כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרואים מכאן

    על אלונקות ועל ערבות הדדית

    21 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 17:15

    על ערבות הדדית כערך עליון:

     

    משום מה זכיתי לשמוע לאחרונה, ולא פעם אחת בלבד, את ראש הממשלה מזמין את שריו להיכנס איתו אל מתחת לאלונקה.  אני מניח שהוא לא התכוון למסע אלונקות ממש, כהמשך ל"גיבושון" שעשה להם לאחרונה,  אלא במובן המטאפורי בלבד.  כוונתו של רה"מ היתה כנראה ל"אלונקה" כסמל לערך החשוב של ערבות הדדית, ולכך שלא נוטשים חבר פצוע בשדה הקרב.

     

    מנסיונו המר של החייל גלעד שליט למד העם היושב בציון, כי אוי לו לפצוע אשר גורלו תלוי בכך שביבי יסכים ללכלך למענו בדם את חליפתו היפה, ואוי לו לחייל המתבוסס בדמו על האלונקה, ואשר נאלץ להמתין עד שביבי יכנס עם שריו אל מתחת לאלונקה. אם לא ימות בינתיים מפצעיו, הוא עוד עלול למות על האלונקה מזיקנה.....

     

    אינני יודע איזה נסיון יש לביבי בנשיאת אלונקות עם פצועי אמת ותחת אש אוייב אמיתית. אני מעיד מנסיוני האישי שזה מבחן עליון של חברות אמיתית, ומיצוי של ערך הערבות ההדדית, עד טיפת הדם האחרונה. כן! כך ממש, פשוטו כמשמעו.

     

    אספר לכם עכשיו על מקרה שבו נפל בגורלי להיות שותף לנשיאת אלונקות בעת קרב. היו גם מקרים נוספים, ואולי אספר גם עליהם בהפגנה הקרובה או בהזדמנות אחרת, אם תגלו עניין.

     

    חמישי ליוני 1967. צה"ל תוקף  חזיתית את מתחם אום כתף במדבר סיני. מדובר במתחם המצרי המרכזי, שהיה מבוצר ומוגן על ידי כוחות חי"ר ושריון, ובחלקו האחורי על ידי מספר סוללות תותחים, שהיו אמורות לפגוע בכל מי שיתקוף את המתחם מן החזית.  כיבושו של מתחם אום כתף היה אמור לפתוח את הדרך אל  תוך סיני, לכיוון תעלת סואץ.

     

    הכוחות התוקפים נתקלו בהתנגדות עזה, ובאש יעילה של התותחים המצרים, אשר  מנעה את התקדמות כוחות השריון והחי"ר שלנו אל תוך המתחם המבוצר.

     

    ''

      

    בתמונה: מיתחם אום כתף, מבט ממקום המיסתור על שדה הקרב

      

      

    על גדוד הצנחנים במילואים, שאליו השתייכתי, הוטלה המשימה להגיע למתחם אום כתף מאחור, לפגוע בתותחנים המצרים, לפוצץ את התותחים, ולאפשר בכך לכוחות האחרים להבקיע אל תוך המתחם ולהשלים את כיבושו.

     

    לקראת חשיכה, החלו מסוקי חיל האויר לבצע סבבים משטח היציאה אל השטח שנבחר לנחיתה בקרבת מתחם אום כתף.  לאחר מספר סבבים הבחינו המצרים במתרחש, והחלו להנחית אש ארטילרית על שטח הנחיתה.  כיוון שכך הוחלט על הפסקת הנחתת הכוחות לאחר שהונחתו במקום כשתי פלוגות וחצי בלבד.  כמובן שלא היה בכך כדי לגרום להפסקת הפעולה, אך זה כבר שייך לערך החשוב של דבקות במשימה, שאינו חלק מן הדיון הנוכחי.

     

    הכוח שהספיק לנחות בשטח המיועד, יצא במסע רגלי מזורז לכיוון המתחם המצרי.  הניווט היה קל ביותר, שכן ניתן היה להבחין עוד מאזור הנחיתה באש שיצאה מקני התותחים המצרים, אשר ירו ללא הרף.

     

    עם סיום המשימה היינו אמורים לסגת לאזור דיונות סמוך, ולהסתתר שם עד להשלמת כיבוש המיתחם ע"י כוחותינו, על מנת שלא ניפגע בשוגג על ידי הכוחות המסתערים על המתחם מן החזית.

     

    המשימה הושלמה כמתוכנן.  התותחים המצריים וצוותיהם שותקו זמן קצר ביותר לאחר פריצתנו אל תוך המיתחם, וחדלו לחלוטין מפעילות.  בכך הושגה מטרת פעולתנו בשלמותה.

     

    במהלך הקרב היו לנו נפגעים רבים – הרוגים ופצועים, והיה עלינו לשאתם איתנו בשלב הנסיגה אל החולות. עקב מספרם הרב של הנפגעים, לא היה די באלונקות שלקחנו איתנו, ונאלצנו לשאת חלק מן ההרוגים בשמיכות.

    במהלך הנסיגה נפצע לוחם נוסף מאש החיילים המצרים, ועל מנת לפנות לו אלונקה, הועבר הרוג נוסף לשמיכה.

     

    ''

    בתמונה: לוחם פצוע ממתין לפינוי במקום המסתור 

     

     

     

    מסע האלונקות היה קשה במידה שלא תתואר. רגלינו, ובמיוחד של נושאי האלונקות, שקעו בתוך דיונות טובעניות, שהגיעו לגבהים שלא ראינו כמותם בדיונות המוכרות לנו בישראל. ובכל פעם שהיה עלינו לטפס במעלה המדרון התלול של דיונה שכזו, היו נכנסים מתחת לאלונקה שני לוחמים נוספים, כדי לסייע. לא מיותר להוסיף שכולנו היינו תשושים וצמאים מאד מלילה ארוך של צעידה עם ציוד כבד ושל לחימה, שעבור רובנו הגדול היתה הלחימה הראשונה בחייהם. מלבד המים שכל לוחם נשא במימייתו עם צאתנו לקרב, לא היו מי שתייה.  לא לפצועים ולא ללוחמים שלא נפגעו.  בשלב מתקדם של הנסיגה, היה ברור לגמרי שאם יפגע ולו רק עוד חייל אחד נוסף, לא יהיה בכוחנו להתמודד עם נשיאת הנפגעים, ויהיה עלינו לשכב לצידם ולחכות לחסדי שמים.  למרבה המזל הצלחנו להגיע למקום המסתור ללא נפגעים נוספים, ולאחר מספר שעות של המתנה, ולאחר שאחדים מטובי חברינו נפטרו בידינו מאבדן דם, הגיעו מסוקים ופינו את הנפגעים, ואנו חזרנו רגלית אל הכביש החוצה את המתחם שנכבש בינתיים על ידי כוחותינו. שם פגשנו בכוח של לוחמי שריון אשר החיו את נפשותינו עם מיכלי המים הלוהטים שלהם, ואשר טובים מהם לא באו אל פי מעולם, ושם נאספנו על ידי אוטובוסים, שהובילו אותנו אל המשימה הבאה.

     

    לאחר המלחמה שוחחתי עם מפקד הגדוד שלנו, שהוא אחד מגדולי הלוחמים שהיו לעם ישראל בעת החדשה, ושאלתי אותו מה היה עושה אם בשלב הנסיגה היה לנו נפגע נוסף. תשובתו היתה קצרה וברורה: "היינו מרכזים את ההרוגים, וממשיכים בנסיגה בלעדיהם, והיינו חוזרים לאסוף אותם בתום הקרב".   לשמע דבריו חשתי תיסכול וגאווה. תיסכול על שלא חשבתי בעצמי על פתרון כל כך פשוט ומתחייב, וגאווה גדולה על כך, שערך הערבות ההדדית שעליו התחנכתי מילדות, ובמיוחד במהלך השרות הצבאי, הוטמע בי כל כך עמוק, עד שלא שקלתי בכלל את האפשרות להשאיר בשטח את גופות חברינו המתים, ולו גם לזמן קצר. היה ברור לי, כמו לשאר חבריי, שאין מפקירים חברים בשטח, גם אם זה יוביל לכך שכולנו נמצא שם את מותנו.  אין בלבי שום ספק, שהפתרון של השארת ההרוגים בשטח, עד שיווצרו תנאים לפינויים, הוא הפתרון הנכון והמתבקש בתנאים מסויימים,  אך אני מאושר שלא נאלצנו להתמודד עם הצורך להחליט כך.

