כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    מצטערים, אבל המחאה לא מכובדת

    9 תגובות   יום שבת, 30/7/11, 23:27


    FUCK THE SYSTEM   כי אנחנו לא רוצים להיות חזירים משועבדים 

     גלי בת חורין מראיינת את דלית

     

    רציתי לשתף אתכם בשיחה שהיתה לי עם הפרסונה שלי, דלית, בתור האלטר-אגו להגלגני שלה.

     

    גלי בת חורין:  למה, בעצם, את בבית ולא באוהלים?  זה , הרי, כל כך מתאים לפתטיות שלך –  שכחת כבר אפילו את הגעגועים לתקופה -  זו, שמעולם לא חיית בה, אבל תמיד חשת כלפיה ערגה - לשנות השישים?  והנה, אירגנו לך וודסטוק, סוציאליזם, צעירים עם גיטרות ,ממש כמו אז,  בהפגנות של  "שלום עכשיו", הביחד הדביק הזה, שכל כך אהבת? "


    דלית:  רק ציניקנית כמוך יכולה לכנות את זה פתאטי. אני פה, ולא שם, כי אני חושבת שהמאבק הזה לא רלוונטי.


    גלי בת חורין:  "לא רלוונטי"?!  למי, לך? גברת "חמישים אלף אובר-דראפט בכל רגע נתון" ? את , הרי, מעמד הביניים  של המעמד ביניים!  זוג שכירי לואו-טק בשנות הארבעים  המאוחרות לחייכם, שלושה ילדים, גרים בפרברייה, משכנתא לכל החיים, אוטו בן 18...בעלך עובד קבלן "זמני"-  כבר 17 שנה...  לך - המאבק לא רלוונטי?

    דלית: תתפלאי...

     

    גלי בת חורין:  מתפלאה... .  שנמשיך?  את כל שלושת הילדים שלחת, החל מהגנים ועד לסוף התיכון – לבתי-ספר פרטיים, בקיבוץ וב'כפר הירוק', למה? כי מערכת החינוך של משרד החינוך - כל כך מוצלחת ....?

     

    דלית: לא. היא לא. את יודעת, שעשינו את זה כי משרד החינוך פשט לדעתנו את הרגל כבר מזמן.

     

    גלי בת חורין: ומשרד הבריאות?

     

    דלית: כמה שפחות להשתמש, ואם באמת צריך – רופא פרטי..

     

    גלי בת חורין:  ומה עם שירותים ציבוריים אחרים? ואני לא מתכוונת למשתנה בתחנה המרכזית...

     

    דלית: לעירייה שילמנו כדי שהילדים שלנו לא ישתמשו בשירותי משרד החינוך, המשטרה לא מגיעה כשמתקשרים, הארנונה בת ארבע ספרות ועדיין כל שירות עולה גם  בנפרד..  הבנקים שוחטים, לביטוח לאומי  שלמתי כל חיי, ובפעם האחת שנזקקתי לו , הותשתי בבירוקטיה וויתרתי...שאני אמשיך?

     

    גלי בת חורין:  אז תסבירי לי, איך המאבק למען צרכנות  הוגנת וחלוקת משאבים צודקת יותר , לא רלוונטי לגביך?!

     

    דלית:  המחאה הזו  לא רלוונטית, כי היא מופנית כלפי הממשלה, וכנגד גופים, שלא הם הכתובת .

     

    גלי בת חורין:  אז מי כן?

     

    דלית: שלא תביני אותי לא נכון.  ההון והשלטון – הם חזירים. מתוקף הגדרה.  כוח – לא משחית, הכוח הוא שחיתות. נקודה.

     

    גלי בת חורין:  הבנתי. אז את פשוט עייפה, ותבוסתנית מדי.. טוב.  את כבר מזמן לא השמוצ"ניקית  עם האידאלים הנשגבים , והתקווה היוקדת בעיניים ....

     

    דלית: אאוטש, כאב. אבל את טועה .מי שאשם הוא בעיקר אני. האחריות על חיי  ומשפחתי מוטלת בראש ובראשונה  - עלי. שורשי הבעייה הכלכלית שלי נעוצים בכך, שאי שם בדרך, נכנעתי ל"סיסטם" - שהוא  כל ארגון שהוא, כשמטרתו של כל ארגון, היא אחת– לשעבד אותנו. 

     

    גלי בת חורין:  הגזמת קצת. לא? 

     

    דלית: אולי. אבל אני מאמינה , שכל ארגון , גם בעל מטרות טהורות, צובר כוח, שמושך אליו את תאבי הכוח והבצע, האורבים לו וממתינים שהמלאכה תושלם, כדי לחמוס את ההון הפוליטי, או הכלכלי.  כי, ה"כוח" יכול- או לקנות את מה שהוא רוצה, או לקחת אותו – בכוח. ...  זה כמעט טאוטולוגי. לא נראה לך?  

     

    גלי בת חורין:  אמרת לי קודם משהו, על חזירות...?

     

    דלית:  ה"מערכת" היא חזירית מתוקף ההגדרה –ככוח .  אבל היא יכולה לעבוד רק על חזירים.  

     

    גלי בת חורין: למי את קוראת "חזירים"?  

     

    דלית : לי, לכל אותם אלו, שמשכו אותם באף , אל סיר תפוחי האדמה. לחברה הצרכנית . תראי, גלי.  ה"מערכת" עובדת על עקרון  טבעי ופשוט. בני האדם הם יצורים סתגלתניים – אנחנו נסתגל מהר מאד לכל  "רע" , ומנגד , אנחנו יצורים מתרגלניים – אנחנו מתרגלים, עוד יותר מהר, לכל "טוב".  

    המערכת מתחילה בכך שהיא מרגילה  אותנו לסוג של "טוב" -  כי היא יודעת, שהתיאבון החזירי שלנו רק עולה, ויכולה להיות בטוחה,  שלעולם לא נוותר עליו,לא משנה מה. קל מאד "להחזיר" אדם , להפוך אותו לחזיר, קשה מאד לייצור "ממוחזר" - לחזור להיות אדם חופשי .

    קחי לדוגמה, "מערכת" אחת, מוכרת: חברות הסלולר.  רובנו, מלכתחילה, לא זקוקים לטלפון  נייד בכלל. אלא, שמרגע שפעם אחת  נכנענו לנוחות הזו,  מאד קשה לוותר עליה.  ככה נכנסנו לתוך ה"מערכת". מרגע זה,  אפשר להעלות לנו את המחיר שוב, ושוב, ושוב, תוך שמפתים אותנו למכשרים יקרים יותר ויותר, חבילות יקרות, שהופכות להיות  נחוצות רק כי התרגלנו אליהן . החל מרגע הקנייה הראשוני  - מתחיל תהליך של התחזרות אישית, שמעודד, כמובן, על  ידי החברה הסלולרית.   את יכולה הבחין כבר בזנב , שמתחיל להסתלסל לי מאחור?

     

    גלי בת חורין:  המממ. כן.

     

    דלית: גם אני אוהבת אותך..   כולנו שבויים של עשרות מערכות כאלו. הבנקים, שמאפשרים לנו אשראי מעבר ליכלותנו, ואחר כך גובים את המחיר בדם, רשתות השיווק עם המבצעים הפתיינים לקניות לא נחוצות, כל "מועדוני החבר"  הצרכניים, שמעניקים הטבות ככל שתקנה יותר, וכמובן, הממשלה, שנותנת יד, כי היא מרוויחה מכך  שמחזור העסקים בשוק גדל.

    .ה"מערכת" היא כמו סם. ברגע שצרכת ממנה פעם אחת – אתה בפנים, שפוט שלה ואז , כמו סם, היא מפסיקה להיות נעימה, ומתחילה לעלות לך ביוקר, ובעיקר , בחופש האישי שלך.

     

    גלי בת חורין:  אז למה הממשלה לא צריכה להיענש על המנגנון המפלצתי הזה?

     

    דלית: משתי סיבות עקריות. ראשית, אין טעם להאבק כנגד מושג ה"כוח".  מתוקף ההגדרה – הכוח תמיד ינצח. "כוח ההמונים"  זו פיקציה.  המונים  יכולים לחולל דינמיקה, אלא, שתמיד בסוף הדרך, ימתין ה"כוח"  ויקטוף את הפירות – על חשבון אותם ההמונים, ולרוב, באופן הפוך לגמרי למטרותיהם

    .שנית,  כי אני באמת חושבת, שהאחריות לכך היא שלי, ושהכוח נמצא בידיים שלי.  לא כחלק מ"כוח ההמון" -  אלא בהחלטה שלא להתפתות לשידולי המערכת, למרות הפיתויים, ובניגוד לחץ החברתי . ("אבל לכולם יש, רק לי לא!")  

     

    גלי בת חורין: נו! באמת! אז שכולנו נחזור עכשיו לגור על העצים?

     

    דלית:  לא. שכולנו נרד מהם. לא צריך להפוך לנזיר , אבל גם לא לחזיר, את בעצמך החלפת את האוטו באופנוע כדי שלא לעבוד למען הדלק שלוקח לעבודה.

     

    גלי בת חורין: האופנוע הזה, ששרפת לו את המנוע אתמול, כי לא טרחת לבדוק שמן?

     

    דלית: במממ...זה היה מתחת לחגורה... ואפרופו חגורה -  ללבוש מותגים נחשבים זה כמו להסתובב עם סטיקר: "אין לי אישיות משלי, ולכן אני לובש חולצה שנושאת שם של מישהו אחר"...למה לשלם פי עשר רק כדי להיות מודעת הפרסומת של חברה בינלאומית, שמנצלת ילדים סיניים בני חמש? פעם לא היו מותגים, היה "פירמה"-  שהבטיחה, לפחות, חיי מוצר ארוכים. היום לא צריך איכות.  אנחנו זורקים את הבגד , שיוצא מהאופנה הרבה לפני שהתבלה.

    גם בדיור יש "מותגים"-  אזורים, שהמרכיב העקרי של מחירם הוא הדימוי הנכון, ולאו דווקא הנוחות, שאמורה להיות הגורם המרכזי בבחירת המגורים.

    לנו דווקא טוב,  שיש מותגים. הם שולחים את כל הטפשים לתור הלא נכון, וכך התור שלנו קצר , וזול, הרבה יותר..

    אם כולנו היינו מוותרים , אפילו אך ורק על מרכיב המיתוג, שהותנינו על ידי המערכת לחשוב, שיש לו חשיבות כלשהי - המחירים של המוצרים שבאמת נחוצים היו יורדים,  בהתאם לחוקי ההיצע והביקוש. ברגע שנהייה צרכנים חכמים ובררניים יותר,  חברות דראקוניות, כמו חברות הסלולר, הערוצים והאינטרנט יפנימו, שהציבור לא מטומטם.

    לפני כמה חודשים, היתה לנו שיחה עם אורנג', זוכרת? התקשרתי להתלונן על כך שחייבו אותי על זמן אוויר במסגרת "חבילת גלישה ללא הגבלה". 

    המוקדנית ענתה :  "אה! "ללא הגבלה" זה רק השם השיווקי של החבילה, בפועל, אנחנו כן מחייבים על זמן אוויר.. הבנת עכשיו? ".

    "ברור שהבנתי  עכשיו" , עניתי לה  "את יודעת מה?  אני שולחת לכם  צ'ק לתשלום החשבון החודש, ע"ס 1000 ש"ח. רק שנתתי לו את השם השיווקי "מאה שקל בלבד" . הבנת עכשיו? "

    כמה מטומטמים הם באמת חושבים, שאנחנו? מה עשינו , בשביל לזכות בדימוי הזה?!

     

    גלי בת חורין: ואת, מה? זה אייפון 4 בכיס שלך, או שאת סתם שמחה לראות אותי?

     

    דלית:  או! הנה מלכודת נוספת: "הדשא של השכן".  עד כמה שהעניין נשמע מוזר – אין כל צורך קיומי, שיהיה לי את כל מה שיש לשכני. וחוץ מזה, שאפשר גם לבחור, כמוני, את השכנים-  זו הסיבה ששלחתי  את ילדי לגנים ולבית ספר בקיבוץ – כדי שלא יעמדו בפיתוי למרוץ החימוש במותגים..

     

    גלי בת חורין: ואז גילית, שאפילו לקיבוציקים יש יותר כסף ממך...

     

    דלית : בזכותי..!!!  אלפי שקלים  כל חודש  -על שלושה ילדים, במשך שנים....

     

    גלי בת חורין: הנה, הופס, נכנסת ל"מערכת"....!

     

    דלית: במקרה הספציפי הזה, זו בחירה מודעת, שאני מברכת עליה.  החינוך בניר אליהו וברמת-הכובש הוא מהמעולים בארץ. לא כל הוצאה כספית היא כניסה ל"מערכת".  חינוך, לטעמי, הוא אבן יסוד, ולמענו אני מוכנה לעבוד קשה. פה היה ערך מהותי עבורי.

     

    גלי בת חורין: נו? ולא מקומם אותך, שאת צריכה לעבוד בשביל מצרך כל כך אלמנטרי , כמו חינוך, שאת ממילא משלמת מיסים בעבורו?

     

    דלית:  לומר  לך את האמת, מעולם לא חשבתי על כך, פשוט ברכתי את מזלי הטוב, שיכולתי לאפשר להם את זה

     

    גלי בת חורין:  אבל לא יכולת....

     

    דלית: או קי. בירכתי את מזלי הטוב, ואת אמי הטובה, שסייעה לנו מאד.. 

     

    גלי בת חורין:  אז, תכל'ס, מה, בעצם , את מציעה? שכולם יקפלו את האוהלים וילכו לאין- בית, וגמרנו?  

     

    דלית: אני מציעה, כהתחלה, שלא להפנות אצבע מאשימה לעבר מישהו אחר, מלבדנו. עצם ההאשמה  - היא שעבוד. 

    אני מציעה שכולנו  נתחיל  לדפוק את ה"מערכת", בכך שלא נשתף איתה פעולה. לא ניתן לחזירים המשעבדים  לגרום לנו לעבוד כדי לממן את הרווחים העצומים שלהם, על ידי מניפולציות שגורמות לנו להאמין באורך החיים שהן משווקות לנו.  נצרוך רק דברים שאנחנו רוצים בהם על פי שיקולים של ערך מהותי, מול מחיר. כך נחזיר את השליטה על ההוצאות שלנו, כלומר, על החירות שלנו.

     

    גלי בת חורין: טוב, גברת , תרגעי.  זה לא נאום בחירות פה

     

    דלית : אל תקראי לי גברת! יש לי שם! ואם כבר הזכרת בחירות  - הייתי  רוצה ראות כמה שפחות התערבות ממשלתית במשק, משום שכל התערבות כזו נותנת לממשלה עוד כוח עלינו, כוח שמחליט מי מקבל מה, ואיפה.  וכל כוח – הוא שחיתות . לכן אנחנו לא רוצים לפנות לממשלה, לא רוצים להיות  גורי חזירים קטנים, שמתבכיינים לחזיר הגדול מכולם. אנחנו,  כל אחד למען עצמו, בשביל כולנו.

     

    אני מציעה נצרוך פחות "מותגים", ויותר תרבות, למשל, כך נהנה ונשכיל, ונשחרר את מוסדות התרבות מהתמיכה הממשלתית המשפילה, שקובעת את התכנים ואת מי לממן, בהתאם לתוכנית שלה להפוך את כולנו לחזירים משועבדים, מטומטמים מבהייה בתוכניות בידור מנוונות , שנועדו להנחיל לנו את התחושה הנעימה, שיש מטומטמים גדולים מאיתנו...וזו לא בהכרח רק ממשלתו של ביבי.  כל שלטון מעדיף נתינים, שאפשר לומר להם מה הם חושבים....

     

    גלי בת חורין: את נשמעת כמו הזקנים  של פעם. ומי בכלל יקבע, מה נכון, או לא נכון, לצרוך?

     

    דלית:  כל אחד לעצמו. אין יותר מישהו שיאמר לנו מה טוב. הקטע הוא, שסילקנו את מורי הדת של שלשום, ואת האידאולוגים של אתמול – אבל במקום לחשוב עבור עצמנו, הנחנו לחבורה של אנשי שיווק ופרסומאים – להורות לנו את הדרך...

    אני אומרת, בואי נאמץ, שוב, את העיקרון שעל פיו הפילוסוף עמנואל קאנט הגדיר את תקופת הנאורות:

    "הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר־בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude! אמץ את האומץ להשתמש בשכלך."

    האומץ להשתמש בשכל נמצא בכל רגע שבו היד נשלחת אוטומטית להוריד גביע קוטג' מהמדף. ומייד מוחזרת בחזרה לכיס. הבגרות היא - להשתמש בשכל בכל רגע, ולשאול, האם זה נחוץ לי עד כדי כך, שלמען גבינה עם בית, אני מוכן להיות משועבד לאוברדפט בבנק? דמייני לרגע , גלי , חיים ללא משיכת יתר. 

     

    גלי בת חורין:  אני תוהה, אם אני יכולה...

     

    דלית: תוכלי , למשל, לעבור מייד לבנק אחר, כשלא תהיי מרוצה. האיום הזה יגרום לבנק להתאמץ לשמר אותך כלקוחה. שימי לב לכל פרסומי הבנקים. כמה הרבה מושקע בניסיון למשוך לקוחות חדשים,וכמה מעט מושקע – בפרסום תוכניות ללקוחות קיימים?  הרי, למה להם להשקיע בכלל בתוכניות משתלמות לנו? אחרי שדביר עבר – הוא רק עוד עבד קטן של המערכת. 

     

    גלי בת חורין:  טוב.... בואי נתעלם, רק לרגע אחד ,מהעובדה ששתינו יודעות, שאין מצב שאת מוותרת  על החומרנות הנהנתנית שלך,  אבל מה עם כל הסטודנטים הצעירים האלו, ששירתו שלוש שנים בצבא, ויוצאים עכשיו לחיים  בלי חסכונות, בלי גרוש -  וצריכים עכשיו להקריץ איכשהו   דמי שכירות, כשההורים כבר כורעים תחת נטל שכר הלימוד שלהם ?  ותזהרי בדברים שלך,כי אל תשכחי , שאני יודעת טוב מאד, שאת קיבלת מההורים דירה מן המוכן, ושכר לימוד משולם..

     

    דלית:  אני הייתי בפרוייקט "פר"ח" -  וקיבלתי 50% הנחה משכר הלימוד. הנה דרישה אחת,,בכל זאת, לממשלה: למה שלא יוצעו עוד מלגות כאלו, שבהן הסטודנט מרוויח, וגם החברה מרוויחה? בעניין המגורים, את אמנם צודקת, אבל זה לא צריך למנוע ממני להציע לסטודנטים של היום להסתפק בהכרחי, ולהזכיר להם, שיש להם נכס עצום, שנקרא "נעורים" – שאין להם מושג עד כמה הוא נפלא, וכשיבינו, זה יהיה מאוחר מדי....

     

    גלי בת חורין:  זה מה שיש לך להציע לצעירים  היום?!  את הנעורים של עצמם?!!! בשביל זה כל השיחה הזו?  את יותר צינית מביבי! לעזאזל, את יותר צינית -  ממני!

     

    דלית:  אני מציעה להם את שמחת הנעורים שלהם, וגם את החופש מהשיעבוד החזירי.

    אני מציעה להם לזכור, שבכל רגע שהם רוכבים על האופניים משכונת ביצרון ל אוניברסיטה, שיזכירו לעצמם שלוזר הוא זה, שחי מעבר ליכולותיו, ושהבחירה לחיות במסגרת האמצעים -  חיונית לא רק לתקציב, אלא בעיקר לחירות שלהם. שווה להקריב את הקוטג' למען החופש, יחד עם כל מה שהוא בגדר מותרות חומריות מיותרות, שמשעבדות אותי. ושיבינו, שקוטג' זו בסך הכל גבינה לבנה עם הרבה יחסי ציבור.

    בואו נהפוך את הno-logo למותג החדש. אחרי הכך – נו-לוגו הוא סמל הסטווס היחיד, שמעיד על תבונה.

     

    גלי בת חורין: תזכירי לי רגע, ממה את מתפרנסת?

     

    דלית: את יודעת שאני פרסומאית...

     

    גלי בת חורין:   אההההמ...  ומה בנוגע להרגלי הצרכנות שלך? חזירה משועבדת קטנה שלי? 

     

    דלית: לא אמרתי לרגע, שאני דוגמה למשהו.  אני כבר מקולקלת מהיסוד.  אני כבולה לעסקאות של שנים לחברות הכבלים, האינטרנט, והסלולר, משועבדת לבנק  מסויים בגלל חובות  שלעולם לא ארוויח,  אין לי חסכונות, ולעומת זאת יש לנו 7 מחשבים על חמש נפשות, גוויות של  ניידים מדור קודם, 4 קונסולות משחקים, חמש מאות קלטות ילדים, כמות לא ברורה של מצלמות דיגיטליות – ועוד מכל אותם דברים , שברגע שקונים אותם , הדגם מתיישן עוד בזמן  גיהוץ.....   זו בדיוק הסיבה, שאני יודעת על מה אני מדברת, כשאני מציעה  לצעירים היום  - שלא להעיז להכנס לתוך המערכת.  כי לצאת ממנה – אם זה אפשרי בכלל, זה הרבה , הרבה יותר קשה.

     

    גלי בת חורין:  ורק את הממשלה הוצאת לגמרי בזול. אין לך דרישות שם ? כלום?

     

    דלית:  לא. אני יוצאת מתוך הנחה, שכל ממשלה היא כוח . וכל כוח הוא מושחת . אני מניחה, שכל דרישה שלי ממנה – הופכת אותי לבעלת חוב לה, או לתלויה בחסדיה.

    הייתי רוצה לראות חברה, שיש לה האומץ להשתמש בשכל , ובמשאבים של עצמה, ורק כך נגביל את יכולתו של ה"כוח"  החזירי והמשעבד – להפוך אותי לחזירה משועבדת. וכשלא נהיה משועבדים, נבחרי הציבור יבינו את  מגבלות כוחם מהר מאד, ויתמאצו לשרת אותנו, כדי שנבחר בהם.   

     

    גלי בת חורין: האמת, נורא מאכזב. לא אמרת פה שום דבר, שמישהו לא ידע לבד, ואת מציעה רק להסתפק במה שיש, או ,יותר נכון, במה שאין.  איזו מן אג'נדה דפוקה זו?

     

    דלית:  גלי, את מבינה מה הבעייה שלך?  את , כמו חזיר משועבד קטן, באה אלי , לא רק בדרישה לתשובה, אלא בתשובה שתמצא חן בעיניך.   אם תרצי אי פעם להתבגר באמת,  ואני מקווה שלא, מאחר שאת משמרת את נעורי החולפים, תצטרכי להתחיל בכך , שתחפשי את התשובות אצלך, ולא אצל מישהו אחר. וכשתוותרי על התקווה לפתרונות קסם קלים, מידיה של סמכות כלשהי. או אז, תהיה ראויה להקרא "אדם", בתי.

     

    גלי בת חורין: איף....!

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אתן שתיכן מדברות כמו בלול תרנגולות. אני בדרך כלל לא קורא אז אחכה לסרט.
        3/8/11 14:28:
      אחחחח, איזה המנון לחירות. אני מרגיש את אוסקר פיטרסון מתנגן פה (עד שנגמרות הסוללות), את אלן גינזברג (עד שהספר מתרפט), והמון ציניות כיפית.
        1/8/11 10:58:
      התשובות אצלנו והכח בתוכנו, הכל נכון וגם נכון שהכח משחית אבל יש משחית יותר ויש יותר ואצלנו ההממשלה ומוסדות הכח שלה כל כך מושחתים שיש נחיצות גדולה להסיתם אל דרך הישר. ולעשות זאת בהפגנה ודיון, ללא הפגנת כח זה יפה, כמעט כמו בדורה - חטפני אל תחטוף! ;)
        1/8/11 09:05:
      שרוני: תראה מה עשית! עכשיו שתינו רבות עליך! שולמית: אמא שלי הלכה להפגנה! זה מאד מרגש, ללא ספק - סוף סוף מצאנו לעצמו איזה ביחדנס- ואני ממש לא צינית כאן. אלא, שכמו שאומר אליעזר שקולניק ב"הערת שוליים" המחאה הזו היא רעיון מאד יפה! אבל שגוי... תודה, רותי. אל תגלי לאף אחד, אבל גם אני נאיבית. פינוקיו יכול לשכנע אותי שהאיפון באמת מחולק חינם.. לכן הדרך היחידה שלי להתבונן בקצת פקחון - היא רק מרחוק. אני לא חושבת שכל כוח מושחת מיסודו - אבל כל כוח מושך אליו, במהרה, את המושחת שגוזל אותו לעצמו - ההגיון הוא פשוט. כוח הוא דבר נחשק במיוחד. יש אנשים רעים בעולם. הרעים ירצו תמיד כוח וכסף ,ויבואו לקחת אותו - היכן שהוא נמצא - ויקנו, או יקחו אותו בכוח , מידיו של המנהיג ההגון, שהצליח לצבור אותו. יאיר - הלוליה!
        31/7/11 23:34:
      Amen Sister
        31/7/11 17:40:
      כתוב מעניין ומעורר מחשבה והזדהיתי כמעט את הכל. ובכל זאת אני כן חשה שמחה בראותי את המחאה הזו הנוכחית, אני חושבת שאולי מה שיותר את ההבדל ביננו הוא שאני מתקשה לקבל את הנחת היסוד שלך : שכל ממשלה היא כוח . וכל כוח הוא מושחת. אני עדיין מאמינה שיכול להיות שלטון לא מושחת למרות הכוח. נאיביות אולי..
        31/7/11 10:15:
      אוי, כמה שאת מצחיקה ומוכשרת וחדה.. כלומר, הדיאלוג הזה... תשמרי עליה, על האלטר אגו שלך.. והי, אפרופו איפה את בוחרת להיות, תבואי לכאן יותר - גם אם הלכת בעקבות העדר והזמן אל הפייס (עבור מצומצמים ולאו טק כמוני, אשת פריפרייה צנועה או בעצם 'פרימיטיבית', שלא נמצאים שם... ולא, לא מן הטעמים שציינתי לעיל אבל מה, שאדבר פרטיות, חשיפה או חלילה 'חברות'... עזבי). שמחתי ואשמח אם תבואי. שבוע טוב ומוצלח, שמה, במזגן התל אביבי...תודה.
        31/7/11 02:33:
      דליה, אפילו אני, בגילי, הלכתי להפגנה ואני באמת צינית. כבר ראיתי מחאות הרבה ואניקטנת אמונה אך הפגנה כזאת לא ראיתי בבאר שבע
        31/7/11 01:13:
      אני אוהב את שתיכן :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      pega doll
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין