אם חשב ראה"מ, בנימין נתניהו, שמסיבת העיתונאים הדרמטית שכינס ביום שלישי ופרסום תוכניתו להתמודדות עם מצוקת הדיור, תדכא ותחסל את המחאה הציבורית הרחבה הקיימת כיום בכל רחבי הארץ, אין ספק שתקוותו התנפצה וצפיותיו נגוזו. המחאה ממשיכה, ויתכן אף שתגבר ותתפרץ ביתר שאת.

נתניהו ואנשיו מודאגים מאד מהתפרצות המחאה החברתית, כמו הר געש שהמתין זמן רב עד שהתפרץ. כמו קפיץ, שככל שלוחצים אותו מטה, כך הוא קופץ גבוה יותר. הם לא ציפו לזה בכלל. היו להם כל העת חששות מהתחום המדיני, אבל הם לא העריכו שעלולה להגיע התפרצות כה קשה בתחום החברתי, כזו שתשנה לחלוטין את סדר היום הציבורי במדינת ישראל.

נתניהו ואנשיו רואים את המחאות, רואים את התמונות ושומעים את הקולות, הם רואים את עיניהם הרושפות של המפגינים, את הנחישות שלהם והדבקות במטרה, ומבינים שהפעם זה משהו שונה לחלוטין מכל מה שהיה בעבר.

נתניהו היום מתגעגע בוודאי לכך שהכותרות יעסקו בפלשתינאים, בספטמבר, בטורקיה, במשט, באיראן, ובשאר ירקות.

נתניהו ואנשיו בפאניקה. הם יודעים שזו מחאה שיכולה להפיל את הממשלה. הם יודעים שמחאה חברתית וציבורית כוללת שכזו לא היתה בארץ כבר שנים רבות, אולי מאז המחאה הציבורית שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שהביאה לסיום כהונתה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר.

כל המחאות שהיו בשנים האחרונות היו מחאות של סקטורים. פעם סטודנטים, פעם רופאים, פעם אחיות, פעם אלו ופעם אלו. המחאה הזו היא מחאה כוללת. מחאה שהכותרת שלה היא אומנם מחאת הדיור, אך היא בעצם באה לבטא את קושי הקיום הגדול של מעמד הביניים בכל התחומים. או כפי שהיטיב להגדיר זאת יו"ר ההסתדרות, עופר עיני: שפעם היית ממלא עגלה בסופר ומשלם 700 שקל, והיום זה עולה כפול.

כל המחירים במשק, בכל התחומים, ולא רק הדיור, עלו בצורה בלתי סבירה ובלתי הגיונית: מים, חשמל, ארנונה, חינוך, דלק, מזון, תרופות, הנעלה, הלבשה, רכב ועוד ועוד. כל צעדי הממשלות בשנים האחרונות היו אנטי חברתיות במובהק, והבלון התפוצץ דווקא בימים אלו, אצל נתניהו.

במקביל לעליה הדרסטית במחירים, הכסף שבידי הציבור לא גדל. השכר לא עלה באותה פרופורציה, והאנשים לא מסוגלים יותר לסחוב את העגלה.

מנגד, קופת האוצר מתמלאת ומתמלאת במיליארדי שקלים ודולרים, והכסף הזה לא מנוצל כדי להיטיב עם הציבור ולהקל מעט מעליו את העול. בבנק ישראל שוכבים יתרות של למעלה מ-70 מיליארד דולר. קופת המדינה גבתה מיסים בהיקפים של מיליארדים רבים מעבר למתוכנן. ומה היא עושה עם כל הכספים הללו? למי ולמתי שומרים אותם?

עלות התוכנית שהציג נתניהו השבוע הינה כ-800 מיליון שקלים. זה הכל. כסף קטן ממש לעומת יתרות הכספים השוכבים בקופת האוצר ובנק ישראל. במקום לתקוף בכל הכוח ולהגיב באש כבדה על מה שקורה, במלחמה כמו במלחמה, נתניהו ירה בעדינות.

במדינה דמוקרטית, ממשלה מפילים רק דרך הכנסת. לא ברחוב. מדינת ישראל זה לא מצרים ושדרות רוטשילד זה לא ככר תחריר. לכן, כל עוד המחאה ברחוב לא תחדור את שיריון הקואליציה ולא תערער את יציבותה של הקואליציה, הממשלה תשרוד ולא תיפול. אבל אם האש ברחוב תמשיך לבעור, נתניהו יודע שלא לעולם חוסן.

חבל ההצלה הגדול של נתניהו בימים אלה הוא פגרת הקיץ של הכנסת שתחל בסוף השבוע הבא. פגרה שתימשך עד אחרי החגים. פגרה שבה אין דיונים בכנסת, אין הצבעות, אין הצבעות אי אמון, אין בעצם עם מי לדבר.

טבעם של הפגנות שהם דועכות לאחר זמן מה. טבעם של מפגינים שהם מתייאשים לאחר תקופה. כעת, בחסות הגורמים המתסיסים, ההפגנות נמשכות ואף מתגברות. אבל הפגרה עשויה להביא מזור לנתניהו. ואם התוכניות שלו לא חיסלו את המחאות, הפגרה היא זו שכן עשויה לשים קץ להתפרצות ברחוב.

אומנם הודעתו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על הצטרפותו למאבק, עשויה לשנות את כללי המשחק ולהחדיר לסיפור גורם ממסדי מאורגן ומשומן, אבל גם עיני יודע שבלי כנסת וכשיש פגרה, הרבה אין מה לעשות. מה, הוא והעובדים שלו לא ירצו לצאת לחופש באוגוסט?

בנוסף, דווקא ההצטרפות של עיני עשויה לסייע לנתניהו משום שהיא נוסכת נופך פוליטי לסיפור ועשויה לסייע לאותם גורמים שטוענים שכל המאבק הוא פוליטי ומטרתו להפיל את הממשלה.

ותודה למפגינים

ביום שלישי בצהריים, זמן קצר ביותר לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים של נתניהו יחד עם שרי האוצר והשיכון, בה פרסמו את התוכנית החדשה לפתרון משבר הדיור, צעדו יחדיו שני חברי כנסת אל מזנון הכנסת. האחד מהקואליציה והשני מן האופוזיציה. מטבע הדברים הם התווכחו ביניהם אודות התוכנית שזה עתה פורסמה. זה מקלס וזה מגנה. אולם על דבר אחד היתה הסכמה: שלנתניהו קרה נס גדול שהמחאה התפוצצה כעת ולא 3 חודשים לפני הבחירות.

התוכנית החדשה של נתניהו לפתרון משבר הדיור, התקבלה בתגובות מעורבות לא רק במערכת הפוליטית, שם לצפות מיריבים פוליטיים לברך, זו באמת דרישה נשגבה וקשה ליישום. יריביו הפוליטיים של נתניהו בכלל לא הביטו על התוכנית ולא התעמקו האם יש בה תועלת אם לאו. התגובות היו מוכנות מראש, הנוסח היה קיים, והדוברים השונים רק המתינו לרגע שנתניהו יסיים את דבריו, כדי לשחרר את התגובה ולהשמיע את הביקורת. כך נהוג בפוליטיקה וכך ימשיך להיות גם בעתיד. זו דרכם של הפוליטיקאים.

בציבור הרחב, שאינו מורגל בשליפת תגובה מיידית ללא הבחנה, התגובות הגיעו לאחר זמן מסוים, אך גם שם היו לא מעטים שהביעו חוסר אמון בתוכנית וספקנות מלאה האם יש בה כדי לפתור את הבעיה הקשה, ומנגד היו שברכו והביעו אמון שצעדי הממשלה בסופו של דבר יגרמו להוזלה במחירי הדיור ולהקלה על המצוקה הקשה והנוראה.

בפועל, אין כל ספק שהציבור מבולבל מאד ואולי גם מיואש. אדם, משפחה, זוג צעיר, שמתקשים להגיע לדיור במחיר סביר, קשה מאד לשכנע אותם שתוכנית כזו או אחרת תביא להם מזור. בפרט כאשר מדובר על מזור רק בעוד זמן. הם הרי צריכים מזור כעת, כאן ועכשיו.

נתניהו, שטייניץ ואטיאס משוכנעים שבסופו של דבר נראה הקלה במחירי הדיור, בעקבות כל הצעדים בהם נקטה הממשלה. שטייניץ אף נקב השבוע מספר פעמים במועד בו תיראה כבר ההקלה: סוף 2011 או לכל היותר תחילת 2012.

מבחינתו של נתניהו מדובר בלהיות או לחדול. אין ספק שקרה לו נס גדול שהמחאה פרצה כשהבחירות הבאות אינן נראות באופק והמועד הרשמי לקיומן הוא בעוד שנתיים ויותר. בהחלט יכול להיות דווקא שמעז ייצא מתוק, ושהוא עוד יודה למוחים ולמפגינים על כך שפרצו במחאה דווקא בימים אלה.

אין ספק שחלק מהדלק המניע את ההפגנות והמחאות בימים אלה הוא דלק פוליטי. דלק שמטפטף ושופך השמאל המתנגד לשלטון נתניהו ומנסה בכל דרך להביא לנפילת ממשלתו. אולם בהחלט יכול להיות שבסופו של יום, אותו שמאל, אותם מפגינים ומתנגדים של הממשלה, במקום לקלל ייצאו מברכים.

זאת כמובן בתנאי שצעדי הממשלה, אלה שעליהם הוכרז השבוע ואלה שכבר בוצעו בעבר, יוכיחו את עצמם בשטח ויביאו באמת להקלה במחירי הדיור.

שטייניץ אומנם הביע את בטחונו שבתוך מספר חודשים, סוף 2011 או תחילת 2012, הציבור בישראל כבר יתחיל לראות ולחוש הקלה במצוקת הדיור. אולם מותר בהחלט לפקפק בהערכה זו ולהטיל ספק אם אכן כך יהיה. הערכה היא שצעדים כפי שנקטה בהם הממשלה, לוקחים זמן עד שהם נובטים ומצמיחים פרי. יתכן אומנם שניצנים ראשונים ייראו בתקופה הקרובה, אולם הקלה משמעותית לא תהיה בקרוב וזה יקח לפחות שנה וחצי עד שנתיים ימים.

זו בדיוק התקווה של נתניהו והסיכוי שלו לשרוד ולהמשיך לקדנציה נוספת. אם באמת בעוד כשנה וחצי, לקראת הבחירות הבאות, תגיע הקלה של ממש בתחום הדיור, דרכה של הליכוד ובראשה נתניהו לקדנציה נוספת תהיה סלולה. בחירתו תהיה מובטחת.

אולם אם לא כך יקרה ומצוקת הדיור תמשיך להעיק ולהיות למעמסה על כתפי אזרחי ישראל, נתניהו יודע היטב שהקריירה הפוליטית שלו תגיע לסיומה ושהזדמנות שלישית לא תהיה לו.

כוכב חדש

ויש בליכוד גם מי שהמחאות, השביתות וההפגנות הגדולות עושות לו רק טוב: משה כחלון, שר הרווחה והתקשורת. כחלון הפך בימים אלה לכוכב הגדול והעולה של הפוליטיקה בכלל והפנים ליכודית בפרט, ואילו היו מתקיימים היום פריימריס בליכוד, הוא היה בלי ספק לוקח את המקום הראשון בפער גדול מהבא אחריו.

נתניהו ושטייניץ חברים וקרובים זה לזה כבר זמן רב, אך למרות זאת קיים מתח ביניהם בימים אלו. נתניהו התאמץ השבוע להעניק גיבוי פומבי לשטייניץ בכל הזדמנות. הוא לא הפקיר אותו. ממש לא. הוא גם לא יתן לחברו הטוב ליפול, כפי שהיו רוצים לראות כמה מבכירי הליכוד.

אך ספק רב אם כל זה יעמוד לשטייניץ גם בהמשך. שמו של כחלון עולה יותר ויותר כאפשרות ראויה וטובה להחליף את שטייניץ במשרד האוצר. הוא חברתי, הוא קשוב, והוא יכול לפתור את המצוקות. אומנם בינתיים נתניהו מתייחס לאפשרות הזאת כהלצה בלבד או כרעיון משעשע, אך כל בדיחה יכולה באיזשהו שלב להפוך למציאות. וכבר היו דברים מעולם.

אם בעוד מספר חודשים גל המחאה ימשך, השביתות לא יחדלו והסקרים יציגו נתונים מדאיגים בהתאם, נתניהו לא יהסס. כאשר על הפרק יעמוד הראש של נתניהו או הראש של שטייניץ, נתניהו לא יחשוב פעמיים. הוא יחתוך את יובל שטייניץ בלי למצמץ ויביא את כחלון כדי להציל אותו ואת הממשלה.

בממשלה הנוכחית 30 שרים. בממשלות קודמות היו קצת פחות. אך תמיד בכנסת ניתן להבחין בנקל מי נחשב שר בכיר ומי לא, לפי להקת המלווים של אותו שר ועל פי כמות אנשי התקשורת המקיפים אותו ואת שולחנו במזנון או בהתהלכו במסדרונות.

השרים הבכירים זוכים תמיד להתעניינות מצד כלי התקשורת, שמנסים להוציא מהם מידע, אמירה או התבטאות. שהרי עם כל הכבוד ליוסי פלד או לסופה לנדבר, למשל, לא הרי אמירה שלהם כהרי אמירה של ליברמן, ברק או שטייניץ.

עד היום הלהקה שליוותה את כחלון לא היתה גדולה יותר מידי. למרות נסיקתו ופריחתו בקדנציה האחרונה. השבוע הוא כבר הסתובב כמו בכיר, בכיר ביותר. כל בכירי כלי התקשורת הצטופפו סביב שולחנו במזנון הכנסת, ממתינים למוצא פיו. מנסים לשחרר ממנו משהו. בפרט אם זה יהיה נגד שטייניץ, או על האפשרות שיחליף אותו.

מנגד, בדיוק באותה שעה נכנס למזנון גם יובל שטייניץ ועיניו כבויות. המעמסה שעל כתפיו נראתה היטב. הוא נראה כמי שמבין טוב מאד ששעותיו וימיו במשרד האוצר ספורים. אלא אם כן חזונו והערכתו שכשם שהאבטלה ירדה כך גם מחירי הדיור, יתגשמו.