כותרות TheMarker >
    ';

    שדות

    מכחול הזמן מצייר את עור הלב

    0

    צלילי פתיחה*

    26 תגובות   יום רביעי, 3/8/11, 20:40

    את החדר הזה בחרתי משום הידית האדומה שבדלת. יש לי שיחה עם ידיות ואני אוהב בבתי מלון את אלה הישנות העגולות עם לשונית קטנה. אני מסובב רבע סיבוב שמשחרר את המנעול, ומקשיב לצלילי הפתיחה, כמו פורץ כספות. בוחר בחריקה השקטה בשפה מוכרת. את המלון הזה לא אני בחרתי. היה זה המקום הקטן שהובלת אותי אליו. לי נותר לבחור את הידית החורקת שבדלת. להקשיב למנגינת הפתיחה של המנעול מבעד לצלילי ההורמונים הלא שקטים שלנו. ידעתי שהיה זיוף במנגינה, או ניסיון להסתיר. כמו שימוש מופרז באליולי, שלא להרגיש את טעם הבשר הערום. נסחפתי בטעמי לשונך נותן לבשרי לעלוז ולבעור. עד שהצלחנו נהיה שקט, דבר לא היה בינינו עוד. נחנו ואת נשפת טבעות לתקרה ואני ציירתי אותן נאגרות סביב פטמותייך. סביב צווארך הנחתי בעברית, כוכבי לילה קָטָלָנִי קר. קפוא לשון הבנתי, אני לא מצליח לשיר באנגלית בברצלונה. שִׁירָה חַיֶּבֶת לְבַקֵּר בְּבַּרְצֶלוֹנָה וּלְדַבֵּר שָׁם אַנְגְּלִית, משורר חֶזִי לֶסְקְלִי. ניסיתי, לי יצא רק צליל חריקות ורוטב שום עליו.

    * קטע מִקטע מִפּעם.

    - אליולי (alioli), שום במיונז
    - בברצלונה מדברים קָטָלָנִית.

    **

    יש ואני שוכח להקשיב לצלילי הפתיחה,
    ופותח דלת ברגל גסה.
    כליום אני לומד.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/11 13:16:

      צטט: שיר_שטוטית 2011-08-11 11:10:49

      שדות יקר תמיד מעניין לקרוא אותך ~~~ תודה גמני רוצה לברצלונה }{צהריים טובים

      ____________________________

      ברצלונה תמיד מנחמת ומכילה...

      תודה לך שיר_ :))

        11/8/11 11:10:
      שדות יקר תמיד מעניין לקרוא אותך ~~~ תודה גמני רוצה לברצלונה }{צהריים טובים
        11/8/11 00:39:

      צטט: מיקית 2011-08-08 19:37:39

      פתיחת הידית האדומה לוקחת את העולם שבפנים לכל גווני האדום על כל סמליו. נפלא.

      ________________________

      יש ושניים אוחזים באותה הידית...

      התודה לך :))

        8/8/11 19:37:
      פתיחת הידית האדומה לוקחת את העולם שבפנים לכל גווני האדום על כל סמליו. נפלא.
        7/8/11 23:18:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2011-08-07 22:35:30

      יש בברצלונה מסעדה טובה שאני אוהב לאכול הבה סטייקים של 500 גרם עם אליולי, ופלפל, ללקק את האצבעות. והקישור של הבשרים לתאוות הבשרים מתיישר לי מאד עם העיר המופלאה הזאת.

      _____________________

      ללא ספק שיופיה ממכר!

      בפעם הבאה תנסה גם גבינת מנצ'גו...

      (אומנם היא מלמנשה), אך מעצימה תחושות ורגשות גם בברצלונה :)

        7/8/11 22:35:
      יש בברצלונה מסעדה טובה שאני אוהב לאכול הבה סטייקים של 500 גרם עם אליולי, ופלפל, ללקק את האצבעות. והקישור של הבשרים לתאוות הבשרים מתיישר לי מאד עם העיר המופלאה הזאת.
        5/8/11 22:26:

      צטט: כנרתשלי 2011-08-05 12:38:05

       

      הלואי

      שהייתי מסוגל לכתוב

      לך משפט גאוני

      כמו שכתב

      אברהם

      בן

      יצחק:

      "טהור וקשה ולבן העולם"

      במקום זה אכתוב לך:

      ברך היא שד עם עצם.

       

      (ח. לסקלי ז"ל)

       

       

      -------

      (צלילי הפתיחה שלך כמו:

      ברוכה הבאה שבת) שלום שדות

      _________________________

      והכל נקשר, כן, מחלוני אל חלונך היא שרה לו.

      (לו ידעתי גמני את חלונה...)

      וחזי לסקלי... תודה :))

      ברוכה את כנרת

       

        5/8/11 12:38:

       

      הלואי

      שהייתי מסוגל לכתוב

      לך משפט גאוני

      כמו שכתב

      אברהם

      בן

      יצחק:

      "טהור וקשה ולבן העולם"

      במקום זה אכתוב לך:

      ברך היא שד עם עצם.

       

      (ח. לסקלי ז"ל)

       

       

      -------

      (צלילי הפתיחה שלך כמו:

      ברוכה הבאה שבת) שלום שדות

        5/8/11 12:03:

      צטט: ריקי ד. 2011-08-05 09:11:41

      קטע יפה,מינימלי ומביע הרבה..תמונה נפלאה.

      _____________________

      שמח שדיברו המילים אלייך.

      תודה לך ריקי :))

        5/8/11 12:03:

      צטט: debie30 2011-08-05 00:10:13

      הידית המפורזלת מובילה לכל מיני מקומות.

      אוהבת את הדרך בה הולכת את כתיבתך.
      ברצלונה...ברצלונה.... כל כך יפה,

      חושבת שאי אפשר לישון בברצלנה

      כדי לא להפסיד,

      צילום נהדר

      _______________________

      היי דבי,

      אני מגיע אליה כלכך הרבה.

      כי קשה להתאהב ולא לממש את האהבה...

      תודה :))

        5/8/11 12:01:

      צטט: קביאר 2011-08-04 21:56:20

      ניסיתי לבנות את הסיפור מן האסוציאציות שנזרקו לפוסט. יצא לי משהו ברוח ברצלונית

      _________________________

      ממש לא זרקתי ולו אסוציאציה אחת.

      כל אחת הושמה במקום שחשבתי לראוי לי, ובעדינות... :))

      באותו היום בבוקר ביליתי כמה שעות בבנק אשר שוכן בבניין שעוצב עלידי גאודי.

      אולי הייתה כאן השפעה שלא ביודעין (הרי קטונתי) על זהות ומיקום השברים שהנחתי...

        5/8/11 11:57:

      צטט: LIRIKA- 2011-08-04 20:08:52

      ידיות.. הן פתח לדברים חדשים. להתנסות ולמבט סופח חוויות. תודה.

      ________________________________

      כן, וגם, כדאי שנדע כיצד לפתוח בנו פתחים...

      ותודה לך ליריקה :))

        5/8/11 09:11:
      קטע יפה,מינימלי ומביע הרבה..תמונה נפלאה.
        5/8/11 00:10:

      הידית המפורזלת מובילה לכל מיני מקומות.

      אוהבת את הדרך בה הולכת את כתיבתך.
      ברצלונה...ברצלונה.... כל כך יפה,

      חושבת שאי אפשר לישון בברצלנה

      כדי לא להפסיד,

      צילום נהדר

        4/8/11 21:56:
      ניסיתי לבנות את הסיפור מן האסוציאציות שנזרקו לפוסט. יצא לי משהו ברוח ברצלונית
        4/8/11 20:08:
      ידיות.. הן פתח לדברים חדשים. להתנסות ולמבט סופח חוויות. תודה.
        4/8/11 19:56:

      צטט: saskia 2011-08-04 17:14:14

      יש לך עין לדברים.

      __________________

      הו תודה!

      זו מחמאה ממך אומנית יודעת מבט :))

        4/8/11 19:55:

      צטט: לי ע 2011-08-04 16:32:05

      איזו הרגשה משונה, לקרוא קטע שנצרב בי פעם ולראות שכתוב בו משהו אחר... היא זו שהפריחה את הטבעות... ואני זכרתי כאילו ראיתי במו עיניי, את היד שבעצמה אוחזת סיגריה בין שתי אצבעות, משרטטת ליטוף סביב פטמה. אז אם את התמונה הזו אני ציירתי, אני לוקחת אותה לעצמי... וגם את חדר המלון שבדמיוני, שממילא אין לו סיכוי להיות דומה, ואיך בכתיבה היסטוריה של אדם אחד נהיית עבור אדם אחר מחוז דמיון, ואלה מקומות שאי אפשר להיות בהם יחד (וגם שניים עם היסטוריה משותפת וחדר משותף, הרי זה עדיין לא אותו הנהר). כתוב נפלא, וגם התמונה, ומסתורי כל עניין הזיוף (ומזכיר את תחילת השיר של סבינה טירמיסו דה לימון... :)). הכתיבה אוצרת בחובה הרבה יותר משהיא מגלה. תודה שדות, שמחתי לקרוא שוב...

      ___________________________

      כמו כל קטע, הוא מתפרסם ולוּ כדי שהקורא ייקח אותו אליו.

      יחצה את סיפו ויעורר את נפשו.

      כך עשית ואני מתבשם מהתגובה שלך...

      הנה עוד סף שווה - הנהר.

      הכל משתלב בכל...

      תודה :))

        4/8/11 19:52:

      צטט: dafone 2011-08-03 23:21:16

      באהבה בשירה ובבישול יש לתבל ביד רכה וקלה. הידית היא מורה מעולה. ((: כתוב נפלא! דפנה.

      _________________________

      ובקשב רב...

      לעטוף ידית של דלת בריכוז.

      לחפון קומץ תבלינים בהתכוונות...

      כן בבישול כולם מתקיימים.

      (נזכרתי בסיפור אהבה שכתבתי על פטרוזיליה ושום...)

      תודה :))

        4/8/11 19:49:

      צטט: אביה אחת 2011-08-03 22:08:19

      שדותקום תודה הצילום נהדר - יופי של זווית ומרפסת

      _____________________

      אולי הייתה זו מרפסת דומה, לפחות האור מזכיר אותה...

      תודה אביה :))

        4/8/11 19:48:

      צטט: הלנה היפה 2011-08-03 22:06:06

      שדות, איזו כתיבה מרגשת, מעבירה בדיוק רב כל כך את רוח הדברים, את עיקרם, את החד פעמי המסוים.
      "...עד שהצלחנו נהיה שקט, דבר לא היה בינינו עוד..."
      והצילום של המרפסות המדהימות של ברצלונה.
      עונג צרוף!

      תודה לך יקירי

      לאה

      ______________________

      בחשש שמתי את הדברים כאן.

      המילים כאן מייצגות הלך די שביר.

      התגובה שלך משמחת ומרגיעה.

      המרפסת מאוד מזכירה את הסימטה הצדדית שהייתה...

      תודה לך לאה :))

        4/8/11 17:14:
      יש לך עין לדברים.
        4/8/11 16:32:
      איזו הרגשה משונה, לקרוא קטע שנצרב בי פעם ולראות שכתוב בו משהו אחר... היא זו שהפריחה את הטבעות... ואני זכרתי כאילו ראיתי במו עיניי, את היד שבעצמה אוחזת סיגריה בין שתי אצבעות, משרטטת ליטוף סביב פטמה. אז אם את התמונה הזו אני ציירתי, אני לוקחת אותה לעצמי... וגם את חדר המלון שבדמיוני, שממילא אין לו סיכוי להיות דומה, ואיך בכתיבה היסטוריה של אדם אחד נהיית עבור אדם אחר מחוז דמיון, ואלה מקומות שאי אפשר להיות בהם יחד (וגם שניים עם היסטוריה משותפת וחדר משותף, הרי זה עדיין לא אותו הנהר). כתוב נפלא, וגם התמונה, ומסתורי כל עניין הזיוף (ומזכיר את תחילת השיר של סבינה טירמיסו דה לימון... :)). הכתיבה אוצרת בחובה הרבה יותר משהיא מגלה. תודה שדות, שמחתי לקרוא שוב...
        3/8/11 23:21:
      באהבה בשירה ובבישול יש לתבל ביד רכה וקלה. הידית היא מורה מעולה. ((: כתוב נפלא! דפנה.
        3/8/11 22:08:
      שדותקום תודה הצילום נהדר - יופי של זווית ומרפסת
        3/8/11 22:06:

      שדות, איזו כתיבה מרגשת, מעבירה בדיוק רב כל כך את רוח הדברים, את עיקרם, את החד פעמי המסוים.
      "...עד שהצלחנו נהיה שקט, דבר לא היה בינינו עוד..."
      והצילום של המרפסות המדהימות של ברצלונה.
      עונג צרוף!

      תודה לך יקירי

      לאה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שדותקום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין