לואי הששה עשר.....

הוא לא ראה ממטר 

ולא עשה חשבון

יצא כל בוקר אל השוק

וכשחזר אל הארמון

פתח את היומון,

סיכם את שראו עיניו

תוך שהרגיע עצביו

בלעיסת ענב.

ומה כתב ביום ההוא

14 יולי, כשהוא

אינו מודע לעתיד לבוא

וחושב שהוא במיטבו?

rien שזה לא כלום, רגיל,

שיגרה של יום כמו כאן - הביל.

אם הוא היה יודע

היה פשוט מזדעזע

שאת הראש הוא על הסף

לאבד גם אם הוא ממש נכסף

לשמור.....

מארי אנטואנט גם היא

לא שמה ולו בדל קצוץ

על עם שהוא ממש רצוץ

מרגיש שאין לו כבר אויר

שזה עבר כבר גבול סביר...

ואת הגב שברה עוגה

שמארי עליה התענגה

ולא הבינה כלל  עיקר

שאם כלום אין לו לאיכר

אפילו כדי פת חרבה

אז איך יקנה לו פס חלבה?

וכך הגיעו אל היום

רצו לשאת נאום חלום

ולא הבינו איך פתאום

הם נסחבים אל הגרדום...

זה לא משל

ואין נמשל

זו אפיזודה צרפתית

שכמו הנשיקה משם

נשקה חותם על ההסטוריה העולמית.......