הרדיו מנגן את גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת ובראש מתעצמת האמירה שאמרת לי על משבר גיל ה40 לא אני לא הולך ללכת לאיבוד דרך מרפסת אני בכלל גר בבית על הקרקע עם בוסתן יפה ועצים מלאי פרי ובכל זאת מרגיש שאני הולך לאיבוד יוצר בערה ענקית ונסתרת של דלק ואויר בעזרת מפתח ומכונית ונוסע ליער שלי השקט כדי לחשוב כדי אולי להחריש אותי שצועק לי עמוק בראש משבים נעימים של רוח ביום הכי חם בשנה ורשרוש העלים נשכב לי על שולחן הפיקניק הקבוע ומדמה את עצמי לאוכל חסר תבלינים וכל הזמן עולה המנטרה הזו שאומרת "יש לי הכל ואין לי כלום" ואני לא מנסה בכלל למנוע את ביאת הסכין החדה שבאה כאילו לחתוך בבשר החי ולגלות מה יש לי בעצם?....מה אין לי?...מה לא הייתי רוצה ממה שכבר יש לי ומה הייתי רוצה להוסיף לאין שכבר יש בי מידי פעם בחשש ומעט בושה מביט לצדדים כדי לראות שאני לבד ואין בי מביט כמו הילד העירום שרץ להשתין אחרי עץ ולא רוצה שיציצו לו נזכר שוב שאמרתי לך שלא מושלם ולא שלם לי ושמצאתי את השלם והמושלם גם בסדוק אצלי וגם בשבור כל כך רוצה לא ללכת עוד לאיבוד הזה למצוא את עצמי שוב ולדעת שלא לריק אבדתי על שולחן הפיקניק הזה של קק"ל שוכב נרדם לקצת זמן ולא שם לב לזמן שחולף עד ש.......הנייד שלי טורח להזכיר לי בניגון של השיר "רעיה" של חיים משה שהחיים מחוץ ליער נמשכים ....ואני....הלו....היא.......איפה אתה נו תבוא כבר שיגעו אותי הילדים לא נותים לי לעשות כלום בבית........אני בנסיון לא קל לנתק עצמי מהיער משולחן הפיקניק הנעים ......כן כן שניה כבר בא...... כמו אבדה שנמצאה ולא הוחזרה לבעליה כמו חלוק נחל שבור אך מושלם כמו בעל מושלם בלי בית
|