"על דאטפת — אטפוך" אמר התנא הלל בפרקי אבות, והתכוון להמחיש את הנהגת ה´מדה כנגד מדה´ שבבריאה. לא לנו לדעת חשבונות שמים, אבל לעיתים העובדות זועקות מול העיניים וקשה לחשות.

את בנימין נתניהו, ראש הממשלה הישראלי, מטריד מזה חודשים רבים חודש ספטמבר הקרב ובא. לקראתו הוא מפעיל את כל כוח השפעתו, בעיקר בקרב הממשל האמריקאי, כדי לטרפד את הכרזת המדינה הפלשתינאית המיועדת. זה הנושא לו הוקדשו מירב מאמצי הממשלה בתקופה האחרונה, כאשר נושאים אחרים נדחקים לשוליים. ופתאום, כמעט ´משום מקום´, צצה לה המהפכה החברתית. המרד ההמוני נגד שלטון הקפיטליזם. שכונות האהלים המוקמות בכל רחבי הארץ, והפגנות ההמונים נגד השלטון.

יהיו שיאמרו שאת ההשראה למרד, נתן ההמון מככר א-תחריר המצרית. אם משטרים דיקטטוריים יכולים ליפול בשל מרד המונים, אין סיבה שמשטר דמוקרטי לא יחוש שלא לעולם חוסן. יהיו שיטענו כי הצעיר הבני-ברקי, שיצא לרחוב עם מרד הקוטג´, הוא זה שסלל את הדרך להמונים להבין שגם ממשלה הנשענת על רוב מוצק בכנסת, אינה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. אחרים טוענים כי השקט הביטחוני היחסי, היעדר פיגועים בחסדי שמים והשממון המדיני, הם שהסיטו את מרכז הכובד מהביטחון אל הכלכלה.

ואולי אין אלו טיעונים שונים, אלא צירוף של כל הגורמים הללו, שהביא להתפרצות החברתית העכשווית. סביר להניח שחלק לא מבוטל ממארגני המאבק, אינם חפים ממניעים פוליטיים. יש שמועות עקשניות כי גופי השמאל הגדולים הנתמכים על ידי גורמים עויינים במערב, בוחשים אף הם בקלחת ומממנים את פעילויות המחאה. אבל זו תהיה התבוננות צרה ומטעה, מול מרד עממי בשלטון ההון. מזה תקופה ארוכה עוסקת התקשורת בשלטון הטייקונים במדינת ישראל, כאשר כמה משפחות עשירות מחזיקות ברוב נכסי המדינה ושולטות שלטון מוחלט על השוק. מונופול בלתי נסבל, המונע כל תחרות חופשית במשק. הציבור העמל לפרנסתו, רואה בעיניים כלות איך פרי עמלו נופל בידיים של כמה עשירי-עולם, הגורפים דיבידנדים אדירים מעמל ההמון.

אכן, יש הסברים לכל תהליך. אלא שכל ההסברים הללו, הם חכמה שלאחר מעשה. פרשנים בכירים ראו עד לפני חצי שנה את הנשיא המצרי מובארק, כ´אי´ של יציבות במזרח התיכון, ולא העלו בדעתם כי הוא יסולק מהשלטון על ידי המון זועם. היום כולם ´חכמים´ ויודעים להסביר את סיבות המרד. כך גם לא היה פרשן כלכלי או חברתי אחד, שצפה מראש את מרד ההמונים מול העול הכלכלי הבלתי נסבל. זה לא רק הדירות. זה מחירי המזון, הארנונה, המסים הדרקוניים, היעדר כל סיוע ממשלתי, ובעיקר — הפערים האדירים בין שכבת המיליארדרים השולטים בשוק, לבין המון העם העובד למחייתו, ואינו מצליח ´לגמור את החודש´.

זה לא היה כך מאז ומעולם. מדינת ישראל נבנתה על ידי הנהגה סוציאליסטית, שראתה במדינה לא רק מכשיר לסחיטת האזרח, אלא גם אמצעי לסייע לו. לא ניכנס לכל חוליי המשטר הזה, לכל העיוותים שהוא יצר, אלא רק לבסיסו שהסתכם במלה אחת — ´חמלה´. ערך שגם השלטון צריך לדבוק בו. מדינת ישראל הקימה כמה מנגנונים, שנועדו לצמצם פערים, ולסייע לחלשים על חשבון החזקים. לשמור על איזון במשק. לא לתת לפערים לצמוח לממדים מפלצתיים. כך זה ברוב מדינות המערב, כאשר הממשל דואג לא רק לרווחי העשירים, אלא גם לצרכי העניים.

מי שגדעה באיבחת סכין חדה את כל המנגנונים הללו, היתה ממשלת שרון-לפיד הזכורה לרע, ששמה לה למטרה לחסל את מדינת הרווחה. ביסוד המאבק עמד הציבור החרדי, שעקב מצבו הכלכלי הקשה נהנה ממדיניות זו מעט יותר ממגזרים אחרים במשק, יחסית לגודלו. היו סיבות כלכליות למדיניות הזו, אבל מי שניהל אותה הבטיח כי מדובר במדיניות זמנית בלבד, שתוך זמן קצר תניב פירות שישיבו לחלשים את אשר נגזל מהם. זה התחיל בקיצוץ דרקוני של הקיצבאות לסוגיהן, החל מקצבאות הילדים מהן נותרו פרוטות עלובות, המשיך בסיוע לקשישים ונזקקים שנחתך באופן אכזרי, וגרר אחריו מדיניות עקבית של התנתקות — לא רק מרצועת עזה, אלא מכל מחוייבות ממשלתית לצמצום הפערים החברתיים.

מי שניהל בפועל את המדיניות הזו, ואף זכה לתשואות סוערות על תפקודו, היה שר האוצר דאז. שמו, למי שכבר הספיק לשכוח, הוא בנימין נתניהו. בנאום הקיצוצים הדרקוניים, עמד נתניהו מול התקשורת כולה והבטיח חגיגית שמדובר בפגיעה זמנית בלבד בחלשים, רק כדי להציל את הכלכלה הקורסת. תוך מספר חודשים, מכסימום שנה, כאשר מצב המשק ישתפר, תשוב הממשלה לבחון את המשך הסיוע לנזקקים, הצהיר נתניהו בעוד אחד מאותם נאומים נבובים, שהכל יודעים שאין מאחוריהם כלום.

אכן, הראשונים להיפגע היו המשפחות ברוכות הילדים, שחלקן הגדול במגזר היהודי שייך למשפחות חרדיות. לא היה מאושר יותר ממנהיג ´שינוי´ דאז, טומי לפיד הזכור לרע, שראה כיצד שנאתו לחרדים מתממשת הלכה למעשה, דווקא על ידי מי שהגיע לשלטון לראשונה בזכות החרדים. ב"כנס הרצליה" לפני שבע שנים, הגן שר האוצר, בנימין נתניהו, על מדיניות הצמצום בקצבאות, ואף איים להחריפה. "קיצוץ הקצבאות חייב להימשך. אם הוא ייעצר, כל המדינה תיעצר". נתניהו דחה בתוקף את דרישת העבודה לבטל את הקיצוץ בקצבאות הזקנה. נתניהו חזר על עמדתו, כי קיצוץ הקצבאות "מייצר צמיחה, משום שאנשים יוצאים לעבוד ויוצאים ממעגל העוני". שר האוצר הודה בקיומה של קבוצה של עניים עובדים, אך טען כי הם קבוצה קטנה, של יוצאים מן הכלל, שיש לטפל בה.

היום ´אוכל´ נתניהו את ´הדיסה´ שהוא עצמו בישל. פתאום מתברר לו, שהנחת היסוד של מדיניותו, שאנשים היוצאים לעבוד יוצאים ממעגל העוני, פשוט לא עובדת במדינה המכניסה את ידה עמוק לכיסו של האזרח ונוטלת ממנו את רוב פרי עמלו. מעגל העוני התרחב לממדים אדירים, כאשר מדינת ישראל מובילה ברמת העוני ובפערים החברתיים, על פני כל מדינות המערב המתקדמות. המטרה היתה לפגוע בחרדים, אבל מי שנפגע באמת היה כלל הציבור, השכבות החלשות ושכבות הביניים, המשלמות את מחיר ההתנתקות החברתית. יש להם ´סיבה אמיתית´ לתקוף את הציבור החרדי, כיוון ששנאת הממשלה אליו והרצון להשפיל אותו עד עפר, היא זו שהובילה למדיניות חברתית כושלת, שגררה פגיעה בכלל האוכלוסייה הנזקקת והעובדת גם יחד. ראש הממשלה קוצר היום את פירות הביאושים שהוא עצמו זרע, השקה וטיפח במשך שנים, מתוך ראייה קפיטליסטית צרה, שבאה לנתק את הממשלה מהעם. כיום ´העם´ משיב לו באותה מטבע, ואין לו להלין אלא על עצמו.