אין כמוך בדימויים יקירי,
מילותייך מרגשות וחודרות.

ברוך ובפיוט נפלא אתה כותב את התמונות הפוסעות

בהיכל הזיכרון שלך

מטיילות לאיטן במחצבות שנלטשו  לימים עתידיים ,

חוצבות רסיסי מידע .

פנים ושמות , מקומות ונגיעות קטנות

שנשכחו ונטמנו ונגנזו למרות הגעגוע .

תמונות מן הסוג הנדיר שאדם היה רוצה להחזיק בהן כל הזמן

חיזיון נפרץ של ההיסטוריה מזדחל בכל הנקיקים

פלג, יובל, נהר וים גדול שוטף...

אדם נזכר

אדם בוכה

ותמיד יש אפשרות נוספת...

דן יקירי...הכתיבה שלך תמיד בכוחה ללכוד את נפשי ביתדות של קטיפה....  

תודה רבה על התייחסותכם
ועל העידוד :)
מעריך את הידידות
ומאחל לכם
שבת נעימה במיוחד

דן..."נשגב" מבינתי למה לומר..."ומתכלה"...?

מה שאתה מביא לכאן...לא בדיוק "מתכלה"??

אותה דמות נשגבת...טוב שהיא קיימת ...אבל לא בכדי שהיא תגרום לך להתכלות....

פשוט מהמם...כותב..

שבת שלום יקר

בטי

מוֹצֵא אוֹתִי חוֹשֵׁב
עַל בַּיִת שֶׁהָיָה מוּאָר אַף בַּחֹשֶׁךְ...
לא בכדי הגעגועים בשיר מכלים כוחותיך,
כי אין אושר גדול יותר מבית שמואר גם בחושך.
יש בתים שחשיכה רובצת בהם גם ביום...
כהרגלך בקודש, כותב נפלא, מרגש ו...מעניין.
שרק תהייה מאושר!

ציירת תמונה מורכבת בבהירות ובפיוטיות

רוטטת.

."הֶעָבָר מִשְׁתַּחֵץ בְּחִצָּיו,

צוֹלֵף בִּשְׁלַל צְבָעִים רִגְעֵי מַפְתֵּחַ

לְצַד תְּמוּנָה דְּהוּיָה

וּמְעוּרְפֶּלֶת -

הַמַּבְרִיחָה הֵיטֵב אֶת הַהוֹוֶה;

הַמַּשְׁמִיטָה מִסְגֶּרֶת בִּשְׁבִיל סַהֲרוּרִיִּם

עָלָיו אֲנִי הוֹלֵךְ

וּמִתְכַּלֶּה.

מבט נוקב בתמונה ללא מסגרת

גורר את העבר נובר בהווה נע מביט לעבר העתיד

כל האהבות על ציר הזמן ,ככלות הכל תמיד הן נעות..

בין שהן מתפוררות ואו מתבהרות ואו בוערות ומבעירות .

אהבתי.

סופ"ש מבורך לך ולבני ביתך.

דן

הֶעָבָר מִשְׁתַּחֵץ בְּחִצָּיו,
צוֹלֵף בִּשְׁלַל צְבָעִים

ואתה - צולף במילים
תודה על השיר היפה מבית היוצר
סופשבוע נפלא

"...הַמַּבְרִיחָה הֵיטֵב אֶת הַהוֹוֶה;
הַמַּשְׁמִיטָה מִסְגֶּרֶת בִּשְׁבִיל סַהֲרוּרִיִּם
עָלָיו אֲנִי הוֹלֵךְ
וּמִתְכַּלֶּה".

אתה חייב לנוח על ערש מנוחה, רפוי בייקום ההווה ורחוק מהאתמול שלך. עם תביט על מחר תרגיש טהור כמו מלאך, עם עיני תכלת עונות לכל בקשות לבך. דע לך, היום הכי יפה שלי הוא היום, רק בו אני מגלה מצבור של כוח ואהבה.

כְּשֶׁלְּכָל עוֹנָה הָיְתָה
מַשְׁמָעוּת
וְהַזְּמַן הָיָה שֶׁל הַסְּתָו.

כמה שאני אוהבתתתתתתתתתתתתתת♥

דן יקיר, כתיבתך המתרפקת בגעגוע דואב

משובחת... מענגת

וצורבת באש את חוטי הזיכרון על

 "בַּיִת שֶׁהָיָה מוּאָר אַף בַּחֹשֶׁךְ" ....

אולם

הגעגוע כמצב קיומי

מכלה את יכולותיך לחיות את ההוווה

על גווניו ואיכויותיו...

כאן ועכשיו...

זה הרגע..

הנושם..

חיים:-))

כמה שונה נראה העבר
כמה שונה נראה הווה
מבעד עדשת שורת הסיום....

טווה קורים ללכוד דמות חמקמקה....תמונה מעורפלת
המבריחה את ההווה..

זכרונות וגעגוע למשהו מהעבר..
המכלה מבפנים ועוצר מלהמשיך הלאה..*
אולי צריך להפסיק להביט אחורה..

אהבתי, כתוב יפה
תודה**

"כְּשֶׁלְּכָל עוֹנָה הָיְתָה

מַשְׁמָעוּת...."

עונות השנה מכניסים לנו קצת סדר בחיים .

כי תמיד אחרי הסתו יבוא האביב :)