כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יונתן לרנר

    רוצים שינוי? לכו להצביע בעד מי שיציע סדר עדיפות לאומי חדש

    7 תגובות   יום שלישי, 2/8/11, 13:19
    מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים.
    שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון.
    בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: 
    עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים.
    התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק.
    מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. 
    לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. 
    נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית.
    בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM  השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. 
    השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. 
    זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש.
    אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף.
    ולכן...
    רוצים שינוי? לכו להצביע! 
    מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים.
    שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון.
    בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: 
    עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים.
    התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק.
    מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. 
    לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. 
    נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית.
    בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM  השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. 
    השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. 
    זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש.
    אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף.
    ולכן...
    רוצים שינוי? לכו להצביע! 
    מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים.
    שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון.
    בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: 
    עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים.
    התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק.
    מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. 
    לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. 
    נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית.
    בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM  השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. 
    השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. 
    זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש.
    אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף.
    ולכן...
    רוצים שינוי? לכו להצביע! 

    מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים.


    שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון.


    בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים:


    א. עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים.


    ב. התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתם ל"כוחות השוק".


    מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה.


    לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת.


    נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית.


    בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM  השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים.


    השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שיהיו מפלגות שיאמצו תפיסת עולם חלופית לתפיסת העולם הנוכחית.


    זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש.


    אין אלו דברים של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אתגר קשה, אבל אין לו תחליף.


    ולכן...


    רוצים שינוי? לכו להצביע! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/8/11 23:01:

      אני בעד!  :-))

       

       

      צטט: yonathan lerner 2011-08-14 21:44:44

      ענת וכורך, לכך מכוונים דבריי. שלא נסתפק בצעדים מיידיים אלא נמשיך לפעול לכך שהאנרגיות שהתפרצו עכשיו יתחזקו ויבואו לביטוי בקלפי

       

        14/8/11 21:44:
      ענת וכורך, לכך מכוונים דבריי. שלא נסתפק בצעדים מיידיים אלא נמשיך לפעול לכך שהאנרגיות שהתפרצו עכשיו יתחזקו ויבואו לביטוי בקלפי
        14/8/11 07:55:

      יוJתן,

      המילה "שינוי" צריכה להוות שינוי. דיי במילים, החל במעשים.
      שינוי של ממש - לעולם לא יהיה כאן. לכולם יש תוכניות מגירה, אסטרטגיות כאלה ואחרות, כולם יצירתיים, כולם חכמים, כולם נותנים רעיונות ועצות למכביר, כולם, כולם, כולם.
      שינוי אמיתי יחול כאשר יהיה לנו, לעם, הזכות לבחור בחירות חופשיות.
      "כורך דברים" כינה את העם בצורה נכונה: "עדרים". כך בפוליטיקה - כך בחברה.
      לפני שמדברים פה על שינוי וסדר, יש לעשות סדר ראשית כל בדרגים הגבוהים, בשחיתויות, בביזבוזים וכיוצ"ב.
      לא נותר לי יונתן, אלא לאחל לך בהצלחה בהשרשת השינויים.

        11/8/11 22:31:
      יונתן, צריך לחפש חוליות בממשלה עליהן יש סיכוי שאפשר להשפיע. ליברמן למשל....חבל על הזמן. ברצינות. צריך ללחוץ על כחלון שיפרוש. הוא יכול היה להיות אחד מהמפגינים, אולי אף מנהיג שלהם. נותרה הזדמנות. לא ישי, כחלון. אלפי מיילים לכתובת שלו, עשרות אלפי מיילים, ואולי הוא ישנה דיעה. אולי. לא ניסינו לא נידע. בוא ננסה. נפתלי
        4/8/11 12:10:
      הטפילים והשרצים הולכים כולם להצביע. אלה עדרים שקובצו סביב אידיאולוגיה מופרעת,אינטרסים, אמונות טפלות. אנחנו יושבים בבית ומקטרים שלא יעזור כלום. אז הם רוב בכנסת וזה לא רק בגלל הריבוי הבלתי טבעי של חלק מהם.זה בגלל שאנחנו לא יודעים להתארגן לגוש פוליטי ולא יודעים להתארגן לקום וללכת להצביע כשצריך.
        3/8/11 22:02:
      ידידי הטוב חיים הגיב לי במייל (הוא לא משתמש כאן) ומצאתי לנכון להביא את דבריו: - הבחירות , נכון לעכשיו - עוד שנתיים . לשיטתך - או שהצעירים הגיעו מוקדם מדי , או שלא בטוח שזה המבחן. - יש סיכוי ( ולגמרי לא בטוח ) שהפגנת האוהלים ( יחד עם הרופאים , הרפתנים ועוד רבים אחרים ) מייצרת פרדיגמה חדשה שעוקפת את התהליך הדמוקרטי המקובל ומייצרת דו שיח חדש וישיר בין ה"עם " ( או חלקין ) לבין השלטון שלא דרך חברי הכנסת . זה לא סתם שלא נותנים להם לדרוך שם . כוחה המניע ורב העוצמה יחסית של תנועת המחאה שמאחר והיא עוסקת בסדרי עדיפויות חברתי , היא עוקפת את ה "ימין ושמאל " הפוליטי שמזוהה באופן יחודי בעיקר עם שאלת השטחים והפלשתינאים ולכן היא הצליחה עד עכשיו לייתר את סדרי הפוליטיקה המקובלים. ברור שזה לא לנצח , אך זה פוטנציאל לייצר " סדרי דמוקרטיה " חדשים שבהם נציגות ה- 120 חברי כנסת אינה מונופוליסטית בייצוג העם והוא מוצא דרכים אלטרנטיביות כדי להשפיע על השלטון ולהכתיב סדר יום , לאו דווקא רק פעם בארבע שנים. - ועוד הערה - חלק לא מבוטל מהבעיות שעלו , יכול לקבל מענה גם מבלי שתוכרע שאלת השטחים ( קיצוץ בתקציב הבטחון אינו בהכרח שאלת ימין ושמאל ) אלא דרך מדיניות מיסוי שונה וסדרי עדיפויות תקציביים . השורה התחתונה - ימים יגידו אך לא בטוח שצריך לשנות סדרי עדיפויות בחברה דרך בחירות או הקמת מפלגה חדשה. יתירה מכך - כדי לשמור על תמיכה רחבה הולכת וגדלה במטרות המאבק - רצוי להמנע מכך.
      סעיף א' שלך, תלוי גם ברצון הטוב של אחרים ולכן היכולת להשפיע בו שולית. סעיף ב' שלך, התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתם ל"כוחות השוק". תלוי בנו בלבד ואם נצליח לנער את כנופית ההון שלטון מאדישותם, ההישג יהיה היסטורי.

      פרופיל

      yonathan lerner
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון