בראש חודש נוהגים לשמוח,נוהגים לראות בהתחדשות נקודת התחלה חדשה בה ניתן להתחיל מחדש ולעשות בירור עצמי עמוק.החודש חודש אב הוא חודש שבו ממעטים בשמחה,ישנו עניין לאומי הנמצא בשורש האומה והוא חורבן בית המקדש,כל הדורות שבאו לאחר החורבן גזרו על עצמם לצום בתשעה באב לאות זיכרון עולם לחורבן הבית דווקא בקיץ הישראלי הכל כך חם ומעיק דווקא אז גזרו להתענות ולשבור את המוסכמות הטבעיות ופשוט להתאבל. השנה הפך חודש זה לחודש מאבק,חודש בו כל כך הרבה צרות פקדו אותנו,רבים נפטרו מהעולם בדרכים כה טראגיות,הבטחון הבסיסי ביותר נשחק עד עפר וכל שנותר הוא להתאבל. המאבק על הבית איחד את שורות העם וכלל הציבור התאסף יחד בכדי למחות-ימות המשיח.על אף דעותינו השונות,אפיקי החשיבה והמעשה המנוגדים בעם ,הצלחנו למרות הכול, למצוא מכנה משותף. אם אפשר למצוא מכנה משותף כזה גדול לא שווה למנף אותו ללכידות חברתית בעוד נושאים?סיוע לזולת,לחלש,לעייף?אין צורך בתקציב כדי לפתוח את הלב,לחמול,לאהוב,לעזור לאחר.. ******* השבוע הלך מאיתנו הרב אבוחצירא,מעולם לא הכרתי אותו או נמנתי עם חסידיו אבל הידיעה על מותו ציערה אותי מאד,לאן הגענו שאלתי את עצמי?הלוא רצח יצחק רבין היה תמרור עצור כה גדול עבור החברה הישראלית,שיהודי ירצח יהודי?איפה נשמע דבר כזה? ועכשיו-עליית מדרגה נוספת,לא רק יהודי רוצח ראש ממשלה אלא יהודי רוצח רב. דתות העולם השונות לא אחת הביעו סימני אנטישמיות כלפי היהודים אך למרות הצרת הצעדים נשמר איזה סטאטוס קוו- בעולם הדתי לא פוגעים. עכשיו לאחר שעלינו גם את המדרגה הזו וכבר נרצחו בישראל,ראש ממשלה,שופט ורב גדול אני שואלת את עצמי לאן עוד יש לעלות?איזה דרג ניתן לעלות בכדי שתהיה פה התעוררות אמיתית? |