15 תגובות   יום רביעי, 3/8/11, 18:32

היום ברצוני לספר לכם סיפור ששמעתי פעם מפיו של ידידי הטוב -מורי ורבי – השופט אליהו נאוי, שהיה בשנות החמישים של המאה הקודמת, בעל פינה אגדי בקול ישראל בערבית, ושידר תחת השם דאוד אל נאטור. הוא היה גם ראשון השופטים בבאר שבע, ולאחר מכן – ראש העיר באר שבע.

 

הסיפור הנפלא הזה נכלל גם בספרו של נאוי "סיפורי ערב" והוא מוגש כאן בשלמותו, ושמו הוא:

 

ההתנצלות רעה מן החטא

 

זה עתה כילו הארון אל רשיד המלך ואבו נוואס שר החצר את סעודת הבוקר, ובעת שתיית הקהוה, פנה המלך בשאלה: "הגד לי אבו נוואס, מהו הפתגם האומר כי ההתנצלות רעה מן החטא?".

 

נענה אבו נוואס: "יש אדם העושה מעשה רע ומתנצל על מעשהו, אולם התנצלותו חמורה מעצם מעשה החטא".

 

"הכיצד?" – תמה המלך – "אדם חטא והוא מנסה להתנצל, לבקש מחילה על חטאו, היתכן איפוא כי ההתנצלות, שבאה לכפר על החטא, תהא רעה מן החטא עצמו?".

 

"זהו הפתגם, אדוני, וככל הפתגמים ודאי יש לו משמעות".

 

"למשמעות זו אני שואל" – המשיך המלך – "התוכל להביא דוגמה שתמחיש את הפתגם?"

 

"לא אזכור עתה" – השיב אבו נוואס – אך במשך היום אעלה ודאי משהו".

 

בתוך כך סיימו ללגום את הקפה ופנו לעבר הטרקלין, לישיבת השרים. עלה המלך במדרגות השיש הרחבות ואבו נוואס צועד בעקבותיו.  לפתע שלח אבו נוואס את ידו אל אחורי המלך ותפס בעכוזו.

 

"הנטרפה דעתך?" – שאל המלך.

 

"סלח נא אדוני" – השיב אבו נוואס – "סבור הייתי כי זו סת זבידה, המלכה".

 

"למלכה התכוונת? נבל בן נבל! עוד היום אצווה לתלותך, הכלב".

 

"לא למלכה התכוונתי, אדוני. אך הרי הדוגמה שביקשת, כי יש וההתנצלות רעה מן החטא".

 

                                    ***********

 

 

השבוע היינו עדים להשתלחותה רוויית השנאה של הזמרת מרגלית צנעני בקבוצות המחאה הציבורית הגדולה כנגד התנהלות הממשלה, וגם להתנצלותה המטופשת, שלפיה היא התכוונה בעצם אל מנהיגי המחאה בלבד, בעוד שבאלפי המוחים עצמם היא דווקא תומכת. 

 

לא שמענו מפיה התנצלות על כינויים של המוחים בשם "צפונבונים", כינוי שהעיר את השד העדתי מתרדמתו. אני תמה באם הזמרת טרחה לבדוק את מוצאם העדתי של מנהיגי המחאה, או את חשבונות הבנק שלהם בטרם אמרה מה שאמרה.

 

אכן צדק מי שאמר "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים". הנה הגיעה מרגול, והרימה ל"צפונבון" משכ' רחביה להנחתה, ועוד עשתה זאת יומיים בלבד לפני אישור חוק הווד"לים.  חוק זה בפני עצמו, הוא עילה מספקת להקמת תנועת מחאה ציבורית גדולה. 

 

על כך מגיע לה עיטור, והריני מתכבד להעניק לה בזה את עיטור הקרנף, לשמחתו של ראש הממשלה, ולתפארת מדינת ישראל.

 

 

 

''

דרג את התוכן: