-- מוקדש למאיה ואור --
במחלף ההלכה עלה קיטור ממכסה המנוע. הנהג לידי ברמזור סימן לי שניה לפני שהבחנתי בזה בעצמי. עליתי על אי התנועה ופתחתי את המכסה כדי לבדוק מים. צחיח. שפכתי פנימה את מה שהיה ברכב, ראיתי שהכל בסדר, והמשכתי לתוך תל אביב כדי להחזיר את ידידתי לרכב שלה.
מוקדם יותר המזגן חדל לקרר. גיליתי את זה באופן אידיאלי - בארבע בצהריים בפקקים של הכביש הישן באוגוסט. אכלתי אותם בלי קירור, ולתל אביב הגעתי כשהבלוטות שלי מפמפמות ואני נוצץ. זה פחות סקסי משזה נשמע, אבל אייס קפה והארי פוטר בקולנוע ממוזג היו טובים אלינו והיה לנו יום טוב, ואז הקיטור במחלף ההלכה. היא הציעה להסיע אותי הביתה מרחק שעה אבל הבטחתי לה בזחיחות שהכל בסדר.
"זה מסוג הסרטים שגורמים לי לרצות להיות בנאדם טוב," היא ציינה את המוסריות האבסולוטית בהארי פוטר כשהתקדמנו לרכב שלה. הדמויות שם טובות או רעות. התבדחתי שהייתי שמח להיות טוב, אבל אני לא רואה איך אוכל להיות יותר טוב משאני כבר.
היא ירדה ויצאתי הביתה. המנוע המהם בתקינוּת רכה, וכך המשיך תקופה ארוכה ללא הפרעה עד לשתי דקות לאחר מכן, כשנרעד כמו צמרמורת ומחט התרמוסטט שלו זינקה לטופ. עצרתי במעבר חצייה על פִנקס מול בניין דירות, והבנתי שהולך להיות ערב ארוך. נזכרתי שעשר דקות לפני כן סירבתי לטרמפ הביתה.
שוב הרמתי את מכסה המנוע. החזית החמה שעלתה ממנו התנגשה בחזית החום הדועך שירדה מן הערב, והתוצאה היתה הזיעה שלי. נתתי למנוע להתקרר והתחלתי בסבב טלפונים. יש שירות גרירה בביטוח? למי אני מתקשר? התקשרתי. "נציגינו מטפלים בפניות קודמות, אנא--" אחרי כמה דקות של זה ניתקתי.
רק כעבור זמן עלה בדעתי לבדוק גם שמן. לא היה. וגם לא מים - המנוע הבוער שתה אותם. התקשרתי חזרה לידידה שלי. שיחה ממתינה. היא בטח כבר בצד השני של תל אביב. בחור צעיר חנה בבניין הדירות. שאלתי אותו אם יש לו שמן. לא היה. ניסיתי שוב את שירות הגרירה/דרך. נציגיהם עדיין טיפלו בפניות קוד-- פאק איט, שוב ניתקתי. זה כנראה השמן ממילא. אני ממש, ממש מקווה שזה השמן ולא... משהו אחר. נופפתי לנהג חולף. הוא עצר ושאלתי אם לו יש שמן. אין. תודה, אחי. הרגשתי צמא.
ניסיתי שוב את הידידה שלי. עדיין שיחה ממתינה. התגנב ללבי היסוס. אולי עדיף לי לא להטריד אותה עם זה? היה לנו ערב טוב, ומקרה כזה גורם לי להיראות פגיע וחלש. אם אני רוצה לעשות רושם, פגיע וחלש זה לא סקסי. ניתקתי וניסיתי שוב לעצור נהג. גם לו לא היה שמן. ניסיתי שוב את שירות הגרירה/דרך. סופסוף ענה לי בן אנוש!
ספציפית, בן אנוש עייף ממין נקבה שהזכיר לי את המרחק בין ישראל ל- נאמר, יפן - מבחינת שירות. ובעודה מבטיחה לחזור אלי לאחר שתבדוק את פרטי הביטוח, פנתה אלי בחורה צעירה ברחוב והחלה מדברת.
שנייה, סימנתי לה עם האצבע, וחיכיתי ששירות הגרירה/דרך תפסיק לקשקש. ניתקתי.
"סליחה?"
"אתה צריך שנקפיץ אותך לתחנת דלק ותוכל לקנות שמן?"
מאחוריה עמד בן הזוג שלה, גם הוא עם עיניים גדולות, נקיות וכנות כשלה.
"וואו," אמרתי. "וואו - תודה, אני בדיוק ביררתי... אני צריך לראות אם זה השמן או..."
