כן הייתה הפגנה נהדרת אתמול. אם אני משווה לאירועים ספורדיים מהשבוע ולהפגנה של שבוע שעבר אכן היה מרשים.

שאלו אותי אתמול למה באתי. שאלו אותי אנשים שלא מכירים אותי ואנשים שכן מכירים אותי – יש להגיד שאלו שכן מכירים אותי מרימים יותר גבה אחת. זה לא שאני אדם אפאטי, דווקא את הדם החם ירשתי מהצד הספרדי במשפחה (סבתא ס"ט מצפת כבוד). אני פשוט, בהשקפתי הכלכלית קפיטליסט – לא קיצוני אבל בהחלט לא סוציאליסט ואכן קשה לי עם הצבע האדום שאגודת הסטודנטים בחרה לחולצות. אבל כמו שאמרתי לחברי, אני לובש את החולצה כי הלב במקום הנכון.

אז למה באתי להפגנה? התשובה פשוטה – כי אני יכול. רק לשם המחשה יש לי 4 חברים שרצו לבוא אבל היו צריכים לעבוד ולכן לא באו. יותר גרוע, מה אם האנשים שלא יכולים למחות? מחאה כזו צריכים להוביל אנשים שיש להם. יש להם זמן, כסף, מעמד, השכלה ויכולת לשנות. המחאה היא הבעת סולידריות עם אלו שאין להם.

כך אני תופס את המחאה. הבעת סולידריות בתוך החברה הישראלית. הבהרה של הציבור שמאס מכך שהשלטון אינו מביע סולידריות עם עמו. שיובל ובנימין מסבירים לציבור כמה טוב אבל לשכת ההוצאה לפעול קורסת מכמות התיקים. תבינו, הם קורסים מעומס בהוצאה לפועל!?! צמיחה של 4.6% (הורד מנתון ראשוני של 4.8%) במשק וההוצאה לפעול קורסת מעומס תיקים? משהו לא מתחבר לי. שיובל יסביר לי איך משפחה מתקיימת מ9100 ₪ בחודש כששני ההורים עובדים?!? (וזה יותר נמוך בגלל הרפורמות בפנסיה – על זה בפוסט אחר).

מי שחושב שזו מחאה של מפונקים מפספס את הנקודה. המשפט הזה, המחשבה של "מחאה של ת"א מפונקים" מפספסת את העיקר. סולידריות, סולידריות עם מצבם של אנשים, מטרותיהם האישיות, שאיפותיהם כבני אדם ללא קשר לדעתם הפוליטיות. נכון, יכול להיות שלגור בלוד זול יותר (תעזבו לרגע את בעיות התחבורה והתעסוקה) אך זו לא המדינה בה אנחנו חיים.

משהו לסיום, קצת יותר כלכלי ופחות חברתי:

אילן, תספורת למחזיקי אג"ח זה בסדר. טאו תשואות לא שווה כלום. גם אני לא הייתי מחלץ אותה. זו זכותו של כל משקיע בחברה בע"מ להגביל את ההפסד לגודל ההשקעה. מבחינה חוקית ואפילו "רבע" מוסרית אתה לא צריך לחלץ את טאו. גם אני לא הייתי מזרים 400 מיליון ₪. אבל לבנות אחוזה ב90 מליון ₪? למה מה קרה?!?!? קצת סולידריות עם המשקיעים, חצוף. ד"ש לקרן, אני אקפוץ קיץ הבא לבריכה כי אהבה מרגישים כשנותנים אהבה. אני נותן עכשיו אהבה – מוותר לך על החוב.