בשל הזמן שעבר מאז ראיתי את הסרט, אני נמנע מלכתוב ביקורת ארוכה ומפורטת. פוסט זה מבוסס על התחושות שנותרו אצלי מאז הצפיה המקורית.

את הסרט "קאטפיש" ראיתי לפני מספר חודשים ב  -DVD והנה, מתברר שהוא עולה היום (28.7) לאקרנים בארץ. אמנם רק בסינמה סיטי גלילות וזמן מה לאחר ששודר כבר בערוץ יס דוקו, אבל למי שלא ראה אותו, אני בהחלט ממליץ על כך. הדבר המעניין בקאטפיש הוא שלמרות היותו סרט תעודי, הוא מותח ומטריד יותר מכל סרט אימה שראיתי בשנים האחרונות. הוא מכיל את אחת הסצנות הכי מורטות עצבים שזכורות לי ובנוי כל כך נכון לעבר גילוי מפתיע, שקל לפקפק באמינותו. עד היום, אני לא לגמרי משוכנע שהסיפור אמיתי ולא מדובר בלקיחת צעד נוסף ביצירת סרט אימה מוקומנטרי בסגנון "פרויקט המכשפה מבלייר" ו"פעילות על טבעית". עם זאת, כל עוד לא הוכח אחרת, אני מאמין ליוצרי הסרט ומקבל את קאטפיש כתעוד של סיפור אמיתי בזמן התהוותו .

קאטפיש הוא פרי יצירתם של הבמאים אריאל שולמן והנרי ג'וסט. הוא מתחיל בצורה תמימה למדי, כאשר ילדה מחוננת בשם אבי פירס יוצרת קשר עם אחיו של אריאל, נב (יניב) שולמן. נב הוא צלם ניו יורקי שאחת התמונות שצלם והתפרסמה בעיתון, מאוד מצאה חן בעיני אבי. היא שולחת לו ציור שציירה על פי התמונה ונב מתחיל להסתקרן מיהי אותה מעריצה צעירה. השניים מתחילים לדבר דרך פייסבוק, מה שמביא את נב להכיר גם את אמה של אבי ואת אחותה היפהפיה מייגן. דבר מוליך לדבר ונב ומייגן מתחילים להיקשר ולרצות להיות יותר מחברים בפייסבוק. בשלב מסוים, אבי הופכת להיות בעיקר תרוץ לשיחות ביניהם, עד שמייגן נעשית התרוץ העיקרי של נב להרים טלפון. ככל שהחשק המיני והרגשי גובר, הרצון להכיר בצורה לא וירטואלית מביא את הנרי והאחים שולמן לצאת למסע במטרה לפגוש את אבי, מייגן ומשפחתן.

הדבר המעניין בקאטפיש זה שהוא מתעסק בכל מיני שאלות קטנות שמעוררות חשד. הוא פחות עוסק בצורה בה ניתן להכיר דרך רשתות חברתיות ויותר במה שעומד מאחורי הכרויות מסויימות. לא אפרט, כי הסרט אפקטיבי באמת רק כשמגלים את הנעשה ביחד עם יוצריו, אבל אציין שבעקבות הצפיה, סגרתי את הפרופיל שלי באוקיי קיופיד. הרגשתי שהכרויות דרך האינטרנט הן לא בהכרח רעיון כזה חכם. מי שגם ככה קצת פרנואיד ליד מחשבים, עשוי להפוך למטרד עבור סביבתו בעקבות צפיה בסרט. קשה להסתובב ליד אדם בעל תחושת "אמרתי לכם" חזקה כל כך. זה גם האדם שיתעלם מהחלק האחרון של הסרט, בו ההתמקדות היא פחות בסכנות שצופן בחובו העולם שמבעד לצג המחשב ויותר בסיפור אנושי מרתק.

אין לי תשובה למי שתוהה האם מדובר בסרט תעודי אמיתי, או בזיוף מבוים בקפידה. סביר להניח שגם אתם תשאלו את עצמכם מה טיבו של הסרט במהלך הצפיה. אלא שאני לא חושב שזה באמת משנה מה אמיתי ומה לא. ברור שגם לי נראה מוזר שאריאל והנרי מתעדים את הקשר בין נב ואבי לפני שהפך ליותר ממכתב הערצה תמים. ישנם גם מספר רגעים שנראים מתוזמנים באופן מושלם מדי, או לפחות מושקעים יתר על המידה. מצד שני, מידת ההשקעה שאנשים מסוימים מוכנים לתת בכדי שיאמינו להם, היא חלק אינטגרלי מהמסר של הסרט. אם יתברר שכולו מבוים, הרי שמדובר בבימוי מוצלח ובמותחן מבריק ורגיש. אם זהו אכן תיעוד של המציאות, הדבר אפילו יותר מדהים. אני מציע שתצפו בסרט בעצמכם ותבחרו עד כמה להאמין לו. רק עשו לעצמם טובה ואל תתעסקו במידת האמינות שלו יתר על המידה, כי הוא הכי מוצלח כשלא יודעים מה נכון ומה לא.