     

                        

    ''

    בתמונה: ממתינים לפינוי

    עד כאן חזרה בזמן אל מסע אלונקות נשכח.  מה הקשר בינו לבין מסע האלונקות שביבי קורא לשריו להצטרף אליו? באמת שאיני יודע.  בינתיים אנחנו אלה שנושאים אותו ואת שריו על גבנו, ואנחנו אלה שפושטים אליו יד ומתחננים שיחזיר לנו את חברנו האובד – החייל גלעד שליט, כדי שיוכל להצטרף אלינו ולסייע במשימה הקשה של נשיאת ראש הממשלה על גבנו. המשקל שעלינו לשאת הולך וגדל, וכוחנו הולך ותש....

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/11 01:10:

      צטט: ישראלפסח 2011-08-02 10:50:48

      עודד ידידי ורעי.יפה עשית כאשר לקחת את הסיפור של קרבות הגדוד שלנו במלחמת ששת הימים.אשר בהם בא לביטוי כל הערכים שעליהם התחנכנו לגבי חברות דבקות במשימה נחישות ואין מפקירים פצועים בשדה הקרב.אני הרי הייתי המ"פ שלך בכל הקרבות הללו .אינני חושב שאותם אנשים הנמצאים במקומות אשר מחליטים על חיינו ועל חייהם של חיילים במצבו של גלעד .מבינים בכלל על מה שאתה מדבר ,בשבילם זה עוד סיפורי מעשיות או פנטזיה של איזה "שמאלן" אני רק יכול להיות גאה על הקשר שלנו על הנחישות והדבקות במשימה בענין גלעד שליט מי ייתן והסיפור ייסתיים בטוב ומהר ידידך ומוקירך פסח

       אני בהחלט מסכים עם כל מה שכתבת, פסח. אבל זר לא יבין זאת. בכל זאת יש אכזבה מרה מזה ש"חברינו" מהסיירת שכחו את הערכים שללא ספק ספגו שם, וכמו שאמר עמירם לוין, באחת ההפגנות שהתקיימה לפני כמה שבועות בקיסריה:  "ביבי, אני הייתי המפקד שלך בסיירת.  חזור לסיירת ולערכיה..." (הציטוט מהזכרון כמובן)

        2/8/11 10:50:
      עודד ידידי ורעי.יפה עשית כאשר לקחת את הסיפור של קרבות הגדוד שלנו במלחמת ששת הימים.אשר בהם בא לביטוי כל הערכים שעליהם התחנכנו לגבי חברות דבקות במשימה נחישות ואין מפקירים פצועים בשדה הקרב.אני הרי הייתי המ"פ שלך בכל הקרבות הללו .אינני חושב שאותם אנשים הנמצאים במקומות אשר מחליטים על חיינו ועל חייהם של חיילים במצבו של גלעד .מבינים בכלל על מה שאתה מדבר ,בשבילם זה עוד סיפורי מעשיות או פנטזיה של איזה "שמאלן" אני רק יכול להיות גאה על הקשר שלנו על הנחישות והדבקות במשימה בענין גלעד שליט מי ייתן והסיפור ייסתיים בטוב ומהר ידידך ומוקירך פסח
        31/7/11 22:23:

      כשקראתי לראשונה התרגשתי.

      מומלץ אצלי במאמרים

      http://cafe.themarker.com/post/2290838/?last_method=edit

      אסתי

        29/7/11 23:43:

      צטט: פיני יחזקאלי 2011-07-29 21:02:15

      אתה כותב נפלא. שבת שלום וחיבוק יקירי... פיני

       פיני חברי הטוב

      תודה על ההערכה המחמיאה.  באשר לחיבוק, אפשר לוותר.....

        29/7/11 23:40:

      צטט: בן גור 2011-07-29 19:29:39

      סיפור אוטנטי מרגש של לוחם על קרב, על אחוות לוחמים ועל ערבות הדדית. הייתי מצרף את סיפור הקרב הזה לקובץ שראוי שיוצא ע"י צה"ל על סיפורי קרב של לוחמים. אשר לאלונקה של ביבי - הייתי מצפה מבנו החייל שיתן כתף ראויה במסגרת שירותו.

       תודה על התגובה.  בקרוב מאד יפורסם סיפור נוסף באותו הקשר. באשר לציפיותיך מבנו החייל......  לו יהי.....

        29/7/11 21:02:
      אתה כותב נפלא. שבת שלום וחיבוק יקירי... פיני
        29/7/11 19:29:
      סיפור אוטנטי מרגש של לוחם על קרב, על אחוות לוחמים ועל ערבות הדדית. הייתי מצרף את סיפור הקרב הזה לקובץ שראוי שיוצא ע"י צה"ל על סיפורי קרב של לוחמים. אשר לאלונקה של ביבי - הייתי מצפה מבנו החייל שיתן כתף ראויה במסגרת שירותו.
        29/7/11 12:10:

      צטט: saragliksberg 2011-07-29 11:21:00

      תודה על המאמר המאלף,,, כרגיל נשבית בכתיבתך הרהוטה והנוקבת, תבורך ויישר כחך!

      תודה שרה'לה.

      זוכרת שיש לנו דייט מחר?

      שבת שלום

        29/7/11 11:21:
      תודה על המאמר המאלף,,, כרגיל נשבית בכתיבתך הרהוטה והנוקבת, תבורך ויישר כחך!
        28/7/11 23:21:

      צטט: קנולר 2011-07-28 22:14:35

      אין לך הרגשה שבין עולמך דאז לבין המציאות של היום יש מרחק כל כך רב, שקשה מאד לגשר? אז היו ערכים אחרים לגמרי.

      היי קנולר

      תודה על תגובתך. אין ספק שהעולם הולך ומשתנה מיום ליום, ולאו דווקא לטובה.

      יחד עם זאת, מנוולים היו גם אז, ומה שכנראה השתנה מאד, זה שהמנוולים של היום איבדו לגמרי גם את מעצוריהם וגם את הבושה.

      אנחנו חייבים להאמין שיש כאן גם הרבה אנשים טובים, וכי עוד ניתן לשנות את הדברים לטובה.  אולי באמת צריך להיות קודם לכן עוד יותר רע, כדי שהעם יקום ויתחיל לעשות מה שמנהיגיו אינם מסוגלים או שאינם רוצים לעשות.

      שבת שלום

      עודד 

        28/7/11 23:13:

      צטט: ההע 2011-07-28 21:42:24

      עודד היקר קראתי בענין רב את הדברים .. מאוד מרגש. מרגישה מאוד קרובה אתה יודע. למרות שאני עצמי לא שרתתי בצבא בגלל הנסיבות ,הסיפורים האלו כל כך מוכרים לי..הרי גדלתי עליהם.חשבתי על כך שאילו אחי ז"ל ששירת איתך באותה יחידה היה בחיים היה ודאי משתתף באותו קרב..יש המון געגועים בלב להמון דברים שלא ישובו עוד..ולכאלו שאנחנו מנסים להחזיר בכל כוחנו.. בסוף דבריך אתה מחדד בי את התחושה שאכן אנו אלו שנושאים את ראש הממשלה הזה על גבנו..והתחושה הזאת מאוד קשה.

      אחות לי קטנה, ושמה ההע. אגב, מה דעתה של אחותי הקטנה להחליף את שמה לשם עברי?

      אינני היחיד שהשתתף במלחמות, וגם לאחיך שלמה יש עבר צבאי מפואר.

      בשנים האחרונות אינני יכול להשתחרר מן ההרגשה המעיקה, שחבריי שלא זכו לחזור, היו בעצם פראיירים. המקרה העצוב של החייל גלעד שליט, הוא אחת ההוכחות הכואבות לכך. גם אם זכיתי לעבור את הגיל שבו לוחמים נשלחים לשדה הקרב, אינני משוחרר מן החובה הקדושה להשתתף במאבק לשם הצלתו של גלעד.

        28/7/11 22:41:
      חיוש יקרה. תודה על תגובתך המרגשת. כתיבת הפוסט שלי לא היתה עבורי דבר פשוט כלל ועיקר, אפילו שנמנעתי שם, מסיבות שקל לנחשן מפירוט יתר של תאור היום ההוא. בנסיבות רגילות לעולם לא הייתי משתף בחוויות ההן מישהו שלא היה אתי שם (מלבד בני משפחתי כמובן), אך המאבק על חייו וחרותו של החייל גלעד שליט, אינו בגדר נסיבות רגילות. אגב, אנו שותפים ברגשות גם לגבי שיריה של רחל.... הפוסט שלך, שעליו הגבתי בזמנו, נגע ללבי במיוחד, ועל כך אכתוב לך בהמשך מכתב אישי. אז שוב תודה על תגובתך, ושבת שלום.
        28/7/11 22:31:

      צטט: * חיוש * 2011-07-28 21:25:40

      עודד חבר יקר

      קראתי אותך ודמעות ניקוו בעיניי

      הסיפור שלך האישי על פינוי הניפגעים וההרוגים

      הכאיב לי בטירוף, על כל המחשבות ההירהורים,

      שהתלוו לאותו קטע קרב....

      למען האמת גם ללא ניסיון אישי במסע אלונקות אמיתי או בתרגיל

      צרם לי מאוד שביבי השתמש במונח הטהור הזה של ערבות הדדית

      גם אני הירהרתי באותם רגעים בגורלו של גלעד

      אתה דאגת למתנו והוא לא דואג בכלל לחייל שלנו שנישאר מאחור

      וכבר חלפו 5 שנים....

      מילותיך נגעו בליבי

      נעם לי ביקורך אצלי

      שבת רגועה ושלווה עודד

      חיה

       

        28/7/11 22:14:
      אין לך הרגשה שבין עולמך דאז לבין המציאות של היום יש מרחק כל כך רב, שקשה מאד לגשר? אז היו ערכים אחרים לגמרי.
        28/7/11 21:42:
      עודד היקר קראתי בענין רב את הדברים .. מאוד מרגש. מרגישה מאוד קרובה אתה יודע. למרות שאני עצמי לא שרתתי בצבא בגלל הנסיבות ,הסיפורים האלו כל כך מוכרים לי..הרי גדלתי עליהם.חשבתי על כך שאילו אחי ז"ל ששירת איתך באותה יחידה היה בחיים היה ודאי משתתף באותו קרב..יש המון געגועים בלב להמון דברים שלא ישובו עוד..ולכאלו שאנחנו מנסים להחזיר בכל כוחנו.. בסוף דבריך אתה מחדד בי את התחושה שאכן אנו אלו שנושאים את ראש הממשלה הזה על גבנו..והתחושה הזאת מאוד קשה.
        28/7/11 21:25:

      עודד חבר יקר

      קראתי אותך ודמעות ניקוו בעיניי

      הסיפור שלך האישי על פינוי הניפגעים וההרוגים

      הכאיב לי בטירוף, על כל המחשבות ההירהורים,

      שהתלוו לאותו קטע קרב....

      למען האמת גם ללא ניסיון אישי במסע אלונקות אמיתי או בתרגיל

      צרם לי מאוד שביבי השתמש במונח הטהור הזה של ערבות הדדית

      גם אני הירהרתי באותם רגעים בגורלו של גלעד

      אתה דאגת למתנו והוא לא דואג בכלל לחייל שלנו שנישאר מאחור

      וכבר חלפו 5 שנים....

      מילותיך נגעו בליבי

      נעם לי ביקורך אצלי

      שבת רגועה ושלווה עודד

      חיה

        28/7/11 20:09:

      צטט: EyalAdventure 2011-07-28 20:06:31

      ברשותך ציטטתי את הפוסט אצלי בבלוג.

       תודה איל על תגובתך. איך אוכל להתנגד לציטוט המאמר בבלוג שלך, לאחר ששילמת במזומן בכוכב?

        28/7/11 20:06:
      ברשותך ציטטתי את הפוסט אצלי בבלוג.
        28/7/11 20:05:
      התרגשתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך עודד ולו מאחר והוא הזכיר לי כל כך על מה ולמה הלכתי לצנחנים. סיפורים אלה ואחרים היו ועודם הבסיס לאהבת הארץ הבלתי מתפשרת שלי. התמונות והאוירה הערכית והנאיבית משהו הם אלה שנתנו את הכוחות והרצון ובסופו של יום את היכולת להתגבר על כל הקשיים באהבה ובאופטימיות. בלי האידיאולוגיה הזו מה לנו כאן?
        28/7/11 19:11:

      צטט: דורון מהנגב 2011-07-28 17:38:47

      מצוין, אני בטוח שביבי יבין היטב את הכתוב אבל הוא התרחק מאותם הימים ואתם ערכים, מזרח ממערב

       תודה דורון.     י

      דבריך מאד חשובים לי, ולצערי אני גם מסכים לתוכנם.    י

      עודד

        28/7/11 17:38:
      מצוין, אני בטוח שביבי יבין היטב את הכתוב אבל הוא התרחק מאותם הימים ואתם ערכים, מזרח ממערב

      ארכיון

      פרופיל

      עודד אל-יגון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין