כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלהבות

    בואו להופעה מדליקה ומג'וננת במשכן אומנויות הבמה הרצליה פרטים ב www.doctorenergy.co.il
    לומדים, מדע, טיפים, צוחקים, סטנד אפ, וגם זזים עם מוזיקה מדליקה!

    ארכיון

    קוראים אחד לשני את הצורה

    1 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 19:55

    יש הורים שבוחרים שם

    ורק אחרי זה נולד להם הילד.

    יש הורים שמחכים עד הלידה

    וכשהילד נולד הם מביטים, ורואים מה מרגיש להם נכון

    מתוך שמות שחשבו עליהם קודם.

    כשאני כותב

    אני כבר לא בוחר לילד שם.

    נותן למילים לגדל את עצמן

    להתחבר אחת אחת לכדי משהו

    ופתאום

    פתאום יש שם.

    אני לא מבין בכלל על מה אני כותב

    עד שזה בא.

    וככה, הילד שלי

    מגדל את עצמו

    ומוצא בעצמו, לעצמו, את השם שלו.

    המילים עוצרות באמצע

    במרחק שבין להיות בשבילך

    בשביל הקורא

    וביני.

    בדרך, אני כבר לא יודע למי הן יותר קרובות

    אליך או אלי.

    הייתי רוצה שילטפו אותי המילים

    כשהן באות הביתה מהעבודה

    ושתאכלנה איתי ארוחת שבת.

    אבל יש מילים שמרוכזות בעצמן.

    אחרות, נועדו כדי לשרת.

    ללטף כל הזמן את מושא הערצתן.

    ואלו שאני רואה עכשיו

    זזות להן באויר נטולות מימד

    בינך לביני

    מטיילות

    נוגעות בך נוגעות בי

    כמו שערות סבא הפרח הלבן הזה

    מרפרפות עליך

    ואחרי זה עלי

    חיבור עדין.

    אם הייתי צריך להחליט

    על איזה מימד לוותר קודם

    הייתי מוותר על הקרקע.

    לא על הקירות

    ולא על התקרה.

    פעם חלמתי על ביטול התקרה

    כדי לחיות בבית שכל הזמן רואים ממנו את השמים.

    אבל היום מתחבר לי לבטל ולוותר על הקרקע,

    לא כי אפול

    אני לא אפול

    כי אני אעוף, ולמעשה ארחף.

    אני די בטוח

    שאם תשמט הקרקע מרגלי

    אני ארחף בגובה של מטר מעל הקרקע

    לא פחות בטוח

    ויותר נינוח.

    נועדתי לריחוף של מטר מעל הקרקע

    ונגזר עלי בגלגול הזה להכיר את הקרקע

    כשם שהלוחמים נקראים למשוך את כפות הרגלים

    לגרור אותם

    כדי לא לאבד אחיזה, ולהישאר יציבים.

    ככה מלמדים לוחמים. לקפוץ פחות

    בניגוד למה שרואים בסרטים

    ולהישאר כמה שיותר זמן מחוברים

    לקרקע.

    היציבות הזו היא אשלייה

    היא בראש.

    ולכן, אני מוותר על הקרקע

    ועולה מטר למעלה

    לראות יותר טוב

    ובעיקר כדי להיות יותר גמיש

    קליל

    ולנוע בתוך המילים

    בינך לבייני.

    לזכר שבי אין משמעות.

    לנקבה או לזכר שבך אין משמעות.

    אנו אדם לאדם

    נשמה לנשמה

    קורא לקוראה

    קוראים אחד לשני

    את הצורה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/7/11 10:52:
      כרגיל, תענוג לקרוא לך. את הצורה, זאת אומרת. הרשה לי להזכיר כי הפרח הסבא הוא בעצם זרעים מנוצים.

      פרופיל

      Doctor Energy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין