יש דברים שהם יותר הטבע של שי ויש דברים שהם יותר הטבע שלי. יש פעמים שהחלוקה ברורה ויש פעמים שיש הרבה בלאגן".
"דברים פשוט קורים" כשאני שואל אותם איפה תהיו בעוד תהיו עוד 5 שנים, קשה להם לשים את האצבע ולהתמקד. "אנחנו די מתגלגלים. אין לנו אג'נדה או תכנית עסקית - דברים פשוט קורים, טוען שי. יעל מבחינתה משלימה אותו ואומרת כי מבחינת העשייה הם ימשיכו לעצב, אבל הם לא יודעים איפה יהיו על הגלובוס. באופן כללי ניתן לומר כי המקריות היא המצפן העיקרי שלהם. השניים מתארים לא פעם כי דברים מתרחשים אצלם ללא תכנון מוקדם. כבר בשנה השלישית ללימודים הם התחילו לצאת ביחד והחיים האישיים התערבבו עם החיים המקצועיים. את התואר השני הם עשו כבר בלונדון. יום אחד חבר שלמד איתם ועבד בסין, הציע להם להצטרף אליו ולעצב במשותף מזוודות ומטריות. העבודה יחדיו היתה כל כך טובה, שהם הפכו את העבודה המשותפת להרגל. גם העבודה עם סטלה מקרטני נפלה עליהם ללא תכנון אסטרטגי לדבריהם. "השתתפנו בתערוכה בבאזל שמתמקדת בעיצוב יחידני לאספנים שלעיתים גם נמכר בסדרות מוגבלות. עיצבנו במקום רצפה וזו היתה הפעם הראשונה שהתעסקנו ברצפת פרקט. סטלה מקרטני הגיעה לפתיחה וביקשה שנעצב את הרצפה הזו בחנות שהיא פותחת במילאנו. מאז עיצבנו רצפות בעוד כחמש חנויות. "אני מרגיש שאנחנו עובדים על רעיונות בסטודיו בלי קשר לכלום ואז פתאום פונים אלינו", מסכם שי בסיפוק.
איך קרה שמוצרים שלכם נמכרים כעת גם לשוק הישראלי? שי: "חברת קרמיקה איטלקית צעירה בשם 'מוטינה' פנתה אלינו לפני שנה וחצי וביקשה שנעצב עבורם קולקציה בלי יותר מדי הנחיות או תדריך. יש עניין כזה לקחת מעצבים שאין להם שום מושג בקרמיקה ולתת להם באופן ניסיוני להיכנס לזה. את 'מוטינה' בישראל משווקים חברת 'מודי' אותם פגשנו בבולוניה בתערוכת קרמיקה של אריחים. לא תמצאו שם למשל קרמיקה של צלחות או כוסות. לאריחי הקרמיקה ניסינו לתת מראה של נייר. הניגודיות עמדה לנגד עיננו, רצינו לראות איך תראה אמבטיה בחדר שעשוי מנייר. יש כאן קונטרסט בין החוזק של הקרמיקה לחולשה של הנייר". יעל: "גם הריהוט שעיצבנו יגיע לישראל לחנויות טולמנ'ס. זו עבודה שהכנו לקפליני. תהליך העבודה כאן מחבר בין פורניר מקופל לחומר מילוי מוקצף. בדרך כלל מתחילים מהפנים ויוצאים החוצה למעטפת. כאן הפכנו את התהליך. התחלנו במעטפת הפורניר ומילאנו בקצף. בקולקציה הזו עיצבנו עד כה שרפרף וספסל ואולי נתפתח ונתגלגל עם הרעיון לעוד כיוונים. זו פעם ראשונה שמוצרים שעיצבנו מגיעים לישראל, מכיוון שלחברות שאנחנו עובדים איתן, אין משווקים בארץ. אבל היו לנו תערוכות בישראל בגלריות או במוזיאון חולון לעיצוב. זה מאוד משמח אותנו מבחינת השייכות כשזה קורה בישראל".
|