בואי, בואי כבר השראה ותיכנסי לי לתוך הראש. כבר חודש שהמוח שלי מלא בעניינים ארציים: עבודה, שיפוץ בית, מה אלבש מחר ואיזה עוגיות אאפה הערב. 

אני קוראת פוסטים קודמים שלי ומתמוגגת (טוב, לא מכולם). באמת, אני יצרתי את כל זה? ועכשיו – נאדה. מדבר שממה.

אני קוראת ספרים ומחפשת בהם השראה. כלום.

אני מפשפשת בארכיון העבר הפרטי שלי, מחפשת משהו משמעותי לכתוב עליו. הכול נדמה לי כעיסה אחידה, חסרת ייחוד.

אני משוטטת בקפה, חסרת מנוחה, קוראת, סופגת ומנסה לטעום ממרכולתם של אחרים, אולי יידבק משהו. אבל לשווא.

אני מנסה להרפות, לכווץ שרירים טבעתיים, לשחרר את האונות, להתרכז, לבהות. לישון פחות. לישון יותר, אולי בחלום יבוא לי רעיון. אבל אני פרקטית אפילו בחלומות. ככל שאני מתאמצת, כך זה מתרחק ממני. 

אמא'לה, אולי נגמרה לי ההשראה? אולי התאבד לי הכישרון? 

הצילווווווווווווו