במסגרת העבודה, יוצא לי פעם בשבועיים בממוצע , לעשות את הדרך לתל אביב, על כביש החוף, ( אגב, אני עדיין טוען שהדבר הכי טוב בכביש הזה הוא הכניסה לחיפה ולא להיפך, אבל על זה בפעם אחרת ).

בפעם האחרונה שנסעתי ברכב, שמתי לב לתופעה מעצבנת בטירוף של נהגים מסביבי...

אני אכנה אותם הלא מאותתים -  נהגים ששכחו את השימוש בידית הזו, ליד ההגה, המוט הזה...כן, אני מדבר על הידית של האיתות..אצלם היא מעלה אבק בשל חוסר שימוש.

אפשר לתת בהם סימנים מהמעצבנים פחות אל הכי מעצבנים:

1. תת קבוצה - הטלפתים

אלו הנהגים שנוסעים בכביש , ובטוחים שהם לפחות היורשים הבאים של אורי גלר.

הם סבורים כי ברגע שהם חושבים על הסטייה מהנתיב או עקיפה ,מספיקה עצם המחשבה על כך, כדי שהיא תשודר בגלים קוסמיים לכל הנהגים מסביב, כדי שידעו על כוונתם...וינהגו בהתאם.

כן,הרעיון של ממש לשלוח את היד אל המאותת ולהפעיל את האצבע הקטנה, לא חודר את הליך המחשבה הרציונלי הזה. קשר עין - יד, זה לא משהו שילדים עושים בגן ??

2. תת קבוצה - הבוחנים

כאן נמצא את הנהגים שנורא רוצים להיות האופטומטריסטים שלכם, לבדוק את מהירות וחדות הראייה שלכם.

להפעיל את האיתות יותר משני איתותים מהירים ?  חס וחלילה, זה יגמור לי את המצבר/ ישרוף לי את המנורה/ ממש מיותר / כל התשובות נכונות.

הם יאותתו שני איתותים מהירים, מהירים כאלו שאם אתה ממצמץ לרגע אין סיכוי שתוכל להבחין בהם.

עצלנות ? אתם אמרתם, ואני מסכים. שילוב של עצלנות וטפשות אולי נכון יותר לומר.

3. תת קבוצה - התקועים

אתם בטוח מכירים את הזן הזה..

אלו הנהגים שאתה נוסע אחריהם בנתיב השמאלי, כל הדרך מנתניה לחדרה, הוינקר שלהם מאותת ימינה בעצבנות,כבר 20 דקות, אבל הם עסוקים מדי בלדבר בנייד בלי דיבורית, או לחפש תחנה ברדיו.

הם לא שמים לב לטור המכוניות המתארך מאוחריהם, מתוך תקווה קלושה שגם נראה את הרכב שלהם מפנה מקום בנתיב השמאלי לטובת כל השאר, אבל הם בשלהם.