השבוע נראה היה שהחום הכבד משתק את כל אלה שטרם הגיעו לסייר בביתי היפה. דווקא יש מזגנים והרוח בערב נעימה. הייתי תולה את ההאטה הזו במחאת האוהלים. אין בעיה אני יכולה להציב אוהל זוגי בחצר הקדמית ואוהל משפחתי עם מרפסת על הדשא מאחור – וככה הקונים יוכלו להתרשם שיש  לנכס שלי גם פוטנציאל מחאתי. נכון, זה לא בשדרות רוטשילד בעיר הגדולה, ויהיה עליהם להשתמש בשירותים שבבית, אבל זה פרט שולי.

גם המתווכים שהתקשרו השבוע נשמעו די פסימים "תורידי את המחיר, כי תיכף תהיה פה נפילה אדירה, ואת תיתקעי עם הנכס!"  טוב, אני מיד מסכימה איתם. ורק מוסיפה שאני מאמינה שיבוא הקונה הנכון, ויהיה בסדר.

יולי תיכף נגמר, ומי שחשב לעבור דירה לקראת ספטמבר - כבר בחר והתארגן. ובעצם אני מחכה לקונים שרוצים לעבור בעוד יותר מחצי שנה. בינינו, השבוע  השקט הזה וחוסר התנועה דווקא התאימו לי. השארתי ערימות של כביסה מקופלת בחדר הכביסה, ונתתי לחתולים פטור ממסדר אחר הצהריים. ולעצמי – נתתי חופש מהטלפון הסלולרי.