יש לי חיבה מובנית למיניסטרים וחברי כנסת שיש להם חיבה לרשת. לחיות אינטרנט.  כך מיכאל איתן שהיה בין החלוצים שהבינו והפנימו את כוחה בתקשורת ישירה עם האזרחים. איתן הוביל מהלכים של הפיכת דיונים בועדות כנסת לפורום פתוח ונגיש לציבור הגולשים.

אחריו באו רבים בפוליטיקה שגילו את סודות התקשורת הישירה בכל כלי אפשרי, רשתות חברתיות ופייסבוק או מידעון מסכם של סוף שבוע המשוגר לתפוצה רחבה.

אך מעולם לא נתקלתי בתופעה שבה בלוגר מטעם מציף את הרשת בשבחים דביקים כל כך על שר בישראל – ובשיטתיות.

אני מתכוון לשורת בלוגים תחת הכותרת "גדעון סער ברשת"  ו/או בפוסטים של בלוגר בשם עודד ברעם. לכבוד השר – שגם אני מעריך כפוליטיקאי נחוש מאד – יש בלוג גם כאן.

היכונו תלמידים – הנה זה בא – לקט ציטוטים מייצג  ממערך השיעור הקרוי איך לא לפרסם מנהיג ברשת.

לא לשנן – על החומר זה לא תהיה בחינה.

”שר החינוך גדעון סער נתפס בעיני כל כאישיות ממלכתית, שעושה למען המדינה ולא למען ביתו”. 

"אחד השרים שנקרא לדגל (הטיפול במחאה החברתית) הוא לא אחר מאשר שר החינוך גדעון סער. לא לחינם בחר ראש הממשלה דוקא בסער להיות אחד מראשי הצוותים. סער, אהוב על רוב העם בזכות הצלחותיו המרשימות בתחום החינוך".

"כמו העם, כך גם ראשי המחאה יוקסמו מאוזניו הקשובות ומפתרונותיו היצירתיים שכל תכליתם תהיה להיטיב עם העם וסיים עם הסאגה הנוכחית" (שגיאות הסיום – במקור).

"רק שר חינוך עם חזון (כמו סער) שרואה לנגד עיניו את עתיד המדינה ולא את עתיד כסאו הפוליטי – יכול לחשוב על צעדים היסטוריים ומרחיקי לכת במסגרת ההשכלה הגבוהה בישראל".

"רק בעל אג'נדה, יושרה וחוסן פוליטי כמו שר החינוך גדעון סער יכול לקדם רפורמות היסטוריות".

או. קיי עודד. קלטנו את המסר. מקסים. ענק. מהמם.

עכשיו הציון: בלתי מספיק.

 לא בגלל שאין מספיק שבחים.

 בגלל הגודש.

 הצילום למעלה: גדעון סער נוקש על דלתו של בנימין נתניהו. - 30 למרץ 2009 עם הקמת הממשלה. צילום -

מרים אלסטר מצוות המוכשרים של "פלאש 90". כל הזכויות שמורות לה ולצוות.