אתמול הוכרח שוב ביבי על ידי 40 חברי כנסת להתייחס מעל הדוכן אל צעדות מאות האלפים ברחבי הארץ במחאה על אי-הצדק החברתי שמדיניותו הכלכלית גורמת, מאז היותו שר אוצר ב - 2003. כהרגלו ביבי התחמק מאחריות. זה לא הוא, זה אתם טמבלים, שהבאתם לרחוב רוח פופוליסטית. בתנועות ידיים מחושבות היטב של המראת מטוס והברגת בורג הוא דיבר על פתיחת הפלומבות שהביורוקרטיה גרמה להן ועל נסיקה כלכלית שהוא יגרום כשימשיך לטפח את עץ הכלכלה נושא הפרות..... וכמובן זה לא הוא שגרם לאי-הנחת הציבורית למרות שמדיניותו הכלכלית מתבצעת מאז 2003, ועוד ה- בלה-בלה-בלה השגור היטב בפיו.

ואז הרשע הקטן שבתוכי הזכיר לי את סיפור הילדים היפה של הסופר של סילבירסטיין, "העץ הנדיב", שיהודה מלצר תרגם כל כך נחמד מאנגלית. אני זוכר שילדי, אי-שם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הקריאו אותו לילדיהם הפעוטים - נכדי - כדי להעניק להם מופת של אנושיות והענקה לזולת. לא פלא שהמון ילדים זכו באותה התקופה לשם הפרטי "נדב". והרי אותם הפעוטות של אז הם הזרם המרכזי של המחאה העממית שהתעוררה לפני כחודש וביבי, המניפולטור הנקלה, העז לקרוא להם מעל דוכן הכנסת "רוח פופוליסטית".

מעניין, שעץ הכלכלה המטופח במשלו של ביבי בכנסת, טופח בזיעת אפם וכישרונותיהם של צועדי המחאה כיום. אבל פרותיו חולקו על ידי ביבי למעטים כל כך, תומכיו בגלוי ובסתר, כדי שהוא עצמו יישאר על כורסת ראש הממשלה.

ציפי לבני אמרה אחריו שממשלתו הכושלת של ביבי נפחה את נשמתה ורק תעודת הפטירה לא נחתמה עדיין. אבל קשה לראות שהמרכיבים הסקטוריאליים והאינטרסנטים של הקואליציה שלו יוותרו על החיבור לעטיני האוצר שהוא נתן להם. רק הבוחר יכול לחתום על אותה תעודת פטירה והחוק מרשה לו לעשות זאת רק בעוד שנתיים ימים.