וזה מזכיר לי קצת את גב' מיה וואלס בספרות זולה שהתלוננה על "שתיקות מביכות". ושככה אתה יודע שפגשת מישהו מיוחד - כשאתה יכול לשתוק לרגע ביחד, בלי להיות נבוך.
האמת , כתבתי תגובה אחרת ממה שאני כותבת עכשיו כי "התחרטתי"
נזכרתי שגם לשתיקה יש מקום
בכל הפעמים שניסיתי למלא חלל שקט במילים כדי להפיג את המבוכה או להנעים את הזמן...
זה לא היה ממש נחוץ , שלא לאמר אמיתי
האמת היא כמו שידידתינו מיה וואלאס טוענת
שכשאתה (או את) שותק עם בן אדם שבא לך לשתוק איתו ... אתה מעריך את הסיטואציה ומתרגש כי האיש/ה שמולך הוא מאוד מיוחד
כשהייתי בצבא, ולא הייתי יוצא הרבה הביתה, הכרתי מישהי שבגלל הסיטואציה היינו יותר מדברים בטלפון מאשר מתראים.
אז השיחות נהיו ארוכות והמילים נשפכו.
ולפעמים היינו שותקים. לדקה. יותר מדקה.
ואז היא אמרה, שכשאנחנו מדברים בטלפון והיא שותקת, זה בגלל שזה הרגע שבו היא הייתה רוצה לנשק אותי.
וזה מזכיר לי קצת את גב' מיה וואלס בספרות זולה שהתלוננה על "שתיקות מביכות". ושככה אתה יודע שפגשת מישהו מיוחד - כשאתה יכול לשתוק לרגע ביחד, בלי להיות נבוך.
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קוראים. :-)
(או אולי קוראות?)
האמת , כתבתי תגובה אחרת ממה שאני כותבת עכשיו כי "התחרטתי"
נזכרתי שגם לשתיקה יש מקום
בכל הפעמים שניסיתי למלא חלל שקט במילים כדי להפיג את המבוכה או להנעים את הזמן...
זה לא היה ממש נחוץ , שלא לאמר אמיתי
האמת היא כמו שידידתינו מיה וואלאס טוענת
שכשאתה (או את) שותק עם בן אדם שבא לך לשתוק איתו ... אתה מעריך את הסיטואציה ומתרגש כי האיש/ה שמולך הוא מאוד מיוחד
בקרוב אצל כולם :)
כשהייתי בצבא, ולא הייתי יוצא הרבה הביתה, הכרתי מישהי שבגלל הסיטואציה היינו יותר מדברים בטלפון מאשר מתראים.
אז השיחות נהיו ארוכות והמילים נשפכו.
ולפעמים היינו שותקים. לדקה. יותר מדקה.
ואז היא אמרה, שכשאנחנו מדברים בטלפון והיא שותקת, זה בגלל שזה הרגע שבו היא הייתה רוצה לנשק אותי.
וזה מזכיר לי קצת את גב' מיה וואלס בספרות זולה שהתלוננה על "שתיקות מביכות". ושככה אתה יודע שפגשת מישהו מיוחד - כשאתה יכול לשתוק לרגע ביחד, בלי להיות נבוך.
שבת שלום.
או המבוכה
שתיקות הן מבורכות, לעיתים מביכות ואפילו מובילות למה שהגוף רוצה להגיד
גם מילים על נייר הם סוג של שתיקה
מממ.. אני בהחלט אנסה
אם זה יעבוד בטח תיראה פוסט חדש :)
מנסיון , שירה מכניסה לאווירה אבל המציאות היום יומית - היא ההשראה אמיתית.
כשנגמרות המילים אפשר.. לשתוק.....
זה אף פעם לא הזיק לאף אחד, קצת שקט.
כשנגמרות המילים וההשראה לא נצפית באופק, קוראים שירים.
קוראים אותם עם המוסיקה, עם הניגון. קוראים, שומעים ומצטרפים לשירה. לאט לאט, בשקט ואח"כ בקול גדול וחזק. עד צעקה.
ואז, עם הצעקה בגיעה שוב ההשראה, וואיתה המילים, והרגש, והחכמה.