לא שאני נביאה, אבל תוך כדי מלחמת לבנון השניה, לאחר שאני, גיידאמק ועוד תושבים ברחבי הארץ, ארחנו "פליטים" מהצפון, לאחר הביקורת הנוקבת על תפקוד הצבא ותפקוד העיתונות - הייתי בטוחה שעם שוך הקרבות העם יצא לרחוב.

"איך יתכן", כולנו שאלנו, "שטייקונים מצד אחד ואזרחים מצד שני צריכים לתת מענה לאזרחים שנמצאים תחת התקפה? איפה הממשלה? איפה התוכניות של הצבא? איפה כולם???"

אבל זה לא קרה.

היו בחירות. היו קריאות לממשלת אחדות, היו קריאות לשינוי מצב - ועולם כמנהגו נוהג.

ועדיין חשבתי ואפילו קוויתי שתהיה מהפכה.

כשנפגשתי עם חברים,  שחלקם נמצאים בעסקים, כולם דיברו מאוד יפה על ערכים, אבל כששאלתי: "אם כך - איך זה יתכן שמעסיקים אנשים כעבדים? איך זה יתכן שמפעל רהיטים מתמחר את הרהיטים שלו כל כך ביוקר כך שאי אפשר לקנות אותם? למה הבנקים גוזלים מאיתנו עמלות כל כך גבוהות מצד אחד ומדברים על מהות החיים מצד שני (שרי אריסון כבר אמרנו?)".
התשובה שקיבלתי היתה: "את לא מבינה. מה שמעניין את אנשי העסקים זה 'השורה התחתונה'. הם צריכים להראות רווחים לבעלי המניות".

נו? אני הרי לא יכולה להתמודד מול טענה כל כך מוצקה כזו.

לאחד מהם אמרתי: "תראה שיום אחד יעלו על בריקדות וישרפו להם את הבתים. לאנשים נמאס. הם לא יהיו מוכנים יותר לשלם את המחיר ולראות את אותם עשירונים עליונים נהנים מהחיים בלי גבול כשלאדם הממוצע קשה לגמור את החודש". 

אבל זה לא קרה. אף אחד לא עלה על בריקדות. ואף אחד לא שרף לא בתים של עשירים ולא את המועדון.

אני כבר התייאשתי והפסקתי לקרא עיתונים ולצפות בטלויזיה. בשביל מה לראות את כל העוולות האלה - אם כלום לא קורה? סתם להתבאס?

אבל ב 2008 כשיצא הסרט "שיטת השקשוקה" שיצרו העיתונאי ואיש הטלוויזיה מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי על יחסי  הון -שלטון, היה חשוב לי ללכת לראות את ההקרנה בבית ברל ולשמוע את היוצרים.  הסכמתי עם כל מילה שאמר מיקי - אבל הרגשתי, כמו רבים אחרים, ש"אין מה לעשות". 

"בסך הכל מצבי הכלכלי לא רע" אמרתי לכולם " יש לי קורת גג, רכב נוסע, עבודה (אז עוד לא יצאתי לפנסיה), אוכל, בילויים - אז מה רע?".

אבל היה רע. היה ברור שרע. שמשהו רקוב בממלכת ישראל.

וכשיצאתי לפנסיה והחלטתי להקים את העסק שלי התחלתי להבין טוב יותר למה זה כל כך רע:

אם רוצים להקים עסק - צריך לפרסם. אם רוצים לפרסם בעיתונות - צריך לשלם הון תועפות על כל מודעה קטנה. למה? כי העיתון צריך להדפיס. ונייר עולה כסף. וע(ו)בדים עולים כסף, ותחבורה עולה כסף ו... הכל עולה כסף. והמון.

אז אם אני רוצה להזמין אנשים לסיורים שלי במחיר הגיוני - אני צריכה שהם יגיעו אלי. כדי שהם יגיעו אלי - אני צריכה לפרסם. כדי לפרסם - אני  צריכה הון עתק. וכאשר הם יגיעו - אני אצטרך לגבות מהם המון כסף כדי לכסות את עלות הפרסום.

כן. אני יודעת שתגידו לי שאפשר לפרסם בפייסבוק ובאמצעים לא יקרים.

אבל כדי לפרסם באמצעים שלא עולים כסף - צריך בכל זאת להיראות טוב? אז צריך גרפיקאי, נכון? אה.. אבל גם הוא צריך להתפרנס. ואז גם הוא או היא מבקשים אלפי שקלים עבור העבודה שלהם- ובצדק. כי גם הם צריכים לשלוח את הילדים לגן, ולשלם משכנתא, שהרי גם הם מהמעמד הבינוני. אותו מעמד שאני רוצה להזמין לסיורים שלי - ואולי אפילו רוצה לבוא אבל כבר חושב פעמיים אם הוא יכול להרשות לעצמו להוציא את הכסף - כי הסיורים כבר לא זולים בכלל.. וחזרנו לנקודת ההתחלה של כולנו, אנשי מעמד הביניים, במעגל הסגור - מיסים, תשלומים, שירותים ממלכתיים וציבוריים שהם גרועים, יקרים או חסרים, בעלי הון ששולטים במשק ולוקחים את כל הרווחים אליהם בלי להשאיר מרחב נשימה לאף אחד וכו'.

והנה סוף סוף יצאה לדרכה מהפכת האוהלים. אנשים  הבינו שאכן משהו רקוב בממלכת דנמרק ולא מוכנים לסבול יותר.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם - רבים לא ממש יודעים מה צריך לעשות. אבל יודעים לאן רוצים להגיע - לעבוד בכבוד ולחיות בכבוד. לקבל שירותים סבירים מהממשלה ולהיות מסוגלים לעשות את מה שאנחנו אוהבים בלי שישחטו אותנו וגם בלי שנצטרך לשחוט אף אחד. כי אנחנו לא טייקונים. סתם אנשים טובים שרוצים לחיות באופן סביר. לא צריכים הררים של כסף. רק מספיק כדי לחיות כמו בני אדם הגונים.

והנה היום ראיתי  את הידיעה שחיכיתי לה:

תגובה למכתב הטייקונים: פצצות סירחון על אקירוב

כ-20 סטודנטים הפגינו מול המגדלים בתל-אביב, הפריחו בלוני הליום וזרקו פצצות סירחון: "נדמה שהבושה בישראל נעלמה"

אז בינתים זו רק פצצת סירחון. אבל אם ראש הממשלה שלנו, יחד עם הטייקונים שעד כה נהנו ממנעמי השלטון, הכוח והכסף לא יתעשתו - הם עלולים למצא את עצמם במהפכה הצרפתית הישראלית. ולהיות על הגליוטינה נראה לא נעים בכלל.

כי היום זה כבר צריך להיות האינטרס שלהם לפני שימצאו את עצמם עם אנשים שנמאס להם לגמרי והם מוכנים "לשרוף את המועדון". אולי זה לא יקרה הפעם. אולי יצליחו לשים איזה פלסטר. אבל אם לא יעשו מעשה אמיתי - זה יקרה בהמשך. אולי עכשיו ואולי בעוד עשר שנים. לתהליכים חברתיים לוקח את הזמן שלהם - כמו שלקח כמעט עשר שנים מתום מלחמת לבנון השניה ועד ל"מלחמת האוהלים". אבל אי אפשר להתעלם מהתהליכים האלה. אז מוטב עכשיו מאשר להגיע למצב של חוסר שליטה ואנרכיה מוחלטת.

ועכשיו זה כבר באמת הבעיה של אלו שרק רוצים לראות את "השורה התחתונה במניות". כי בסוף לא יהיה מי שיוכל לראות מה כתוב בשורה התחתונה. ודי לחכימה ברמיזה.

ואם מישהו חושב שאני קוראת כאן  למהפכה צרפתית בישראל - הוא טועה לגמרי.

אני קוראת הן לממשלה והן לטייקונים להפעיל מהר מאוד את השכל הישר ולעשות מעשה אמיץ - לוותר על חלקם בעוגה ולחלק אותה לעם לפני שיכריחו אותם לעשות את זה. וזה יהיה ממש לא נעים וגם לא בטוח שיעיל במיוחד.

כי כששורפים את המועדון - כולם נפגעים!

אז מה דעתכם - מה יקרה קודם? הם יתעשתו או אנחנו נשרוף את המועדון? (אגב, בפוסטים שאני קוראת אומרים שבעצם כלום לא יקרה. כולנו נחזור הביתה בשלום בראשית הסתיו)