חשופה היא עומדת הגנותיה נפרצו הוא השיל מעליה כל שכבות תובנותיה שאספה אותם שנים מאז הביאוה ההורים כבר אז מבית החולים ניתקו אותה בלי רחמים
צעד אחר צעד הלכה היא בדרך שונה מכולם קצת אחרת עומדת בצד מביטה לאחור חוששת לקטוף מפרי גן אסור
בונה ורוקמת בקורים של עצבות עוד הגנות מחסומים וגבולות לפעמים רק לרגע פוסעת קדימה בשדות ירוקים ושבילים צדדיים כהרף לא נזהרת מהנוף משתכרת לבור היא נופלת חבולה וכואבת נסגרת נסוגה שוב קור היא טווה מתעטפת מתרחקת אל השקט מוגנת בודדה שוב לא ישיל את עורה |
בדולח.
בתגובה על ממני....
בדולח.
בתגובה על לזכרו של רועי אבני האחיין שלי
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיוש יקרה, ריגשת אותי ונגעת בציטוט " וליבי למוד קרב"...כל מעורבות רגשית היא בסופו של דבר יציאה לקרב, כל כך חבל על האנרגיות....
תודה חיוש מהלב
לפעמים רק לרגע פוסעת קדימה
בשדות ירוקים ושבילים צדדיים
כהרף לא נזהרת
מהנוף משתכרת לבור היא נופלת
חבולה וכואבת נסגרת
נסוגה
לושי יקירתי
המילים נגעו וצבטו את ליבי
אהבתי את שירך, כי כל אחת ואחד
יכולים לקחת את מילותייך למחוזותיו
לאותם מיקרים שהעזנו, כאבנו וניסגרנו
בעבר כתבתי שיר " עוטה חליפת קוצים"
ברשותך אצטט כמה שורות
"וליבי למוד קרב ומכאוב
וחומה ענקית של ברלין
סוגרת סובבת מהודקת סביב
ועורי כעור הפיל...."
* כוכב אהבה ממני
וחיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך, לושי יקירה
חיה
הצלחתי לקחת את הטוב , הבעיה שלא רק אותו....
תודה לך על תגובתך
ננה משגעת אחת, הצחקת אותי סוף סוף....אולי זאת הרגישות שלנו שרואה הכל מדגישה הכל מתרגמת , מתעלמת מהמובן הרגיל והידוע ובמרקר זהוב חוקקת ...