ורק ברגעי השקט
היא מתעטפת באמת
מתירה את עצמה לעצמה
מתנחמת שאף אחד לא יודע
מה קורה בנבכי נשמתה
טוב שאלוהים ברא אותנו כך
שאף אחד לא יכול לקרוא את מחשבותינו
ומה אם היו יכולים?
היכן הייתה מחביאה
את כל השקרים
שהרי חשופה הייתה עומדת
מול פיות פעורים
אבל לא, את זה הוא לא התיר
היא נושמת לרווחה
מתנחמת בעובדה
שהשקר הוא רק בינה לבינה
וכך ברגעי השקט
מבלי שאף אחד ידע
היא לרגע חוטפת
את עצמה מעצמה
מתירה לה לנדוד
אל מחוזות לבה
מייחלת לרגע
שהאמת תהיה דרכה
מעניין איך היה ניראה העולם שלנו
אם היינו מתרים את קריאת המחשבות
במחשבה שנייה איך נתיר
אם יש לנו כלכך הרבה מה להסתיר
לילה טוב לכולנו
לילה של הבנה שאמנם אף אחד לא יודע מה בנבכי נשמתנו
אך נדמה כי מספיקה הידיעה שאנחנו יודעים |