מאפר מחשבותיי

אל מניפת הלילה,

כצללים חבויים

בנרתיקי העבר

מלחשים לי

זמן אבוד.

צללי חושך

מרצדים בין

החלומות,

נוגעים לא נוגעים

בהוויה שמורה

לאהבה ישנה.

והגשם מטופף בחוץ

כמניפת הרוח

לרווית

עוללי היום החדש.