כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    'סביבתי' - כבר לא בסביבתי

    4 תגובות   יום שלישי, 2/8/11, 18:01

    'סביבתי' - כבר לא בסביבתי

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2294172/


     

    הנקודה הבאה של המסע, שאותו תיארתי ברשימתי הקודמת 'המסע וההעמסה: תערוכה נודדת ותערוכה נולדת', הייתה אמורה להיות ביער חניתה שנמצא בואכה שלומי. זה היער שסומן כמקום האירוע המרכזי של פסטיבל -  'מה שלומי על הגבול'.


    אך כדרכו של מסע, היעד ידוע אך לא כן הדרך. והשביל, מפותל מתפתל ומפתיע. הודעתי ברוב עם ואדם, ובכל דרך שיכולתי, על התערוכה שאמורה להתקיים ביער. פרסמתי רשימות, ותיארתי את הפרויקט שלי במסגרת הפסטיבל שנקרא 'האש מפצחת תמונות בדממה'.  בתגובה החל להתפתח דיון עז ונוקב שהתפשט במרחב הוירטואלי כמו אש בשדה קוצים (לקריאת רשימות מתוך הדיון לחץ על 'בלוגיסטיקה' ).  ואני מעמיסה את עבודותיי למסעם האחרון - לתצוגה ביער.


    התערוכה, כפי שסיפרתי ברשימתי הקודמת, "המסע והעמסה" ידעה תלאות, תסכול ונדודי. זאת בהנחה (שאין לה שום יסוד) שיש לה, לתערוכה, את עולם הרגש שלה. אבל, לא רק היא אמונה על מחלקת התסכולים. גם אני נזדמנו לי כמה כאלה בדרך, וגם כאן על אם הדרך.


    כשפני מיועדות אל היער, כשאני מדמיינת כיצד מתמזגות עבודותיי עם על ובין העצים, נוחתת עלי ההודעה החדשה ביותר מטעם מארגני הפסטיבל, שעשו קולות של תסכול גם הם, ומסבירים לי שמסיבות ארגון כאלה ואחרות (שלא כאן המקום לפרטן) יש להעביר את כל האירוע אל מתחם המתנ"ס המקומי.

     

    ביער לא.


    ואני? לאיזו אמת עלי להקריב את עצמי? לאמת האמנותית שלי (שהרי הכרזתי על תערוכה ביער) או לאמת שלהמחוייבות שלי לפסטיבל? או לאמת החברית המזדהה עם המארגנים? והנה אני שוב מוצאת את עצמי יושבת על הגבול בפסטיבל שכל עניינו גבול, וצריכה להחליט עם איזו אמת עלי ללכת. באותו זמן אני מבינה שאין בכלל אמת אחת חד משמעית ומקבעת דעת (דבר שכבר למדתי היטב גם במהלך מחקריי).


    אני מקבלת מתחם חדש ומגלה שהתערוכה שבעבר נקראה 'סביבתי ואני'  אשר עסקה בסביבתי הפיזית, החומרית והנפשית – עשתה מסע ודרך, ועתה היא כבר לא יותר בסביבתי. עוזבת היא את סביבתי. נשתלת לה בסביבה חדשה.


    ואני שואלת את עצמי "איפה סביבתי ואיפה אני"? ואני יודעת ש'סביבתי' כבר מזמן לא בסביבתי. ואם זו בכלל מטאפורה, אז הרי מרגע שנגזרה עליהן שריפה הן קיבלו אישור לצאת מסביבתי או לחילופין הורחקו משהו מסביבתי.


     

    ''



    ואני במערב וליבי במזרח. מנסה לסדר תערוכה במתחם שהוקצע לי במרחבי המתנ"ס. חצויה, יושבת אני על הגדר. כאוצרת (שהרי זה אחד ממקצועותיי) אני מבינה שפרצתי את גבול הגלריה וקירותיה הלבנים (לא, אינני הראשונה וגם לא היחידה), אני יודעת שפרצתי גם את הגבולות של התערוכה הזאת, לפעמים חשבתי שאולי פרצתי את גבולות הטעם הטוב, ואז מיד חשבתי שאין טעם לחשוב על טעם וגם לא להתווכח עליו. כי מה זה טעם טוב? ואת מי זה מעניין בכלל? עכשיו. כאן ( ואולי בכלל). ובחוץ בכלל חם ואני חושבת לעצמי שזה כבר "עובר כל גבול".


     

    ''



    חברות שהכירו את העבודות מפעם התרגשו למפגש המחודש וגם ניסו להניע אותי מלהגשים את היעד הסופי (ואז עדיין לא ידענו שגם היעד הסופי הוא לא סופי). ואני מנסה להציב את העבודות בסביבה הנתונה. לא ידעתי מי כפה עצמו על מי. האם הסביבה כפתה עצמה על העבודות ואולי גם כופפה אותן, או שמא העבודות כפו את עצמן על הסביבה וגנבו לה את ההצגה. ומה בכלל זה עושה אצל זה? זה היה זר ומוזר.


     

    ''



    והרי אנחנו בפסטיבל שחרט על דגלו את שאלת הגבולות. האם יש גבול ליצר? ליצירה? לתוצר? – מסתבר שבתהליך הזה – אני לא רק אומרת אני גם בודקת (והרי אני חוקרת).


    כשבאתי בטענה אל מארגני הפסטיבל, על המיקום, על ההפתעה, על התסכול. אמר לי מנהל התיאטרון ידידי פבלו זלצמן "הרי גם ביער התאמת את עצמך לסביבה הנתונה. אז תעשי זאת גם כאן". האסימון נפל עלי, ואני נפלו פניי, ואז אספתי את כל המפולת הזו כולל גם את ציוריי שהגיעו עייפים ממסעם הארוך שהחל לפני 24 שנים, וניסיתי ל"התאים" את העבודות לסביבה.

     

    סביבות, חשבתי לעצמי, זה הרי גורלה של תערוכה זו מיום היווסדה.


     

    ''



    איפה נשמע דבר כזה? מעולם לא התאמתי ציור לצבע של השטיח והווילון. האם עתה עלי להתאים אותן לסביבה? כן. "זו התאמה מסוג אחר", אמרתי לעצמי, וכבר הבנתי את שעלי לעשות. הציורים קיימים. הם בעיצומו של מסע. הם הגיעו לתחנת ביניים (זו שנקרתה בדרכם) ושם הם אמורים להכריז על עצמם בקול גדול ובכל דרך אפשרית. שהרי זו חשיפתם הראשונה אחרי שנים של חיים במרתף, והאחרונה בחייהם בגלגול הזה ( שהרי אני מתכננת להם גלגול נוסף).


    לכן, כל עץ, כל לבנה, כל גדר אבן וברזל, כל שיח וצמח הם המקום שעליו הציור יונח ומשם הוא ישיר את שירתו, שירת הברבור שלו. שהרי לעת ערב כשקולות הפסטיבל ידומו, הציורים יעלו באש, לאט לאט בזה אחר זה, אחר כבוד. אחר הרבה כבוד. כי כמו שאמרתי אינני שורפת אותם משום שאינני חפצה בהם. אני חפצה בהם על מנת לשרוף אותם.


     

    ''



    כך הם מצאו עצמם שתולים בין שיחיה הסדורים של גדר חיה. כשושנה בין החוחים.



    ''


     

    תלויים על גדר שסימנה את גרם המדרגות


     

    ''

     


    עומדים תלויים  בין שמיים וארץ כשגדרות אבן וברזל מסמנים אותם


     

    ''



    מתחת לפנס חיוור לאורו של יום כשהם מפנים את גבם אל גבול הצפון


     

    ''

     


    בין אריחי שיש וחלונות תכולים – מבנה חדש בסגנון ים תיכוני


     

    ''



    על ריצפת לבנים ובין עצי דקלים


     

    ''

     


    תחת עץ רענן


     

    ''

     


    נשענים, תלויים, קשורים, עומדים


     

    ''



    מכל מקום הם צועקים שהם שם. ובכך בעצם הם מציגים את נושא הפסטיבל שבודק גבולות. הם יושבים על הגדר, כי זה המקום הפיזי שהוקצע להם, אבל גם כי זה המקום הזמני שלהם, עד השלב הבא.

     


    ''

     


    השלב של השריפה

     

     

    צפה בסרטון שמציג את התערוכה 'תערוכה על הגדר'

    http://cafe.themarker.com/video/2293544/

     

                     

     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/12 15:33:

      צטט: ג.ע. 2 2012-11-25 01:29:48

      היי נורית, כמובן שאני זוכרת היטב את הפוסט ההוא על התערוכה, אבל מה שמוצא חן בעיניי בפוסט הזה, הוא שהרחבת את השימוש במילה "גבולות", מהגבול הקרוב בו היתה אמורה להתקיים התעורכה ביער, אל גבולות פנימיים של השאלות ששאלת את עצמך, וכשבנוסף באמת גם המקומות הפיזיים שהשתמשת בהם בסוף מציינים סוג של גבול (גדרות ברזל, גדרות חיות, חומת אבנים וכו'), זה באמת מרחיב היטב את כל הנושא של הגבולות, וזה יצא נהדר. באמת יצא ששילבת יפה את התמונות, כל אחת במקום לו היא ראויה, כלומר שהצלחת גם במשימה הזאת בצורה יפה. ומכיוון שאת תמיד אומרת שהציור בשבילך זו חקירה, אז בסופו של דבר הכל יצא לטובה.

      תודה גימל. יפה שהגעת גם לכאן. מאחר וזה אחד הפוסטים הראשונים שפירסמתי, מעטים בכלל ידעו על קיומי כאן ב'קפה' והוא לא זכה למספיק צפייה וקוראים. כך שכל חזרה אליו היא בבחינת הזדמנות מצויינת. כמובן שנהניתי מדברייך כאן, ומההבהרה שהוספת שהיא בהחלט במקום. שוב תודה.

        25/11/12 01:29:
      היי נורית, כמובן שאני זוכרת היטב את הפוסט ההוא על התערוכה, אבל מה שמוצא חן בעיניי בפוסט הזה, הוא שהרחבת את השימוש במילה "גבולות", מהגבול הקרוב בו היתה אמורה להתקיים התעורכה ביער, אל גבולות פנימיים של השאלות ששאלת את עצמך, וכשבנוסף באמת גם המקומות הפיזיים שהשתמשת בהם בסוף מציינים סוג של גבול (גדרות ברזל, גדרות חיות, חומת אבנים וכו'), זה באמת מרחיב היטב את כל הנושא של הגבולות, וזה יצא נהדר. באמת יצא ששילבת יפה את התמונות, כל אחת במקום לו היא ראויה, כלומר שהצלחת גם במשימה הזאת בצורה יפה. ומכיוון שאת תמיד אומרת שהציור בשבילך זו חקירה, אז בסופו של דבר הכל יצא לטובה.
        29/10/11 18:05:

      צטט: Palma De Majorca 2011-10-28 13:57:55

      :הנה הקישור http://cafe.themarker.com/image/1402298

      היי נורית



      התערוכה הזאת - איך שציורייך מתיישבים יפה כל אחת ב'מקומה' התפעלתי

      ויש לי ציור ועכשיו תצחקי- אמנם לא ברמת ציורים כמו שלך

      אני רק חובבת ציור המצולם בתוך הטבע וגם מלווה בשיר מתאים



      חה חה.

       

      קראתי, הגבתי לך שם. מעניין מאד.

        28/10/11 13:57:

      :הנה הקישור http://cafe.themarker.com/image/1402298

      היי נורית



      התערוכה הזאת - איך שציורייך מתיישבים יפה כל אחת ב'מקומה' התפעלתי

      ויש לי ציור ועכשיו תצחקי- אמנם לא ברמת ציורים כמו שלך

      אני רק חובבת ציור המצולם בתוך הטבע וגם מלווה בשיר מתאים



      חה חה.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין