ובהמשך למעגל הדייטינג שנאלצתי לשוב אליו בעל כורחי, הגעתי למתמודד נוסף. זה לא משנה שהוא אחד הכותבים באחד העיתונים המוכרים בארץ, ממש לא. זה כן העלה לו כמה נקודות בונוס כשידעתי על זה, אבל מיד אחר-כך גיליתי שהוא עדיין תקוע בשלב הזכרי, שכבר אי אפשר לנהל איתו שיחה מעמיקה ומאתגרת כמו בהתחלה (זה כבר ידוע שהשיחה הראשונה מכונה "שיחת השיווק העצמי" ואחריה רק משנה מה אני לובשת). הספקות לגביו היו שם אך רק מהבהבים. בהמשך הם התחדדו ואורם הכה בפניי - זה לא יעבוד כשהוא לא עובד במנותק מבין הרגליים שלו. ובכאב לב נאלצתי לחתוך את זה הכי מהר וכואב שאפשר. להודעת ה-SMS שלו כבר לא עניתי, ושמחתי לפחות שהוא ידע להבין שאני לא מעוניינת יותר וכיבד את זה. אז את הדייט הזה לא הספקתי לפגוש, אבל אולי דווקא זכיתי לחסוך זמן יקר ואנרגיות חשובות (וגם המון משאבים נשיים, כגון איפור, קרמים וכו'). אז לאחר שציירתי עליו X גדול בצבע אדום, נפגשתי שוב עם מר "גירוי אינטלקטואלי" שמהווה ניגוד חריף לבחור הקודם בכך שאיתו אני יכולה לנהל שיחה אמיתית ועמוקה ואף להגיע לתובנות חדשות. הקשבתי לו בשקיקה כאשר ציטט לי פסוקים מעולם הדת כאשר דנו בפרדוקסים דתיים ובמהות הדת. זה היה תענוג עילאי, אבל לא מספיק. תמיד אמדתי גברים על-ידי שני פרמטרים עיקריים: שכל ויופי - השילוב המנצח. טוב, אולי "יופי" הוא לא מושג מתאים, אבל סקס אפיל בהחלט כן. וכמובן, שגם ל"שכל" נלווים כל מיני "תת" למיניהם, כגון חכמה, אינטליגנציה, ידע והשכלה, אנליטיות ועוד ועוד. אפשר לסכם, אפוא, שהמשיכה שלי זורמת בשני כיוונים, ומספיק שכיוון אחד לוקה בחסר, אזי שהיא לא שלמה. האינטלקטואל שלי מושך וממגנט בדרכו שלו (בעיקר מפני שניחן בידיים מוצלחות), אך עדיין זה לא מספיק לי. אידיאל היופי הגברי בשבילי לא שוהה במעונו של האינטלקטואל, והוא יודע זאת. יתרה מכך, הוא כבר הספיק לומר לי שהוא יודע שהוא לא ה"Bad Guy", הבחור המחוספס, אבל יש לו קסם מסוג אחר. קסם שאני מעדיפה באופן אישי לצד ויזואליות קצת יותר קשוחה ומחוספסת. הפגישה איתו הייתה מוצלחת, כרגיל. דייט מספר שתיים ועדיין לא כלל שום ריב. איזו הקלה. הוא מצחיק אותי מדי פעם גם כשהוא לא מתכוון (אבל זה כי ההומור שלי סתמי לעיתים). "את מכינה לי דיסק שכתוב עליו 'באהבה' אבל עם שירים שאת אוהבת" ואני פורצת בצחוק - כמה חשוב לי להיות המרכז בקשר גם כשאני "תת". "תת מרכז". אני אוהבת שהוא חושב עליי ועל הצרכים הפיזיולוגיים שלי כל הזמן - הוא דואג לקנות לי את המסטיק שאני אוהבת, אבל זה לא נגמר בזה. כשהוא לא מוצא אותו במקום אחד, הוא ממשיך לחפש במקומות אחרים ואף מגיע לרשתות הגדולות, וכל זה בשביל להביא לי את מה שאני אוהבת. רומנטיקן כבר אמרנו? אני אוהבת את זה כשהוא מתאים אפילו את המים שמיועדים לי לטעם של המסטיק, בהנחה שאם אני אוהבת אפרסק פה, אוהב גם אפרסק שם (הנה יכולת אנליטית ש"עושה" לי את זה, למשל). אני אוהבת את זה שהוא מביא פירות ומציע לי ענבים. זה תמיד מעלה בי אסוציאציה של נסיכה שמאכילים אותה בענבים ותוך-כדי מרעננים אותה בעזרת רוח קרירה מענפים של איזה עץ. אני אוהבת את זה שהוא חושב עליי בדברים הקטנים, אבל בתור אישה טיפוסית ומתוסבכת, אני מתגעגעת גם לילד הרע שיעלה אותי על האופנוע שלו כשהוא לבוש במעיל שחור, שיהיה מספיק חזק בשביל להתנגש בי מנטלית מבלי לפחד ואז לעשות איתי מייק-אפ סקס כואב ואוהב על הרצפה. אני בוחנת את הפוליגמיה עתה, כפי שכבר הבנתם. אני בטוחה שגברים לא יתנגדו לכביש הדו-סטרי הזה, שבו גם להם מותר. כל עוד אנחנו יודעים להציב את הגבולות ביחסים האלה, הם יכולים להיות מתובלים יופי. נהנים מכל העולמות. אנחנו עוד מתקדמים לאט ובטוח, פחות סקס-וכל-מה-שהוא-כולל ויותר שיחות והומור. הנה משהו שעוד לא היה לי... לגברים הסקרנים שביניכם, שמשתוקקים לדעת מה עלה בגורלה של הפגישה הלסבית, צר לי לאכזב אתכם אבל היא טרם יצאה לפועל מכל מיני טעמים טכניים. חבל היה לי לדחות את הפוסט הזה רק בגלל הפגישה (כי בכל-זאת, רציתי לקבץ את כל הדייטים יחד בפוסט הזה), אז אולי אספר עליה בהזדמנות אחרת. אבל את נתח הבשר העיקרי בסיפור עוד לא חשפתי בפני הרעב שלכם - כשאומרים "סקס חייתי" מתכוונים לכל מילה. אחרי המון זמן של סקס כושל, אני מתחילה להבין את הגברים שנכנעים ליצר הזה גם במחיר וויתור על הכבוד העצמי שלהם. אני מתחילה להבין איך זה גרם לכולם להתמכר ודווקא עליי זה פסח. אבל הקיץ הזה הביא איתו באוויר שטף סקס שבפעם הראשונה באמת תפס אותי. אז זה התחיל מפנייה באתר כלשהו. מסתבר שניסינו פעם וירטואלית, אך זה לא עבד. לטענתו, אני זו שנעלמתי. חזרנו להיות בקשר ובאופן ספונטני למדי החלטנו להיפגש. הפגישה נחלה הצלחה מסחררת. הייתי כחומר ביד היוצר. הגוף שלי היה רך אליו והראש נקי. לא הרגשתי צורך להתנגח או להתנצח, הייתה שם התאמה כזו מהרגע הראשון שנכנסתי לרכב. זה היה ניצוץ בין עקרבים. לא הרגשתי צורך להתפלסף או לשווק את עצמי. הייתי רעבה אליו והרגשתי לראשונה כמו גבר. הרבה אמרו לי שיש לי התנהלות רגשית של גבר לעיתים, אבל מסתבר שהיא לא פסחה גם על התחום המיני. אני יכולה להגיד לכם שהיו ניצוצות, רשפים של אש. אבל מה יותר טוב מגיצים? לראות כוכבים. אמש נפגשנו שוב, והוא הראה לי כוכבים מתחת לכיפת השמיים. ראיתי כל-כך הרבה כוכבים, שכנראה חלק מהם באמת היו שייכים לשמיים. לראשונה הבנתי, שאני יכולה ומסוגלת. יכולה ומסוגלת לנתק את הגוף מהרגש ועדיין להנות. זה דבר נפלא לא להשתעבד לרגש ולחפש רמז של רגש בכל קשר חדש, שהוא גם מיני, עם גבר. השתחררתי לגמרי ונהנתי. ואז עליתי על הנוסחה: נהנתי כי מצאתי אותו סקסי (בכל-זאת, גבוה ובעל עור בצבע קפה, גלוח-ראש, ארבעה קעקועים והתנהלות של זכר אלפא אמיתי) ונמשכתי אליו. בפעם השנייה בחיי (מתוך עשרות), באמת נמשכתי לבן-אדם שמולי. לא עשיתי את זה בשביל לרצות את הפרטנר שאיתי ולהשאיר חותם, עשיתי את זה בשביל ההנאה האישית שלי. ומצאתי אותו, את ה "Bad Guy" שלי. אבל לא בזה זה נגמר. ההחלטה בוערת מתמיד. בקרוב מאוד כל אחד מהם ירצה מחוייבות כלשהי, ואני רק צריכה להחליט. או פשוט מכך, להכין סידור עבודה של שניהם עם הסעיפים והתנאים הרלוונטיים בקשר עם כל אחד מהם, וכך להנות מהכביש הדו-סטרי של הפוליגמיה. מר "גירוי אינטלקטואלי" ומר "סקס חייתי", תחתמו כאן בבקשה... |