1. לדעתי, בסוף, המחאה הנוכחית תתברר כדבר הטוב ביותר שקרה לתושבי ההתנחלויות. אני מודע לכך שתחת כל עץ רענן עומד לו השמאלן התורן וצועק שכל הכסף הולך להתנחלויות. אני גם מודע למעמד הבולט שצעקות אלו מקבלות במטריקס הישראלית. אלא שלא כולם קונים את זה ויש מספיק טענות כנגד המשוואה התנחלויות=כסף (כפי שפירטתי אתמול) ותמיד ניתן לטעון גם כלפי הצד השני (מישהו בדק כמה כסף הולך לתהליך השלום, ליוזמות השונות, למרכז פרס לשלום וכו׳ וכו׳).
אני טוען שזה טוב לימין בגלל שסוף סוף, אחרי 20 שנות כיבוש אידיאולוגי, מתחיל לחלחל לעם ישראל שתהליך השלום זה לא הדבר הכי חשוב, זה לא היסוד למדינה. פתאום אנשים קמים בבוקר (חלקם באוהל...) ומגלים שיש דברים יותר חשובים להם, למשפחה שלהם, לחברים שלהם ובכלל למדינה שלהם, מאשר דף נייר (שגם ככה אחרי חצי שנה לא יהיה שווה כלום, ראו עזה) שעליו חתום אבו-זה או אבו-אחר. פתאום פוליטיקאים שבעי-ועידות-שלום ומשופשפי-עטי-חתימה מגלים צד חדש בפוליטיקה- הפוליטיקה הפנימית. יש מצב סביר שישראל היא המובילה בעולם בפער בין חשיבות משרד החוץ לעומת השאר (חוץ מהביטחון. אתם יודעים, מיליארד מוסלמים...). לדעתי רק בישראל מעמדו של שר החוץ שווה לזה של שר הפנים ושר הרווחה ביחד. אה, שכחתי, אין לנו שר רווחה במשרה מלאה, אמנם יש את כחלון שהוא מוצלח מאוד, אבל כנראה שמשרד רווחת האזרחים חשוב פחות ממשרד לעניינים אסטרטגיים או משרד למודיעין או סתם שרים בלי תיק.
היום עם ישראל קם לעידן חדש אבל בעצם ישן, העידן לפני אוסלו. מה השתנה? הם עדיין שונאים אותנו, מנסים להרוג אותנו, מחנכים לשנוא אותנו, מסיתים נגדנו, מחרימים אותנו. אז למה השקענו 20 שנה בלנסות לפתור את הבעיות איתם לפני שהצלחנו לפתור את הבעיות בינינו? סוף סוף העם מבין שמה שקורה כאן, בפנים, בתוך ישראל, חשוב הרבה יותר ממה שקורה בינינו לבין ״הפרטנרים״. בבחירות הבאות כבר לא נשמע רק ״ציפי תביא שלום״ או ״ביבי ישמור על ירושלים״ (איזה משפט לדעתכם יותר מגוחך?) אלא גם ״פלוני ידאג לזקנים״ ו״אלמוני ישקם את מעמד הביניים״. כמו כל מדינה בעולם גם פה צריך לתחזק את היסודות לפני שמרחיבים את הבניין (או במקרה של השמאל, עוברים לבנייה לגובה...). מעכשיו בבחירות גם תחבורה ציבורית, חינוך חינם, פנסיה, שכר מינימום ומערכת בריאות משופרת יהיו מילות מפתח. לא עוד נסיגה, ירושלים מאוחדת, עמידה איתנה, כניעה לטרור, שלום, מדינה פלשתינית, כיבוש. הגיע הזמן שממשלות ישראל יפסיקו לדאוג רק לעתיד הפלשתינים ויתחילו לדאוג גם לעתידנו. מגיע גם לנו עתיד טוב יותר.
2. שמענו פעמים רבות מספור את ההשוואה בין רוטשילד לכיכר תחריר. נו, טוב. רק שאלה קטנה, אתם יודעים מה נגמר בסוף עם המחאה במצרים? כיכר תחריר השיגה מטרה כלשהי חוץ מהפלתו של מובארק? המצב במצרים השתפר או הורע? איך הכלכלה שלהם (כמעט 50% מובטלים)? איך שירותי הרווחה (בהנחה שלא הייתם הולכים לסניף המקומי של האחים המוסלמים)? אז למה הם המודל של המחאה? תזכרו שאתם יודעים איזה ראש ממשלה אתם מפילים, אתם לא יודעים את מי תקבלו...
3. לסיום, קראתי היום ב״ישראל היום״ את הטור של עוזי ברעם. הוא מתייחס שם למחאת הרופאים (המוצדקת מאין כמוה) ותולה את כישלונה בעיקר בסגן שר הבריאות יעקב ליצמן. הוא טוען שמכיון שליצמן מושפע מקבוצות כוח חרדיות בעוד מרבית הרופאים הם חילונים, אין הוא מתאים לתפקיד הממונה על הבריאות בישראל. אכן, עוזי, הרווחת את תואר ״הצבוע של השבוע״ בכבוד וביושר. תגיד לי, על אהוד ברק שמעת? ההוא מהמשרד הקטנטן ההוא, זה שאחראי על כל תושבי ההתנחלויות, על הבנייה בהתנחלויות, על ההקפאה, על מכלול החיים שם, על אישורי בנייה לעיר הערבית רוואבי, מה הדעה הפוליטית שלו? מהן קבוצות הכוח שלו? לא נראה לך שראוי גם שתציין כי שר ביטחון שמתנגד להתנחלויות לא יכול להיות אחראי עליהן? כמו שאמרתי- הצבוע של השבוע, גבירותיי ורבותיי, מר עוזי ברעם.
|