0
מסתבר שבאנטרקטיקה מתנהל מדי שנה מרתון סוריאליסטי במיוחד, שמושך אליו רצים מכל קצווי העולם. מה יש להם לחפש שם חוץ מלהגיד "איזה קור כלבים"?
ארן הרשלג מהי האסוציאציה הראשונה שעולה לכם בראש כשאומרים לכם אנטרקטיקה? קור כלבים, שממה, מדבר קפוא ובוודאי עוד תיאורים שאנשים קרי מזג מתחברים אליהם. מהיום תוכלו להוסיף לרשימה הזו עוד מחשבה - מרתון.
מרתון מקמארדו. מרגיש לפחות כמו שני מרתונים
עידן הקרח מרתון מקמארדו, שחל זו הפעם ה-13 באנטרקטיקה, משתרע אומנם על פני 42 ק"מ כמו כל מרתון, אך מרגיש לפחות כמו שניים. מלבד הקור שנע סביב מינוס 20-2 מעלות, מדובר בתנאי מזג אוויר קשים ורוחות השוחקות את עור הפנים, שהם האזור החשוף היחיד. בין אלו שבאים ליהנות מהאתגר לא נמצאים רצים מקצועיים, אלא דמויות צבעוניות, המעוניינות למלא את חייהם באטרקציות הזויות. יחד עם זאת, מדובר באחד המסלולים הקשים שיש, ואחת הבעיות היא שאין, למעשה, איפה להתאמן לקראת מרתון שכזה - מלבד אולי במקפיא הביתי... מרתון מקמארדו קרוי על שם תחנת המחקר המדעית שהציבו במקום האמריקאים, אשר תפקידה לנטר את המרחבים המשתרעים על פני מיליוני קמ"ר ולהוות קו קדמי של נשיאי ארה"ב. אומנם אין חזקה לאף מדינה על השטח העצום הזה, אך עשרות הרצים שמגיעים לכאן מדי שנה מרגישים בו בבית. התחרות השנה הביאה לפתחה של היבשת משתתפים מכל וכל - החל מעובדי התחנה המדעית, שגם מארגנים את המרוץ מדי שנה, וכלה בצרור גברים ונשים שאין ביניהם דבר מן המשותף, למעט המשפט האלמותי שיוכלו לומר בענווה לאחר המרתון - "הייתי שם ועשיתי זאת".
המלחמה הקרה עיקר הטענות של המשתתפים הוא, כמובן, על ההתמודדות הבלתי אפשרית בטמפרטורות, אשר יורדות יותר נמוך מכל בדיחה על המקום. דרך אחת להתמודדות היא אכילה רבה של פחמימות, שיהוו שכבת מגן סבירה במהלך המלחמה בקור. דרך אחרת היא לבישת מספר שכבות של בגדי מגן, שיאפשרו, מצד אחד, שמירה מאוזנת על טמפרטורת הגוף, ומהצד השני - נידוף ואוורור הזיעה. מארגני התחרות, שעושים זאת לשם שמיים (ולהדחקת השעמום), לא ויתרו על הטקסים הקיימים במרוצים רגילים: המסלול סומן בדגלים אדומים, מדי כמה מיילים זכו הרצים לשתייה ובסוף הוכרזו הזוכים והוענקו מדליות. את קו הסיום עבר ראשון השנה בחור צעיר בשם קרטיס מור, שחצה את המרחק בזמן של 3:16:36 שעות והוא רק בן 29. ניתן רק לדמיין שכאשר חזר הביתה בוודאי אמר לכולם: "הייתי שם ועשיתי זאת". |