כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירים שלי

    מפעם לפעם

    פוסטים אחרונים

    0

    שולחן הפיקניק שלי

    31 תגובות   יום שישי , 29/7/11, 12:03

    הרדיו מנגן את גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת 

    ובראש מתעצמת האמירה שאמרת לי על משבר גיל ה40

    לא אני לא הולך ללכת לאיבוד דרך מרפסת 

    אני בכלל גר בבית על הקרקע עם בוסתן יפה ועצים מלאי פרי

    ובכל זאת מרגיש שאני הולך לאיבוד

    יוצר בערה ענקית ונסתרת של דלק ואויר בעזרת מפתח ומכונית

    ונוסע ליער שלי השקט כדי לחשוב כדי אולי להחריש אותי שצועק לי עמוק בראש

    משבים נעימים של רוח ביום הכי חם בשנה ורשרוש העלים

    נשכב לי על שולחן הפיקניק הקבוע ומדמה את עצמי לאוכל חסר תבלינים

    וכל הזמן עולה המנטרה הזו שאומרת "יש לי הכל ואין לי כלום"

    ואני לא מנסה בכלל למנוע את ביאת הסכין החדה שבאה כאילו לחתוך בבשר החי ולגלות

    מה יש לי בעצם?....מה אין לי?...מה לא הייתי רוצה ממה שכבר יש לי ומה הייתי רוצה להוסיף לאין שכבר יש בי

    מידי פעם בחשש ומעט בושה מביט לצדדים כדי לראות שאני לבד ואין בי מביט 

    כמו הילד העירום שרץ להשתין אחרי עץ ולא רוצה שיציצו לו

    נזכר שוב שאמרתי לך שלא מושלם ולא שלם לי ושמצאתי את השלם והמושלם גם בסדוק אצלי וגם בשבור

    כל כך רוצה לא ללכת עוד לאיבוד הזה למצוא את עצמי שוב ולדעת שלא לריק אבדתי 

    על שולחן הפיקניק הזה של קק"ל שוכב נרדם לקצת זמן ולא שם לב לזמן שחולף

    עד ש.......הנייד שלי טורח להזכיר לי בניגון של השיר "רעיה" של חיים משה 

    שהחיים מחוץ ליער נמשכים ....ואני....הלו....היא.......איפה אתה נו תבוא כבר שיגעו אותי הילדים לא נותים לי לעשות כלום בבית........אני בנסיון לא קל לנתק עצמי מהיער משולחן הפיקניק הנעים ......כן כן שניה כבר בא......

    כמו אבדה שנמצאה ולא הוחזרה לבעליה כמו חלוק נחל שבור אך מושלם כמו בעל מושלם בלי בית 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/15 01:56:
      אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. אהבתי מאוד את הפוסט, שי.
        14/6/13 20:53:

      וואו הניגודים

      המתנגדים המתחככים

      וניצוצות משם יוצאים

      כל כך נכונים לפעמים

      ולעיתים מתחברים לי

      שוב ומשתווים...

      כל כך מבינה...

      חיבוק לך

      חבר יקר.

      שבת שלום.

        14/6/13 15:18:
      לפעמים לשכב על שולחן קק"ל משאיר זכרונות ממש טובים...
        26/2/12 18:09:
      הכתיבה שלך מדהימה , אתה לא מתייפייף אתה כותב מהבטן .. ""יש לי הכל ואין לי כלום"- חזק נוגע ממש התגעגעתי לכתיבה שלך מקסים
        6/2/12 18:16:
      אקמץ במילים (זו ללא ספק מומחיותך)...מקסים.
        4/12/11 21:23:
      אהלן, כולם וכולם ייזדהו עם מה שכתבת כאן.... אולי הקטע הזה של הולך לאיבוד, זהו מן ניתוק מסויים מהקיים...אהבתי את הקטע "נזכר שוב שאמרתי לך שלא מושלם ולא שלם לי ושמצאתי את השלם והמושלם גם בסדוק אצלי וגם בשבור"... חזק ביותר, אשרייך... :)
        22/8/11 07:28:
      גבר שהולך לעיבוד...וחוזר well done
        15/8/11 15:05:
      וואוווווווו.......היטבת כ"כ לתאר...בכזו יפעה.....כאילו מישהו קרא וכתב אותי:) הייתי שם...כ"כ מזדהה.......כתוב בטיב טוב:)מקסיםםםםםםם...
        15/8/11 10:06:
      יופי של שיקוף!
        5/8/11 15:13:
      בסופו של דבר, כולם (נו טוב, רובם) מתעוררים ומתפכחים... השאלה המתבקשת היא, למה מוכרחים ללכת לאיבוד לפני ההתפכחות??? ולא, לא מחכה לתשובה. הכתיבה שלך סוחפת (לפחות, אותי)...חיים פעם אחת ודי. אין הזדמנות שנייה.
        4/8/11 13:40:
      שלמות של נוגע לא נוגע בתחושה ובתובנות... הדרך ארוכה ומפותלת ומורכבת גם ממקומות לא מפוענחים והליכה לאיבוד עד שהיא נפתחת אל האופק ואין להאיץ בדברים:))
        3/8/11 17:48:
      לפעמים זה טוב ללכת לאיבוד ולהרגיש חסר כי אחרי תקופה זמן לעיתים ,רואים ולמדים להעריך את מה שייש לנו ולא את מה שחסר לנו. שטחת יפה את הכאב במילה הכתובה ולא רק על שולחן הפיקניק שנורא סימבולי למשפחה.
        1/8/11 23:25:
      אויש שי יקר ,כואב כמה שזה אמיתי ,תמיד נוגע במגירות בלי להתכוון פותח אותן והן לא נסגרות הן מחכות לעוד פנינים ,מגירות הלב שלי....
        1/8/11 19:43:
      פוסט מדהים ואמיתי -מי מאיתנו לא הולך לאיבוד רובנו אבל מעטים האנשים שיעזו לכתוב את רחשי ליבם ולפתוח בכנות את המציאות הלא פשוטה בכלל-קראתי גם את התגובות לפוסט ושמחתי לגלות הזדהות פשוטה וערומה כולנו בלבד הולכים לאיבוד!!!!!!
        1/8/11 19:19:
      מזון בלי תבלינים על שולחן הפיקניק, דימוי מדהים שיצרת: יש בו הכל במזון, ערכים תזונתיים, ואפשר לשבוע ולחיות כך חיים שלמים... אלא שמה הטעם? ואתה, בכרטיס הביקור שלך כאן מדבר על הטעמים: היכולת להיות במתוק, בחמוץ, גם במר. גם היכולת לכאוב, לערוג, לצעוק... הלב הנקרע, גם הוא טעם. רק לא להרגיש שממה, זה המזון הטפל. מאחלת לך פיקניק, שיש בו טעמים, שיש בו שניים (גם זה טעם). תודה על כתיבה נוגעת.
        31/7/11 22:43:
      כל התהיות, המחשבות, הספק. הפוסט האמיתי הזה משקף את המקום שיש בו אפשרות לפנות לכל כך הרבה כיוונים ויחד עם זאת מומלץ להישאר רגע, ולהביט לתוך עצמך, בדיוק כמו שהתחלת לעשות בין המילים שלך כאן, בדרך מקסימה.
        31/7/11 21:09:
      כן כן שניה כבר באה
        31/7/11 00:50:
      אמא שלי היתה אומרת: אנחנו אוכלים את מה שאנחנו מבשלים. אז - תבשל לך ארוחת פיקניק גורמה.....
        30/7/11 20:02:
      פריסה מושלמת של איבוד, שליטה, חוסר. כל עוד אתה מודע יש לך את כל הכלים העצמיים להפוך את קערת הפיקניק הזו על פיה...בהצלחה במילויים.
        30/7/11 19:38:

      "כמו בעל מושלם בלי בית .."

      ואולי ללא התווית "בעל" יימצא הבית הפנימי...

       

      נוקב כאב החיפוש שלך.

      נשמע אמיתי.

      המשך לחפש- אם ביער או בלב...

      תהליך שיש בו אמת

      מוצא את דרכו החדשה

      לחיים מתחדשים:-)

        30/7/11 19:31:
      גבר הולך לאיבוד..דרך שולחן של פיקניק..יפה כתבת שי שי
        30/7/11 02:51:
      "כשאתה נגוע בשאיפה לשלמות,לעולם לא תוכל להיות שבע רצון" ולכן,כשתרגיש,שאתה הולך לאיבוד,צא שוב לגנוב פינות ביער השקט שלך,מלא את המצברים וחזור לחיים ...אהבתי
        30/7/11 01:53:
      העולם כולו שולחן פיקניק, אם רק היית עושה את הצעד.
        29/7/11 22:35:
      שולחן פיקניק של כנות.
        29/7/11 22:11:
      אם היינו יודעים להסתכל בעין חדה על חצי כוס המלאה ,אולי כולנו היינו מאושרים בחלקינו...כתבת כל כך יפה חברי,העברת את רחשי לבך...מאחלת לך רק טוב בחיים וקודם כל יותר אהבה אל מה שאתה...:))))

      * אין עליך.

      הכתיבה הזאת יכולה להאיר לאנשים (גברים,נשים) רבים את הסדקים שבתוכם.

      זה הרבה מאוד.

      ...שמצאתי את השלם והמושלם גם בסדוק אצלי וגם בשבור

       

      זו (לדעתי) דרגה גבוהה של הוויה.

      *

      בחרת שיר יפה כצלצול. 

       

      מאחלת לך להמשיך ולגנוב פינות ביער/ים/הרים

      שם בשקט, נמצא אלוהים

      תחושה צורבת.
        29/7/11 15:35:
      מי אמר שהחיים פשוטים?בבמיוחד לאנשים שמחפשים גם משמעות מעבר לנראה. לא פשוט לקבל מציאות שונה מהפנטזיה , במיוחד למי, שרוצה ללמוד, לפרוש כנפיים ולהבין. הדילמה הידועה בין בטחון למעוף התעוזה... שבת טובה ומלאת השראה
        29/7/11 13:45:
      אהבתי מאד. לא פסיכולוגית אך נראה כמו משבר גיל הארבעים קלאסי..צריך שינוי אולי..אפילו משהו קטן..
        29/7/11 12:19:

      וואו, כתיבה כל כך נוגעת, אי שם במקום הכי רגיש הכי כואב....
      כולנו בורחים לפעמים מהמציאות, אתה בורח ליער, שם קל לך להתחבר עם עצמך, לתור בנבכי נשמתך ולגלות את מה שחסר או לא חסר , כייף ללכת לאיבוד לתוך עצמך מדי פעם, לגלות משהו חדש או לאהוב את הישן, העיקר להתחבר ולהבין שמה שיש לך הוא הכי נכון לך, במקום אחר אין משהו טוב יותר, אבל הוא שונה ומרתק ,מושך אותך לנסות ולפעמים אפילו מאוד מפתה.

      שבת מבורכת חברי היקר ♥


        29/7/11 12:17:
      אין מושלם - יש שלם. שבת נעימה :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יש בהיפוכו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין