מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים. שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון. בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים. התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק. מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית. בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש. אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף. ולכן... רוצים שינוי? לכו להצביע! מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים. שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון. בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים. התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק. מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית. בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש. אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף. ולכן... רוצים שינוי? לכו להצביע! מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים. שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון. בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים: עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים. התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתה לכוחות השוק. מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה. לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת. נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית. בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים. השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שאל מול תפיסת העולם הנוכחית, תהיינה מפלגות שתעמדנה תפיסת עולם חלופית. זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש. אין אלו דברם של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אבל אין לו תחליף. ולכן... רוצים שינוי? לכו להצביע! מנהיגי המחאה החברתית עומדים בפני סיום הגיבוש של דרישותיהם. כך נכתב הבוקר ב"הארץ". למקרא הדברים ברור מאליו שהם דורשים מממשלת ישראל שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי. לא ברור אם הם יכתבו זאת בצורה מפורשת ואם כן, האם יציעו סדר אלטרנטיבי. סביר שלא, כי זה יוביל אותם לסוגיות של ימין/שמאל במובנים הביטחוניים/לאומיים. אבל ברור לכל מי שקורא את הדברים שלא ניתן לבצע את הצעדים הללו מבלי לקבל החלטות על אופן שונה של הקצאת המשאבים.
שינוי הוא תהליך ארוך בכל ארגון. ארגונים אינם נוטים להשתנות וככל שהארגון גדול יותר כך התהליך ארוך ומייגע יותר. תנאי הכרחי ליצירת שינוי הוא קיום הנהגה המשוכנעת בצורך בשינוי. רק הנהגה כזו יכולה להעביר את הארגון מהמצב הקיים למצב הרצוי. רק הנהלה כזו יכולה להתגבר על כל מוקדי ההתנגדות בתוך הארגון.
בכדי שיחול שינוי במדינת ישראל נדרש שינוי משמעותי בתפיסת העולם של ממשלתה ושל נבחרי הציבור. המדינה הזו מתנהלת מזה עשרות שנים על פי תפיסת עולם הכוללת שני מרכיבים עיקריים:
א. עדיפות מובהקת לסוגיית העימות בינה לבין הפלסטינים לגבי חלוקת השליטה על השטח שבין הים לירדן. עיקר המשאבים שלה מוקדש לקביעת עובדות ולתקציב הביטחון המתחייב ממצב של העדר הסכם. בנוסף היא מעניקה הטבות מפליגות למי שתומך בהמשך המצב הקיים.
ב. התנערות מהאחריות של המדינה לרווחת אזרחיה והפקרתם ל"כוחות השוק".
מי שזו תפיסת עולמו איננו יכול להביא לשינוי הנדרש על ידי מנהיגי המחאה החברתית. גם אם הוא יקבל אותה ויבטיח לקיימה, בהעדר השכנוע הפנימי הנדרש, אין כל סיכוי שהוא גם יממש אותה.
לכן, אם חפצי שינוי אנחנו, נדרשת אחת משתי האפשרויות הבאות – החלפת ההנהגה בהנהגה עם תפיסת עולם אחרת או שינוי תפיסת העולם של ההנהגה הקיימת.
נודה על האמת. אין בנמצא הנהגה חלופית היכולה להציע תפיסת עולם אחרת. אין היום גוף פוליטי משמעותי שיש לו תפיסת עולם השונה מהותית מתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית. לכן הדרך היחידה האפשרית להשגת השינוי היא להביא לשינוי תפיסת העולם של ההנהגה הנוכחית.
בדרך כלל הנהגות משנות תפיסת עולם רק כשהן מאוימות או אם הן חוו טראומה קשה. רק מלחמת יום הכיפורים על 2700 הרוגיה הביאה את ישראל להסכם שלום עם מצרים המבוסס על חזרה לקו הגבול הבי"ל. רבין ז"ל הבין שישראל הולכת למדינה דו לאומית עם רוב ערבי ולכן החליט ללכת לאוסלו. IBM השתנתה רק לאחר שחוותה ירידה דראסטית בביצועיה כשפספסה את מהפכת המחשבים האישיים.
השינוי הנדרש כיום איננו יכול להיות מושג על ידי יצירת איום חיצוני. המקום היחיד שבו ניתן לאיים על ההנהגה הנוכחית הוא הקלפי. אם המפלגות תדענה שחלק גדול מהמצביעים יחליטו על הצבעתם על פי חלופות לסדר העדיפויות הלאומי, יש סיכוי שיהיו מפלגות שיאמצו תפיסת עולם חלופית לתפיסת העולם הנוכחית.
זה יקרה רק אם חלק גדול מהמצביעים ידרשו את השינוי. אם הם יהיו מיעוט אל מול הדורשים שמירה על הקיים, לא יהיה שינוי. ולכן, אם רוצים שינוי ולא הבטחות, זו אמורה להיות תכלית המחאה החברתית הנוכחית. מנהיגיה צריכים להביא לכך שכמה שיותר מחבריה ישתתפו בבחירות הבאות וידרשו את השינוי. המפלגות צריכות להרגיש מאויימות על ידי מאות אלפי מצביעים שיבקשו סדר יום לאומי חדש.
אין אלו דברים של מה בכך. האתגר המנהיגותי הכרוך בכך הוא יותר גדול מהסכמה על הדרישות מהממשלה. הוא איננו מוחשי ולא ניתן יהיה להצביע על הצלחות מיידיות. הוא מחייב שינוי תודעה אצל מאות אלפי אנשים ממצב של מחאה קצרת ימים אל מצב של מעורבות עמוקה במה שקורה במדינה והשמעת קולם מעכשיו ועד בבחירות. אתגר קשה, אבל אין לו תחליף.
ולכן...
רוצים שינוי? לכו להצביע! |