אני כועסת,אני רותחת,לא מעוצבנת,יום שישי בעבודה

יום סיוט,הבוס עייף,עצבני,הכול מובן,הוא באמת חמור עבודה,אבל יש גבול למה שאני מוכנה שהפה שלו,ידבר אלי

בבקר באתי לעבודה,(מכווין שאין מנקים,אני מנקה),הכל סבבי,שכחתי סמרטוט על הברז בחוץ,ושקית אשפה קטנה במרפאה.

והוא בא ועל הבוקר,מבטו על השקית,לקחתי אותה לפח זבל,

לאחר מכן,הסמרטוט אציק לו,ונדמה לי שהעיר לי ליד פציינטית,קמתי ומתחת לשפם אמרתי:(היא לא שמעה),

לא אנקה יותר,ויצאתי מהחדר,לקחת את הסמרטוט,הוא יצא

כולו שרירים,ואמר: זאת הכניסה של המרפאה,וזה לא צורה ככה ואל תעני לי ליד פציינטים,את לא בשוק,("נכון העיר שנולדתי בה,וגם הוא,שכונה"),נחנקתי,קצת כבוד אדוני,מה זה הדיבור הזה,מה קרה אם שכחתי,למה לדבר בשפה כזו אם הייתי עונה לו,לא הייתה לי עבודה,ואני צריכה אותה.

הכדור עגול,נכון?! כל דבר קורה בזמנו..........מובן נכון?!

זהו הוצאתי את תסכולי על המקלדת,ואני זוכרת את המוח שלי,לזיכרונות מרפאה,נוסעת לבת שלי......(ביטלתי,ושיניתי את דעתי),איהנה ושמה את מה שאין לי.

שבת שלום

ברית