"טיפול נמרץ" ל. מאיר מצבו של הדור, מחייב התייחסות בלתי מתפשרת לכל סרך סכנה!
פיסות ניכרות של זמן, מתוך השבוע שעבר, ייעדה לי ההשגחה העליונה לבלות במחלקת הפגים של בית החולים שערי-צדק, ליד עריסתה של בתי שתחיה, שבינתיים כבר ברוך ד´ השתחררה מבית החולים בריאה ושלמה. מי שלא חוה את החויה הזו, מי שלא הזדמן לשהות לצד עולל רך במחלקת הפגים, לא יוכל להבין את טיבה של מחלקה זו, המהוה למעשה מחלקת טיפול נמרץ לכל דבר. אנשי צוות רבים, מתרוצצים להם בין עריסות שונות ומשונות, בהן שוכבים תינוקות בגדלים שונים הסובלים ממצוקות שונות, החל ממשקל לידה נמוך וכלה בשאר מרעין בישין, ישלח הקב"ה רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל. במחלקת הפגים, אין יום ואין לילה. במהלך היממה כולה רוחש המקום פעילות רבה, פעילות שוטפת ומצילת חיים. קול ציפצופים שונים ומשונים, הבוקעים ממכשירי המוניטור הצמודים לכל מיטה, ומנטרים את מצבו האינדוידואלי של כל תינוק, מהוה את מוסיקת הרקע במחלקה ביום ובלילה. הצגים המציגים את הנתונים בצורה לוגית ויזואלית, מהוים את התפאורה. כללי הביקור במחלקת הפגים, נוקשים ביותר. רק הורי היילוד, או סבים וסבתות, מורשים לבקר את התינוקות המאושפזים במחלקה. כל ביקור אחר, דורש אישור מיוחד מצד אנשי הצוות, שאינם ממהרים להגמיש את הכללים. גם אותם שהורשו להכנס בין כתליה של המחלקה, נדרשים לנקוט באמצעי זהירות שונים, אשר נועדו כולם להבטיח את שלומם של התינוקות המאושפזים במחלקה. כך, נדרש כל מבקר לעטות על עצמו חלוק צהוב, סטרילי, וכך גם נדרש הוא לשטוף את ידיו היטב בחומר חיטוי מיוחד המוצב בפתחה של המחלקה. שלטים מאירי עיניים מכריזים את ההוראות, וממוקמים בכל פינה. הסיבה לאופן התנהלותה של המחלקה, פשוטה. אמנם סכנת זיהום מרחפת ביסודה על ראשו של כל תינוק השוהה בבית החולים לאחר לידתו, וכבר היו דברים מעולם, אולם תינוק שמצבו הכללי אינו במיטבו, תינוק הזקוק לטיפול נמרץ, רגיש שבעתיים. לגביו, כל זיהום קל שבלים עלול להיות קריטי, ולגבול בסכנת נפשות. כאשר בריאותו של יילוד אינה כשורה, יש לעקוב אחר מצבו בשבע עיניים. יש לנטר היטב כל התפתחות, כל שינוי, כל תנועה, ולהעניק את הטיפול הנאות ברגע הנכון, לבל יהיה חלילה מאוחר מדי. ישנם השואלים, לעיתים, מה טעם מתבדל ציבור בני התורה משאר הציבורים בחברה הישראלית. מדוע הוא דוחה בשתי ידיים, כל רעיון או יוזמה חדשים, אשר לא עברו תחת שבט הביקורת הדקדקנית של גדולי הדור שלאורם אנו חיים. את טענתם הם תומכים, בראיות מדורות עברו. בדורות עברו, אכן, לא היתה התבדלותו של היהודי הרמטית כל כך. רבים מהיהודים, יראים ושלמים, ואפילו גדולי תורה, עסקו במשך חלק מסויים מיומם בפרנסתם, כאשר לשם כך הם באים במגע עם אנשי העולם, בני ברית ושאינם כאלו. גם תקנות רבות, גדרים וסייגים, כפי שתיקנו לנו רבותינו בדורנו, לא מצינו בדורות קודמים. אולם הנה, תשובתם בצידם. שכן, כלום ניתן להשוות את דורנו, רפה הכח והחלוש, לדורות קודמים בהם היה ליבם של אחינו בני ישראל בריא כאולם? האם הרחוב בדורות עברו, היה פרוץ ומסוכן כל-כך? האם יש מי שיכול לייחס לבני דורנו את אותו חוסן רוחני ויראת שמים בוערת, שאיפיינה את בני הדורות הקודמים? ודאי שלא! בדורנו, נמצאים הכל בטיפול נמרץ. ובטיפול נמרץ, כמו בטיפול נמרץ, היחס שונה לחלוטין. בטיפול נמרץ, לא מקלים ראש בכל סיכון, ולו יהיה זה סיכון קל שבקלים. בטיפול נמרץ, דואגים לבודד את המחלקה מכל זיהום אפשרי, ונוקטים לשם כך כל אמצעי. גם במחיר הכבדה משמעותית על שגרת החיים, גם במחיר אי נעימות. כשמדובר בטיפול נמרץ — כל השיקולים נעלמים, והשיקול היחיד העומד על הפרק הינו השמירה על שלומם של המאושפזים הרגישים כל-כך, העדינים כל-כך, השבריריים כל-כך! ולסיום, נקודה נוספת... בטיפול נמרץ, עוקבים בקפדנות אחר כל שינוי במצבם של המטופלים, ומנטרים את סימני החיוניות שלהם באופן רציף. גם בדורנו, דור של טיפול נמרץ, זו צריכה להיות הגישה. נחוץ מעקב צמוד אחר צאצאינו, אחר התקדמותם הרוחנית, אחר התפתחותם והתעלותם, שכן די ברגע קטן של היסח-הדעת, בכדי לסכן את עתידם הרוחני כולו! אם נקדיש את תשומת הלב, ננטר דרך קבע את מצבם של בני ביתנו, ונשמור עליהם מכל משמר כפי שמוטל עלינו לעשות — נוכל בס"ד לעמוד בפרץ, ולמנוע את הרוחות הרעות מלחדור אל תוך מחננו, ויהי ד´ בעזרנו!
"איזה בית!" ש. ליזרוביץ הקלות שבשפע סביב, לא הצמיחה בהכרח רגיעה
כותרת משנה: תובנות פרקטיות ממהומות הדיור לעולם, כך קבע פעם איש חינוך ידוע, לעולם אל תנסה להתווכח עם פעוט בן ארבע, בטיעונים הגיוניים. מה שלך נראה כה פשוט וטבעי, לא ממש יתקבל בלוגיקה של פעוט שכזה. לא צריך להיות איש חינוך כדי להגיע לתובנה הלזו, די לחוות חוויה של נסיעה באוטובוס, או צעידה ברחובה של עיר, כשהורה מיואש מנסה להרגיע פעוט שכזה, עייף, רעב ולא ממש ממוקד. וכאשר מדובר בזאטוט שכזה עם אופי אדמוני, או אז הופכת המשימה להיות קשה פי כמה. "רוצה ארטיק?" (לא!) רוצה מסטיק? (כנ"ל) , לשבת פה? ללכת שם?, משהו טעים? אולי לא נעים?, ההורה המתוסכל מנסה כמעט כל אופציה אפשרית להרגעה, אך כל זה לא ממש משפיע על רמת הדציבלים הבוקעת מגרונו של הקטנצ´יק. שממשיך לרקוע בידיים וברגליים, וגם בכל מי שנמצא סביבו. "אז מה אתה רוצה"? מנסה ההורה במר יאושו להבין, וזוכה למטר נוסף של יבבות, "מה הוא רוצה? שאלה מצחיקה" היה אומר איש החינוך, "הוא עצמו לא ממש יודע, העיקר שיש מהומה". הסיטואציה המביכה, עלתה אל התודעה בשבוע האחרון, בעקבות מחאתם של הסטודנטים, על מה שנקרא בפי העם "מצוקת הדיור". יש מצוקת דיור. ומי שמרגיש זאת יותר מכולם הוא הציבור החרדי. אין ספק שהמצב מעיק על בתים רבים במדינת ישראל, אין גם ספק שהלחץ על הממשלה, הוא זה שאמור להניב פירות. עד כאן לית מאן דפליג. ברור גם שחלק לא מבוטל מהמפגינים, לא מודע לכוחות הפוליטיים האנרכיסטיים, שהצטרפו לחגיגה, ולא ממש מעוניינים בפתרון כזה או אחר אלא בפגיעה בשלטון, הנמנה לצערם על החוגים הלא נכונים לטעמם. ואם נפלה לידם הזדמנות שכזו, הנה מה טוב. אך גם לו נתייחס לגופו של ענין. עומדים ראשי המפגינים וצועקים, משתוללים חוסמים כבישים, דורשים הבו לנו פתרון. אבל כשמישהו, לא משנה אם זה ראש הממשלה, שר השיכון, נציגי האוצר או כולם יחד, מציגים תוכניות פעולה, המפגינים פשוט לא מתרגשים. מתברר שהם אפילו לא מוכנים לשמוע. "אנחנו נמשיך, נפגין, נחסום כבישים ונאבק עד ש!....!!" צועקים יוזמי המאבק. עד ש...מה? ראש הממשלה נלחץ, שר השיכון נדרך. הצעות מעשיות הוגשו, החלטות הוחלטו. והמפגינים? הם "לא מוכנים לשמוע", צועקים משתוללים, חוסמים ומפגינים. תוך גיבוי תקשורתי אדיר (מתקיפים את הממשלה הנה מה טוב!). ואף אחד לא קם ושואל את הזאטוט הזה, "תגידו מה אתם רוצים"? שיבנו בתוך שבוע חמישים אלף דירות במרכז תל אביב? שיתנו לכם תקציב של 6000 ש"ח בחודש לשכירות? מה יכול להרגיע אתכם? והם ממש כמו בעל האופי האדמוני הקטן ההוא מהאוטובוס, צועקים, קופצים, בועטים ברגליים וצורחים. ושום טיעון הגיוני לא יסייע... אך ישנה תובנה נוספת, חשובה בהרבה, הקשורה במיוחד לתקופה זו של "בין המצרים". כל מוכיחי ישראל לדורותיהם, החל מהנביאים, ועד לרועים הרוחניים במשך הדורות. לימדו, שכל אירוע "סתמי" כביכול שקורה בעולם החומר, כל זעזוע ומהמומה, טרגדיה או סערה, נועדו כדי לעורר את ליבן של ישראל. כך היא אזהרת הנביא "אמרתי תקחי מוסר", המלמד כי כל אסון בעולם, נועד לעורר את עם ישראל, כך מאמרם ז"ל על מטרת הרעמים והברקים, וכך באין ספור מקומות מדרשים וחז"לים, שכולם מטמיעים את הידיעה. מה שקורה נועד לגרום לנו לחשוב רוחנית. הנושא הבוער ביותר בכותרות בימים אלו הוא ה"בית". מצוקת הדיור, מי היה מאמין, שיבוא יום ובמשך שבועיים כל המדינה תעסוק רק בנושא אחד. טובי הפרשנים מסבירים כמה חשוב שכל אחד יוכל להגיע לבית, מקום משלו קבוע ומסודר. ואחרים מתלוננים על כך, ששנים רבות הם נעים ונדים, לא זוכים לקורת גג משלהם. כמה חשוב שכל אחד יוכל להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ואולי, אולי מעוררים אותנו מן שמיא, לחשוב על ה- "נעים ונדים" האמיתי, על הגלות בה נמצא כלל ישראל, ועל המחסור האמיתי ב"בית", בית עולמים, "בית לשמי". ולהפוך את ימי האבילות לחורבן הבית, לחשיבה יותר מהותית ועמוקה, על החסרון הגדול שיש לנו. והננו מבקשים בכל יום "והשב את העבודה לדביר ביתך" אבל מי יודע אם מקירות ליבו מתפלל היהודי את הדברים האלה ואם באמת הוא ´מוכן לקרבנות´ בעד קרבת אלקים והשראת השכינה לכל הפחות בקדש הקדשים.... ולכן גם בסילוק שכינה מהיכל ד´ נתן לנו ד´ אות ומופת להכיר נפשו של מי נכספה וגם כלתה באמת לחצרות ה... בתי כנסיות ובתי מדרש". (הדעה והדיבור)
"הדיור החרדי במשקפיים סובייקטיביים" י. ויין כותרות בסגנון: הפתרונות של נתניהו למשבר יסייעו לחרדים בלבד
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, הבחינו לפתע יושבי הגטו היהודי בלודז´ במנשק´ה ידידם מחזיק בידו את עיתון התעמולה הנאצי, קורא בעיון ומחייך בהנאה גלויה. פליאה גדולה אחזה את ידידיו של מנשק´ה. האין זה אותו מנשק´ה שסובל כמוהם מידיהם האכזריות של השומרים הנאצים, שגוו הכפוף והחבול מעיד יותר מכל על ההתעללות היום יומית שעובר הוא כמו יתר אחיו היהודים, הכיצד הוא ששלד גופו זועק ומעיד על רעב מציק ללא הפוגה, נהנה ומרוצה מהנכתב בעיתונות הגרמנית, או שמא, עלה חשש בליבם, נשתבשה דעתו מרוב פחד וצער?! בפסיעות מדודות ושקולות ניגשו האמיצים שבחבורה והטיחו בפניו של מנשק´ה את כל הקושיות גם יחד. החיוך שנח על פניו התרחב והוא גילה לנאספים את פשרו. "הבינו", פתח מנשק´ה את סגור ליבו. "אנחנו יושבים כאן בגטו כבר חודשים ארוכים. יודע אני היטב את מר גורלי הדומה להפליא לגורלכם הקשה. אכן, אין לנו יום שאין קללתו מרובה מחברתו. העינויים, החבלות וההשפלות אינם נתפסים ולא ניתנים לתיאור למי שלא עובר אותם. הפרידה מהמשפחה היקרה שהובלה מכאן בדוחס איום ונורא בקרונות של בקר אל הלא נודע. מבחין אני יום אחר יום ביהודים יקרים שנופחים את נשמתם ומחזירים אותה לבוראה לאחר שעלו ונתעלו. אך לפחות נקודת אור אחת קטנה מוצא אני באותו גזיר עיתון שמצאתי על הרצפה. באותיות של קידוש לבנה שחור על גבי לבן נאמר בו, כי "היהודים מנהלים את העולם. הם מובילים את הכלכלה העולמית ושולטים שליטה ללא מיצרים בכל בירות העולם. הבנקים, הבורסה, העיתונות ועסקאות הנשק, כולם יחד ולחוד נמצאים בידיהם". אני קורא בשקיקה ובהנאה את דבריו של שר התעמולה הנאצי המספר לנתיני גרמניה, על העוצמה האדירה שבידי העם היהודי וליבי מתרונן בקרבי. אני מחייך לעצמי ומנסה מעט להדחיק ממחשבותיי את מצבי העגום. אמנם רחוקים הם פני הדברים כרחוק מזרח ממערב, אך לפחות אוכל להתנחם ולדמיין כי המציאות קרובה אל הנכתב בעיתון.... אין ילד חרדי שלא מודע למצב הדיור הקשה הפוקד את הציבור החרדי. אין צורך להיות גיאולוג מומחה כדי לדעת על החיים התת קרקעיים המתנהלים להם במעבה האדמה בשכונות החרדיות בבני ברק, ירושלים, מודיעין עילית, אלעד וביתר עילית. גם עובר אורח תמים למדי יגלה לפתע, כי ביתן פשוט וקטן המיועד במקורו לחדר פחים זעיר, הפך ברבות הימים לדיור עבור זוגות צעירים. מחסנים המתאימים בגודלם לדפנות סוכה וכלי פסח, מאכלסים בתוכם משפחות ברוכות ילדים. זה לא מכבר נסקרו בעיתוננו בהרחבה ובתיאורים חיים מהשטח כיצד מרפסות הפכו לחדרים ומטבחונים פצפונים משמשים ל"דירות פאר" עבור מספר דיירים. וזאת לפני שנגענו בעובדה הכואבת שעיריות רבות מסרבות לאפשר מכירת דירות לאוכלוסיה החרדית, מה שמזכיר לנו