בימים אלה של התרוממות רוח כאשר אלפי אנשים עוזבים את הכורסה שבסלון ומתנחלים בכיכרות הערים שבתוך הקו הירוק בדרישה לצדק חברתי או במילים פשוטות חלוקה שונה של העוגה הלאומית, נשאלת השאלה האם מדובר במהפכה או במחאה שתחלוף כאילו דבר לא קרה.

ברור שדרישות המפגינים נגעו ללבם של המוני העם מכל צבעי הקשת הפוליטית ושאין הבדל בין קשיי היום יום של איש שמאל לבין הקשים של איש ימין. מצד שני הניסיון להמנע מהצהרות פוליטיות מפלגתיות על מנת לשמור על אחדות המפגינים תוביל דווקא לכשלונה של המחאה אשר הגיעה באחת התקופות החשוכות ביותר של הדמוקרטיה הישראלית.

הסתרת הגוונים הפוליטים הינה טעות גורלית להצלחה של המחאה והסיבה היא פשוטה, מאז 1977 עם עליתו לשלטון של הליכוד, מתחלפות במדינת ישראל כמעט ללא יוצא מן כלל ממשלות אשר דגלו במדיניות הכלכלית שהביאה את המדינה למצב שבו היא נמצאת עכשיו ואת זה צריך להגיד בפה מלא ובלי למצמץ.

ולמה המפגינים קוראים לה ה"מהפכה של מעמד הביניים" ומשאירים מאחור את אלה שהדרישה שלהם היא לחם ועבודה משום שבכלל הם לא יכולים לחלום על דירה?, האם לא צריך להלחם קודם כל עבורם או לפחות לקרוא להם להצטרף למאבק?

הורדת אחוז אחד מהמע"מ לא תוביל לשינוי סדרי העדיפויות החברתיות.

רק החלפת השלטון שמייצג את האינטרסים של העשירים בלבד ומתנגד לשלום תחולל את השינוי.

כלכלה איננה מדע מדוייק, כלכלה היא פוליטיקה טהורה וכל השרלטנים שמדברים על תחרות ושוק חופשי שוכחים שלפני 30 שנה לא היו במדינת ישראל חסרי דיור ולא היו ילדים מקבצים נדבות ברמזורים ולא היה חמאס ושזאת הייתה מדינת רווחה שדאגה לכולנו ושהפערים בין העשירים לעניים נמדדו באחוזים בודדים ושההתנדבות ליחידות הקרביות הייתה מובנת מאליה ולא היה צריך בכלל למדוד את אחוז המתגייסים ושאפשר היה להקים מפעלי נחושת באילת למען מטרה לאומית ולא רק על פי שיקולי רווח והפסד.

ההפרטות הן לא פתרו שום דבר ולא הורידו מחירים והקוטג' וקרטל החלב זאת רק דוגמא אחת. ההבדל בין מונופול או קרטל בשוק החופשי למפעל מנוהל ע"י המדינה או העובדים הוא בכך שבמונופול נהנית משפחה אחת ובמפעל של המדינה נהנות אלפי משפחות.

הממשלה אומרת שהדרישה לחינוך חינם מגיל שלוש לא קיימת בשום מקום בעולם אבל גם 44 שנות כיבוש לא קיימות בשום מקום בעולם ואנחנו ממשיכים לשלם את המחיר של ההתנחלויות, כיפת הברזל, טילי הח"ץ, שרביט הקסם ומלחמת הכוכבים. מי שחושב שאין קשר בין הכיבוש לכלכלה הוא טועה טעות חמורה ומגיע לו לישון באוהל כל חייו.

אין שום תועלת בניהול משא ומתן עם מי שהאידאולוגיה שלו מנוגדת בתכלית לדרישות המפגינים ואשר בסופו של יום צריך לתת דין וחשבון לפטרוניו.

אם בבחירות הבאות הליכוד ושותפיו יקבלו ביחד יותר מ-50 מנדטים, כל המחאה הזאת תיזכר כאנקדוטה פיקנטית בשילטונו הבלתי מעורער של הימין בישראל.