חברה שלי היא אספנית. אוספת מכל הבא ליד דברים.

עבודות של תלמידיה, חומרים להוראה, חומרים ליצירה, סתם דברים שהיא מוצאת.

השבוע עברה דירה. התחילה ממיינת את החפצים ולא מוצאת איך תוכל להיפטר או לבחור מה לקחת ומה לא.

דבר ראשון שהצעתי היה המשפט: לכל דבר מקום.

כלומר, לכל דבר ששמים צריך להיות מקום משלו.

כך שאם אתה משתמש בדבר זה מעולה, אבל תמיד תדע מהו מקומו ותחזיר אותו למקומו בתום השימוש.

כשאדם מבלגן דברים זה יכול להיות סימן לכך שהוא לא מרגיש שהדברים שייכים לו, או שהוא עצמו לא מרגיש שייך למקום - ואז הוא עצמו אינו במקומו.

אבל מה עלי לקחת ומה עלי  לזרוק? היא הקשתה.

התשובה באה לי כמו ידעתי אותה מאז ומתמיד:

כל דבר שאת אוספת הוא בעצם חלום. חלום לא ממומש.

כלומר החלום שאת יוצרת הוא שגורם לאותו דבר להפוך להיות יקר ערך בשבילך, ובגלל התכנון הזה, את שומרת על החפץ, אבל בעצם את שומרת על החלום.

ובחיינו, מה תפקידם של חלומות לא ממומשים?

חלומות לא ממומשים בעצם תוקעים אותנו בעבר ומשאירים אותנו עם תחושה של אכזבה מעצמנו, עם חוסר סיפוק, עם בעיות על בעיות, ואיננו מתפנים לחיות בזמן הווה, הזמן היחיד בו יכולים אנו להיות מאושרים.

כך שבעצם כל חפץ כזה הוא תזכורת לתסכול שלנו מעצמנו.

כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החפץ בידינו ולבחון האם החלום שקשור אליו הוא חשוב לקיום מטרותינו.

אם אמרנו כן, אז סבבה. נשמור אותו עם החלטה לקיים את החלום.

אבל אם החלום לא ממש חיוני, כל שעלינו לעשות הוא להגיד לחלום:  

תודה רבה על שליווית אותי עד כה. אתה יכול להיעלם.

ובהיעלם החלום, החפץ מאבד את חיוניותו ויכול להיזרק לפח, להינתן במתנה או כל דבר אחר.

זה נשמע פשוט ולא מתוחכם, אבל זה עזר לה.

ואולי זה יכול לעזור גם לכם.

מה זה להיות קוסם... באמת של החיים?

להיות מסוגל לברוא דבר בדימיוננו ואז לארגן ולסדר את המציאות כך שתתאם את החלום.

בין אם מדובר בחפצים, אנרגיות, חלל, זמן, אנשים, אירועים, מסכות, הרגלים ועוד.

יומקסים,

אורי