כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    כלוב הברזל של מובארק

    18 תגובות   יום חמישי, 4/8/11, 10:40

    ''

    התמונות של נשיא מצריים לשעבר חוסני מובארק שרוע על אלונקה בתוך כלוב עוררו תדהמה ואפילו מספר סימני שאלה. מדוע לא להסתפק בעובדה שמובארק פינה את מקומו והתפטר? לשם מה ההשפלה? למה לגרור את מובארק החולה והמובס אל תוך כלוב ברזל ולקיים משפט ראווה? האם זה באמת רק כדי לרצות את ההמונים? האם זה רק מתוך פופליזם וצימאון לדם? או שמא זהו רק מופע שתכליתו לסיים את הפרק הראשון של המהפכה?

     

    למרות הפופוליזים ולחץ ההמון על המועצה הצבאית להעמיד לדין את מובארק בשם הצדק והנקמה, אילו אינן המטרות המהותיות היחידות של משפט ראווה זה. מטרתו הנוספת ואולי המרכזית של המשפט היא האנשתו של של מובארק, הורדתו מדרגת אל והפיכתו לאנושי. כי לאחר 30 שנות שלטון רב עוצמה, כמעט בלתי אפשרי להתנער מרוחות המשטר הקודם וקשה לא פחות להיפטר מן הלגיטימיות שלו. גם אם מובארק איבד את אחיזתו במצרים, דרך הכיכרות, הוא עדין מעורר התפעמות בלבבות של רבים. לכן הדרך לבנות את הלגיטימיות של המשטר החדש מחייבת את הריסתו של המשטר הקודם.

     

    הפוליטיקה במהותה היא לא רק קביעת סדר העדיפויות הלאומי וסגירת עיסקאות אפלות בחדרים חשוכים. הפוליטיקה אני טוען בעקבות פרופסור ירון אזרחי היא גם מופע תיאטרון, היא משוחקת מעל במות שונות אל מול עניינו ותדמיתה נקבעת לעיתים קרובות בהתאם לאיכות המופע וקשורה לנכונות שלנו לקבל את כללי המשחק. בתיאטרון הפוליטי אנו מקבלים את הבדיה כמציאות עד שמשהו מהותי משתבש ומחייב אותנו להחליף לא רק את השחקנים אלא גם את הבמה והתפאורה. המלכים האבסולוטים באירופה, כמשל, יצרו תיאטרון של ראווה, עושר ועליונות. הראוותנות שלהם לא הייתה רק מנקרת עיניים היא נועדה, ליצור את ההפרדה בין פשוטי העם ובין אלו שנועדו לגדולות ונצורות מידי שמיים. המלך מלך בחסד האל. לכן כאשר מוסד המלוכה נפל, למשל, בעת המהפכה הצרפתית, לא די היה בהרחקתו של המלך מכיסא המלכות וממוקדי הכוח. כדי לשים קץ לכוחה של המלכות ולשים קץ לעידן האבסולוטי, היה צורך להגיש את ראשו של המלך להמונים, לא רק בשם הצדק אלא בעיקר בשביל שיהיה ברור שהמלך הוא רק אדם, שכאשר הוא נפרד מראשו, גם הוא, הולך בדרך כל בשר.

     

    באגדה המפורסמת על בגדי המלך החדשים מאת הנס כריסטיאן הנדרסן מוצג רעיון זה בבהירות רבה. איש מאזרחי הממלכה לא רואה את המלך בעירומו, כי הכבוד, החשש וההרגל לא מאפשרים להם לראות את הדברים נכוחה. אך מרגע שהילד הקטן חושף את ערוותו של המלך, מרגע זה הקסם פג, לא ניתן עוד לשוב ולראות את המלך בתפארתו.

     

    המימד הדמיוני סימבולי קובע את היחס שלנו לדברים ואת האופנים בהם נבין אותם וכאשר התשתית הדמיונית מופרת ומופרעת היא חדלה להתקיים בבת אחת, זהו גם הקושי הגדול לחזות נפילתם של משטרים, הבמה יכולה להחזיק שנים ארוכות ללא פגע, למרות חריקות ותחלואים ואז ברגע אחד הקרקע נשמטת מתחתיה כערף עין והמומחים מגרדים בפדחתם מתקשים להגיד למה עכשיו ולא אמש.

     

    מרגע שאנו מתחילים להתבונן על המציאות סביבנו במבט אחר, אין יותר אפשרות להשיב את הגלגל לאחור, אין יותר אפשרות להמשיך לשחק את המשחק הישן והמוכר, יש צורך לבנות דמיון חדש חלופי. לכן המדינה המצרית החדשה זקוקה למשפטו של מובארק לא כדי לסגור חשבון עם העריץ אלא כדי להציג את צביונה החדש כי בין הכוחות הנאבקים כיום על עתידה ודמותה של מצריים, המשפט משרת כמעט את כולם.עבור הדורשים דמוקרטיה זהו המופע המרכזי שמודיע כי איש איננו חסין ואיש איננו נמצא מעל החוק. עבור השלטון הזמני זו אפשרות להראות כי איננו קשור למשטר הישן ואיננו ממשיך דרכו. עבור רבים אחרים זו אולי הזדמנות לסכם את המאבק בהצלחה ולזנוח את הכיכר.

     

    קשה מאוד להתחיל תהליכים של שינויים חברתיים גדולים אך מרגע שהם החלו קשה מאוד גם לשלוט בנתיבם. לקח לצרפת כמעט 100 שנה מתום המהפכה הצרפתית ועד שהתבסס בה משטר דמוקרטי, קשה לנחש כמה זמן זה ייקח למצרים, אך יש לשער שלא משנה מה יהיה הפרק הבא בתולדותיה עבור משפחת מובארק זו המערכה האחרונה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/8/11 13:40:
      אני מתבוננת בנשיא שהעם רוצה את ראשו, ונדמה שמהות החברה האנושית אינה משתנה - יש צמאון לדם. תוהה מתי תגיע עת התבונה. רעידות האדמה טורפות פעם אחר פעם את כללי המשחק ומתוך אי הודאות עולות וצפות אידיאולוגיות, מוקדי כוח כאלה ואחרים המנסים לצרוף את הפסיפס הבא.
        6/8/11 10:04:
      הסוגיה של להשפיל את השליט הקודם זה כנראה אקט אנושי עתיק יומין. למשל ריצ'ארד השלישי, דמות שקשפירית גיבנת וצולעת היתה במציאות הממשית גבר נאה למדי.
        5/8/11 16:56:
      מולי, אבל למה אנחנו לא פותחים את הגבול לפליטים מסוריה?
        5/8/11 15:47:

      צטט: מולי בנטמן 2011-08-04 23:38:08

      צטט: רונן מאיר 2011-08-04 23:25:41

      או קי, אני מסכים שזה ניתוח מעניין, אבל אתה מדלג על שני עניינים:
      1. הפוליטיקה עובדת כמו תמיד ופירושו של דבר הוא עוד מעשה של ניצול ציני של נסיבות ע"י השלטון להסטת דעת והמיקוד מן העניינים החשובים באמת. סיפור ההשפלה של מובארכ הוא ריאליטי משלהב עפ"י כל קנה מידה והרייטינג מובטח. אז אולי אין לחם במצרים, אבל שעשועים יש.
      2. ההיבטים התרבותיים שמאחורי הסיפור. זאת לא פעם ראשונה. 

       

       

      אני לא טוען שזו הסיבה היחידה

      ברור לי  שישנם עוד מרכיבים

      הטענה שלי היא לגבי תפקידו של המדומין בסיפור הזה

      שאני טוען שאיננו הגורם היחיד אך הוא גם איננו שולי


      המרכיבים שלעולם לא מזכירים אותם הם אלה שעליהם צריך לדבר הכי הרבה.
      כי בעיני תפקידו של המדומיין הוא השולי/משני והעלמות מהעיקר היא הדחקה.
      הפיל התרבותי במרכז החדר. מתי תכתוב עליו? 

        4/8/11 23:38:

      צטט: רונן מאיר 2011-08-04 23:25:41

      או קי, אני מסכים שזה ניתוח מעניין, אבל אתה מדלג על שני עניינים:
      1. הפוליטיקה עובדת כמו תמיד ופירושו של דבר הוא עוד מעשה של ניצול ציני של נסיבות ע"י השלטון להסטת דעת והמיקוד מן העניינים החשובים באמת. סיפור ההשפלה של מובארכ הוא ריאליטי משלהב עפ"י כל קנה מידה והרייטינג מובטח. אז אולי אין לחם במצרים, אבל שעשועים יש.
      2. ההיבטים התרבותיים שמאחורי הסיפור. זאת לא פעם ראשונה. 

       

       

      אני לא טוען שזו הסיבה היחידה

      ברור לי  שישנם עוד מרכיבים

      הטענה שלי היא לגבי תפקידו של המדומין בסיפור הזה

      שאני טוען שאיננו הגורם היחיד אך הוא גם איננו שולי

        4/8/11 23:25:

      או קי, אני מסכים שזה ניתוח מעניין, אבל אתה מדלג על שני עניינים:
      1. הפוליטיקה עובדת כמו תמיד ופירושו של דבר הוא עוד מעשה של ניצול ציני של נסיבות ע"י השלטון להסטת דעת והמיקוד מן העניינים החשובים באמת. סיפור ההשפלה של מובארכ הוא ריאליטי משלהב עפ"י כל קנה מידה והרייטינג מובטח. אז אולי אין לחם במצרים, אבל שעשועים יש.
      2. ההיבטים התרבותיים שמאחורי הסיפור. זאת לא פעם ראשונה. 

        4/8/11 23:11:

      צטט: דניאל זיסקינד 2011-08-04 19:30:04

      תודה מולי. ניתוח מעניין ומשכיל. 

      נמשפט עוסק גם בהרג האזרחים בזמן המהומות. 

      היתכן ומטרתו להפנות אצבע מאשימה לאריה, ראש העדר, החולה והחלש  ו"לזכות" את יורשיו שגם הם היו חלק מההחלטה?

      כך או כך, תקדים זה עשוי להרתיע מנהיגים ערבים מלנהוג באלימות לא מוצדקת.

       

      לי יש השערה שהמשפט נועד לזעזע את דעת הקהל המצרית השמרנית

      כדי שהיא תחוש שהמהפכה הזו הלכה צעד אחד רחוק מדי

      ושדרך כך אנשי הכיכר יאבדו את תמיכתם הרחבה בציבור

       

        4/8/11 23:10:

      צטט: מיא 2011-08-04 18:51:01

      אין דמוקרטיה במצרים, השלטון שהחליף את מובאראכ הוא לא דמוקרטי, ועל רקע הנתון הזה משפט הראווה מגוחך עוד יותר. ודאי כשהאיש חולה, מובל בשכיבה ומושם בכלוב (?!) אני תוהה לאיזה שפל עוד תגיע התרבות הפוליטית הערבית - כשאסד יורה במפגינים, ומובאראק 'נשפט' בכלוב. ומה שמפליא אותי במיוחד הוא שתיקתם של ארגוני השמאל בארץ, חד"ש נאמר, שלא קוראים לפתוח את הגבול ולתת מקלט מדיני למשל למתנגדים לאסד. זו היתה יכולה להיות מחווה נאה נגד הדיקטטור מצפון-מזרח.

       

       

      אני לא חושב שיש שתיקה

      ראי למשל הדברים שנשא הבאים

      ח"כ דב חנין נשא ביום שלישי, ה-14 ביוני, דברים בכנסת בעקבות האירועים הקשים בסוריה:
      "עמיתי חברי הכנסת, קראתי היום בזעזוע על שישה אזרחים סורים נוספים שנרצחו באזור ג'יסר א-שורור. התיאורים של אלפי הפליטים שמגיעים לטורקיה הם תיאורים נוראים על מעשי דיכוי רצחניים, מעוררי פלצות ממש.

      "צריך לומר בצורה ברורה ששלטון לאומי איננו שלטון שמדכא את הלאום שלו ושלטון עממי לא יורה בבני העם שלו. דיכוי הוא דיכוי הוא דיכוי ורצח הוא רצח הוא רצח.

      "רוחות השינוי באזור שלנו נושבות בעוצמה, רוחות של דמוקרטיה וזכויות אדם. הרוחות האלה בסופו של דבר ינפצו את כל המשטרים המדכאים וגם את כל הדעות הגזעניות, שטענו שדמוקרטיה לא תוכל לצמוח במרחב הערבי. תודה רבה".

        4/8/11 23:05:

      צטט: forte nina 2011-08-04 17:44:15

      ראיתי את המשפט והמראה אכזרי מאין כמוהו. גם לא מפליא כשמחליפו הלכאורה "זמני" הוא מינוי של מובארק בעצמו. כיכר תחריר לא הצליחה להשיג את יעדיה וברור שיש למחליף הרבה הגיון לעורר בהמון סיפוק. לנו קשה מושג הנקמה אך היא חלק מתרבותם. מה שלי נראה שאחרי שיכלו את זעמם בו,  הם יישארו עדיין עם חצי תאוותם בידם. כעם למוד מהפכות אין למחליפו של מובארק כל חסינות. והרי מצבם לא השתפר כלל.

       

       

      מוקדם להספיד או להלל את כיכר תחריר ואת הישגיה או כישלונה

        4/8/11 23:04:

      צטט: Mosheshy 2011-08-04 17:02:12

      הגיוני ומעניין.

       

       

      תודה משה

        4/8/11 23:04:

      צטט: TIBERIVS GRACCVS 2011-08-04 16:37:26

      ואולי המועצה הצבאית פשוט רוצה מופע שיסיח את דעת העם משלטונה? (רמז: הבחירות שוב נדחו).

       

       

      אם זה היה מצב הדברים הרי המשפט זה הדבר האחרון שיתרום לכך

      הרי כל ראשי המועצה הצבאית הם בשר מבשרו של השלטון

        4/8/11 23:03:

      צטט: מודרניסט 2011-08-04 16:35:36

      אבל אין כלל במצרים "עם שדורש דמוקרטיה". אפילו על שפתי חברי הקבוצה השולית-יחסית של מהפכני הפייסבוק שמקשקשים על דמוקרטיה, עולה קצף-כלבת סמיך כשאומרים להם "ישראל" - מרוב דמוקרטיה הומניסטית (:


      שלא לדבר על עיקרו ומניינו של העם המוסלמי מצרי, שבאברי מינן של 98% (ובמילים, תשעים ושמונה אחוז) מבנותיו מוטל מום מחריד בילדותן כדי לנסות לסרס את מיניותן - העם המצרי שכבר עשרות שנים מקצין והולך במדרון הברבריזם האיסלמיסטי. העם שחולל את המהפכה כאשר הבין שארצות הברית של אובמה בגדה בגידה מחפירה במצרים ובמובראק, והחליטה להניח לה להתדרדר לאבדון.


      מה שאנו רואים הוא משפט ראווה שכמוהו היו מקיימים המהפכנים באיראן לו רק לשאה לא היה שכל להסתלק בזמן. זהו שלב בקריסתה של מצרים לברבריות - אותה ברבריות ששני מליוני מפגיני האחים המוסלמים בקאהיר לפני ימים מספר מייצגים כה היטב. אנרכיה חמושה בסיני. משמרות מהפכה ברחובות ערי הנילוס. סקילות, תליות. הוצאות להורג.


      האיסלם הוא הפתרון, אמר חסן אל בנא, מייסד האחים המוסלמים. הנה. הפתרון מתקרב.

       

      אני חושב שהמצב במצרים קצת יותר מורכב מזה.

       

        4/8/11 19:30:

      תודה מולי. ניתוח מעניין ומשכיל. 

      נמשפט עוסק גם בהרג האזרחים בזמן המהומות. 

      היתכן ומטרתו להפנות אצבע מאשימה לאריה, ראש העדר, החולה והחלש  ו"לזכות" את יורשיו שגם הם היו חלק מההחלטה?

      כך או כך, תקדים זה עשוי להרתיע מנהיגים ערבים מלנהוג באלימות לא מוצדקת.

        4/8/11 18:51:
      אין דמוקרטיה במצרים, השלטון שהחליף את מובאראכ הוא לא דמוקרטי, ועל רקע הנתון הזה משפט הראווה מגוחך עוד יותר. ודאי כשהאיש חולה, מובל בשכיבה ומושם בכלוב (?!) אני תוהה לאיזה שפל עוד תגיע התרבות הפוליטית הערבית - כשאסד יורה במפגינים, ומובאראק 'נשפט' בכלוב. ומה שמפליא אותי במיוחד הוא שתיקתם של ארגוני השמאל בארץ, חד"ש נאמר, שלא קוראים לפתוח את הגבול ולתת מקלט מדיני למשל למתנגדים לאסד. זו היתה יכולה להיות מחווה נאה נגד הדיקטטור מצפון-מזרח.
        4/8/11 17:44:

      ראיתי את המשפט והמראה אכזרי מאין כמוהו. גם לא מפליא כשמחליפו הלכאורה "זמני" הוא מינוי של מובארק בעצמו. כיכר תחריר לא הצליחה להשיג את יעדיה וברור שיש למחליף הרבה הגיון לעורר בהמון סיפוק. לנו קשה מושג הנקמה אך היא חלק מתרבותם. מה שלי נראה שאחרי שיכלו את זעמם בו,  הם יישארו עדיין עם חצי תאוותם בידם. כעם למוד מהפכות אין למחליפו של מובארק כל חסינות. והרי מצבם לא השתפר כלל.

        4/8/11 17:02:

      הגיוני ומעניין.

        4/8/11 16:37:
      ואולי המועצה הצבאית פשוט רוצה מופע שיסיח את דעת העם משלטונה? (רמז: הבחירות שוב נדחו).
        4/8/11 16:35:

      אבל אין כלל במצרים "עם שדורש דמוקרטיה". אפילו על שפתי חברי הקבוצה השולית-יחסית של מהפכני הפייסבוק שמקשקשים על דמוקרטיה, עולה קצף-כלבת סמיך כשאומרים להם "ישראל" - מרוב דמוקרטיה הומניסטית (:


      שלא לדבר על עיקרו ומניינו של העם המוסלמי מצרי, שבאברי מינן של 98% (ובמילים, תשעים ושמונה אחוז) מבנותיו מוטל מום מחריד בילדותן כדי לנסות לסרס את מיניותן - העם המצרי שכבר עשרות שנים מקצין והולך במדרון הברבריזם האיסלמיסטי. העם שחולל את המהפכה כאשר הבין שארצות הברית של אובמה בגדה בגידה מחפירה במצרים ובמובראק, והחליטה להניח לה להתדרדר לאבדון.


      מה שאנו רואים הוא משפט ראווה שכמוהו היו מקיימים המהפכנים באיראן לו רק לשאה לא היה שכל להסתלק בזמן. זהו שלב בקריסתה של מצרים לברבריות - אותה ברבריות ששני מליוני מפגיני האחים המוסלמים בקאהיר לפני ימים מספר מייצגים כה היטב. אנרכיה חמושה בסיני. משמרות מהפכה ברחובות ערי הנילוס. סקילות, תליות. הוצאות להורג.


      האיסלם הוא הפתרון, אמר חסן אל בנא, מייסד האחים המוסלמים. הנה. הפתרון מתקרב.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין