חופשי על הבר
אל תגיד לי מה כן מה לא גם אבא שלי לא אמר לי גם אמא שלי אולי בעצם כן הם ניסו להגיד אבל אני יצור טבע העולם חופשי ופראי לא תקשור אותי ברצועה לא תשים אותי בכלוב לא תאכיל אותי בקש כי נולדתי לעולם של בחירה כי נולדתי לחופש ונולדתי להיות יצור פרא וגם אם נדמה לך שאני פה איתך בין ארבע קירות כל הדלתות פתוחות וגם החלונות ונפשי מתעופפת לה עד החלל ובין הגלקסיות השונות ובן הכוכבים וביערות ושטה בספינות וחיה בעולמות קסומים אפילו אם הם דמיוניים.......
בימוי: דניס הופר הפקה: פיטר פונדה תסריט: פיטר פונדה, דניס הופר, טרי סאותרן צילום: לזלו קובאץ' עריכה: דון קאמברן, הנרי יאגלום משחק: פיטר פונדה, דניס הופר, ג'ק ניקולסון, רוברט ווקר, לואנה אנדרס
וייט ובילי הם שני "היפים" המחליטים לצאת למסע אופנועים בארצות-הברית. בדרך הם נתקלים בפניה המורכבים של הנפש האמריקאית: אלימה ומשחררת, אכזרית ונדיבה, צרת מוחין ופתוחה לכל. "אדם בעקבות גורלו" הוא שיר הלל וגם קינה לניסיון המהפכה של תרבות הנגד בארצות הברית של שנות ה- 60'. דניס הופר ביים את עצמו ואת פיטר פונדה (התסריט נכתב על-ידי שניהם) בסרט שבעיני רבים הוא המייצג הקולנועי הנאמן ביותר לרוחה של תרבות הסקס-סמים-ורוק'נרול. האגדות מספרות שמבתי הקולנוע שבהם הוקרן "אדם בעקבות גורלו" ב-1969 עלה ריח חריף של מריחואנה והסרט הפך פולחני בזמן אמיתי. ההנאות הן רבות: הדיאלוגים "המסטולים", הצילום של לזלו קובאץ', פס הקול וג'ק ניקולסון בתפקיד משנה שהפך אותו לכוכב. בסצנת הפתיחה לצלילי Born To Be Wild , כשהופר ופונדה נפטרים מהשעונים שלהם ועולים על ההארלי נחגגים רעיון החופש, המרד באמריקה הבורגנית והתחושה שהמהפכה הצליחה. אבל עוצמתו של הסרט נובעת מתיאור מכמיר לב של שני "ההיפים" רוכבים אל האבדון בסיום שהוא גם נבואה וגם הרהור קודר על גורלה של המהפכה. |