תקופות הקרובות לזו של נשוא סיפורנו. אך כל זה במציאות בלבד... בסקירת העיתונות הכללית בשבוע שעבר שעסקה במאבק הדיור שצבר תאוצה בעת האחרונה, יודעים כמה וכמה מבכירי העיתונאים לספר לנו דברים שונים לחלוטין. כותרות בסגנון: מצוקת הדיור פוסחת על הציבור החרדי. הפתרונות של נתניהו למשבר יסייעו לחרדים בלבד. או כתבות המתארות את מצוקת הסטודנטים והצעירים במגורים אל מול ה"שפע" השורר בחברה החרדית ועיסוק בפתרונות הקיימים לציבור החרדי הם די שכיחים. וכדי לסבר את האוזן במה דברים אמורים, נצטט כאן קטע קטן ממאמר שפורסם באחד מכלי התקשורת בנושא המדובר. "אנו שומעים חדשות לבקרים שאין קרקע לבנות דירות במרכז, ושצעירים צריכים לעבור לפריפריה. אך מסתבר שיש תכניות לבניית עשרות אלפי יחידות דיור במרכז — אך לאוכלוסיה החרדית בלבד. יש עיר שאולי שמעתם עליה — בית שמש שמה — הנמצאת מרחק של חצי שעה מתל-אביב וחצי שעה מירושלים — לא בדיוק פריפריה. יש תכנית לבנות יותר מ-25,000 דירות בבית שמש בשנים הבאות. מדובר בכמות שהייתה תורמת רבות לפתרון מצוקת הדיור של זוגות צעירים מכל הסוגים. אך שר השיכון אריאל אטיאס קיבל החלטה ל´ייעד´ את כל 25,000 הדירות האלו לאוכלוסיה החרדית — אוכלוסיה המהווה רק כ- 10% מאוכלוסיית ישראל. למה? ככה. כי הוא יכול. כי נתניהו נתן צ´ק פתוח לאטיאס ולאלי ישי לעשות כל מה שעולה על רוחם בתחום התכנון והבנייה בארץ. והם מתכוונים לנצל אותו עד תום". בשעה שלכלל הציבור החרדי דופק הלב והולמות הרקות לקראת חיתון הצאצאים, כשכל משפחה חרדית צעירה נאבקת לכלכל את פת לחמה, נעים בהחלט לשמוע כי מצבנו שפיר ומעורר קנאה...
"מהותה של מלכודת הדבש" מ. שוטלנד דברי חנופה שונים ומשונים, הנאמרים מפי אנשים, שדבר יום ביומו לוחמים בציבור החרדי בחזיתות רבות, אינם מוסיפים הרבה לאמון בטוהר מניעיהם
לאחרונה אנו מוצפים ביוזמות, שמטרתן להוציא את הלומדים מבית המדרש לצרכי פרנסה. עשרות מכונים ומכללות, בשיתוף עם קרנות שונות והג´וינט ובתיאום ממשלתי מטעם משרד ראה"מ, פונים אל החרדים בקריאה, "בואו להתפרנס בכבוד". כמו כן, הורחבו אפשרויות התעסוקה לנשים חרדיות, שגם הן נקראות להצטרף לשוק העבדים. מעט מאוד מהאפשרויות הללו, אינן כרוכות בתואר אקדמי זה או אחר. דברי חנופה רבים, מוקדשים על מנת לשבח את "כושר הלמידה המפורסם של בני הישיבות", תוך מתן תקווה, שבעזרת נתון זה, יקל על העוזב את תלמודו להשיג את התואר הנכסף וממילא את המטמון הכלכלי הממתין לו ממש מעבר לפינה. רבים מחוץ למחנה כמו גם משוליו הפנימיים, נרתמים למסע התעמולה הזה. מעטים מהאחרונים אם בכלל, נמנים על בעלי תואר אקדמי. הללו, שברובם המכריע נטשו את הספסלים עוד הרבה קודם צרמוניית הפרנסה הנוכחית, מוצאים את מחייתם דווקא כחלטוריסטים, בדרך כלל בשטחי הפרסום והתקשורת, שכידוע, מאפשרים את העיסוק בהם ללא תואר אקדמי או למידה מסודרת כלשהי. תדיר אין להם כלל מושג על מה הם מדברים. מן הסתם מעולם לא ראו תלוש משכורת של בעל תואר אקדמי בשנותיו הראשונות; לא הוצרכו לעמוד בקריטריונים של בחינות ולא במסגרת שעות עבודה, המקובלת בשוק המשרות היצרני. חלק מהם אף משמשים כאנשי מנגנון, בתעשיית גיוס החרדים לשוק העבדים, כאשר משרתם אינה תלויה בדיפלומה זו או אחרת. אין לנו באמת ובתמים שום דבר עם שאיפה אמיתית של אדם ליהנות מיגיע כפיו. עם זאת, יש ויש לנו עניין רב בעמידה על כבוד התורה וכבודם של עמליה. לא ניתן דופי בשום פנים ואופן, במי שפרש מבין עמודי דגירסא משיקולים שונים, כשהוא צועד בעצבות לאחוריו עם פנים לארון הקודש ומפנה את מבטו בהערכה לחבריו, שעמלו עמו יחדיו בדיבוק חברים, בתורה ובמוסר. אדם כזה יישאר לעולמים בן ישיבה. עיצבונו לא יהיה בבחינת דיכאון, אלא חלק משמחה על השתייכותו היסודית לעולם התורה. גם כאלו ישנם עוד הרבה לפני פתיחת אופנסיבת ההשכלה המודרנית, אלא שמטבע הדברים קולם אינו נשמע. אם אכן יש מי שמעוניין לדעת דברים מאוזנים כהלכתם באשר לשטף הפרסומת המליצית לטובת "פרנסה בכבוד", טוב יעשה, אם תחת ההאזנה לקלישאות הנבובות, יתור חרישית אחר בעלי ניסיון, מקרב בני הישיבות, שאינם נמנים על אותם תינוקות שברחו מבית הספר.
אין להוציא את שאלת ה"פרנסה" מנושא ה"כבוד". אין הכוונה לכבוד נבוב המייצג גאווה ריקנית ותסבוכת של רגשי נחיתות. גם לא לכבוד פיננסי הנהוג בקהלם של מי ש"אלוהיהם אלוהי כסף וזהב". המדובר הוא בכבוד התורה וכבודו האישי והמשפחתי, של מי שגדל על ברכי העמל בתורה ובמוסר ומנהל את ביתו על אדנים אלו. "בן תורה" או "אשת אברך", אינם בבחינת אנשי חוג חברתי מסוים, שיש ביכולתם לשנות את מהות חייהם ח"ו, לצרכים מזדמנים. שהותם במסגרת התורנית, הינה בבחינת "בריחה למדבר" ולא מנוסה מאחריות כלכלית, כמו שמציגים זאת שונאי התורה עפ"ל. ממילא, שום תקווה לרווחה כלכלית אמיתית או מדומה, אינה אמורה להוות סיבה לויתור על עקרון כלשהו המתחייב מבריחה זו. אף אדם בר דעת, לא ילך להחריב את כל מה שהוא ובדרך כלל גם אבותיו בנו, זמן רב במאמצים רבים. כל ה"יש" הקיים כיום לציבור החרדי, מבוסס על חוט השדרה הישיבתי ועל מסירותן של נשות האברכים. עתה יותר מתמיד, יש לתת תוקף לרחשי ליבו של בית המדרש, באשר לסכנות האורבות מחוץ למחנה. דבר זה נכון עוד יותר, כאשר הדברים אמורים ברפויים שבשולי המחנה. הללו, שאליהם מופנים דברי התעמולה, חשופים הרבה יותר לסכנותיה ועלולים לאבד את עולמם חיש מהר, כתוצאה מזלזול ואי שימת לב לאזהרותיהם של מרנן ורבנן שליט"א. דברי חנופה שונים ומשונים, הנאמרים מפי אנשים, שדבר יום ביומו לוחמים בציבור החרדי בחזיתות רבות, אינם מוסיפים הרבה לאמון בטוהר מניעיהם. מתוך כך, יש לבחון בחשדנות רבה כל יוזמה לשילובם של חרדים, שעלולה להתברר בסופה כמלכודת דבש, או עניבת חנק העשויה משי, לדמותו של מי שהתפתה אליה. |