בסופו של דבר נתתי להם כסף והם קפצו לתחנת הדלק. בעודי ממתין לכולם, איש על אופנוע ואיש בג'יפ עצרו לשאול אם אני צריך עזרה. חייכתי והודיתי להם - זה בטיפול. פתאום גיליתי שיש לי יותר עזרה משאני צריך. בני הזוג חזרו מתחנת הדלק עם שמן ועודף הרבה לפני שהמפגרת מהביטוח חזרה אלי. הם מילאו לי בקבוקי מים והביאו לי כוס סודה לשתות. שלושה ימים לפני כן, הבחורה סיפרה, הם נתקעו ואיש לא עזר להם. הוספתי שמן ומים והמנוע פעל בסדר. בפרץ של ריגוש חיבקתי את שניהם.
לאחר שכבר יצאתי לנסיעה, ההיא מהשירות מה-שלא-יהיה חזרה אלי באיחור סופר-אופנתי ואמרה שאני לא מבוטח שם ושאפשר לשלם באשראי. הודיתי לה בנימוס. כבר עזרו לי. זה היה שמן. הכל בסדר, תודה בכל אופן.
והם באמת גרמו לי לרצות להיות בנאדם טוב. נשבעתי שאהיה, שאעביר את זה הלאה.
בדרך הביתה נתתי טרמפ לדוס.
נו בסדר, כל מסע של אלף מילין וכיו"ב.
------------------------------------ (C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2011 |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עדכון: מוזר שבדיוק עכשיו מישהו שם לב לפוסט הישן הזה - בדיוק הערב עצרתי להקפיץ למישהו את המצבר בכביש המהיר, ואני חושב שזה קצת הודות למאיה ואור.
הכי הכי הכי......
אחלה סיפור. תודה. :-)
חזרתי לילה אחד (בעצם 3 בבוקר זה "בוקר אחד") מבילוי באזור משגב.
אין על הכביש אף אחד ואני כהרגלי לא שמה לב שהמחוג של הדלק מהבהב...
נתקעתי כמה קילומטרים טובים לפני תחנת דלק.
עצרה לי מכונית של 4 חבר'ה צעירים מסחנין.
הם חזרו מבילוי די מבאס בנהריה ובדרך הביתה נתקע גם להם האוטו ובכל זאת הם עצרו.
אחד מהם נכנס למכונית שלי ונהג אותי עד לבערך קילומטר מהתחנה.
ואז הוא רץ לתחנה כדי להשיג לי דלק בבקבוק אבל לא רצו לתת לו כי הוא ערבי.
רצתי לשם בעצמי והעלו אותי לטלפון עם מפקד משטרת משגב ורק אז חזרתי עם בקבוק למכונית.
הבחור מילא לי את המיכל וראה שאני מתניעה ורק אז הם עלו על האוטו ונסעו.
לא חושבת שאי פעם עזרו לי במסירות כזאת אנשים זרים לחלוטין.
כן! [אבל כל אחד מבין אחרת את הביטויים פגיע וחלש. ואני מבינה פגיע וחלש כאנושי. נורמלי. כמוני. לא השריון חסין כדורים של "אני סבבה. לוקח בקלות. מסתדר בלי בעיות. עסקים כרגיל." שמשום מה נתפס כאטרקטיבי, אבל הוא מה-זה לא]
המממ. את בטוחה שזה הכי?
רוב תודות על האיחולים, פינוס. הבנתי את רובם. באשר לכלבים, הם אכן כמו בני אדם טיפשים מינוס האנוכיות והרוע, פלוס כמה דברים שאין לבני אדם. במילים אחרות, הם כלבים.
אם את קוראת לשנת הלימודים שנה"ל בראשי תיבות, המצב כנראה באמת קשה. :)
שאלות קשות יש לך. תן לי להתחיל את שנה"ל ואז אני אבדוק. דופק.
נראה לי שזו אחת התגובות הכי טובות שקיבלתי.
(מיהם הציניקנים פה? אני?)
פלגיאט זה באמת הקלפטומניה החדשה - אבל לעומת הפנינה עם הציניקנים אוהבי האדם, את זה המצאת בעצמך?
את בחיים, גלית? :)
תודה. אני מקווה שגם לי הם יגרמו - אני מניח שזו הפואנטה של לכתוב את זה כאן. כדי קצת לחייב את עצמי.
תודה על הפידבק על הכתיבה. ותאמיני לי, גם אני התרגשתי מהזוג שהושיטו יד/זמן/לב. ואני לא מתרגש לעתים קרובות. התגובה של "ההלך" למטה קולעת בדיוק לתחושה שהם העבירו בי.
תודה, ושוב תודה. אגב, הדיון פתוח לכל מי שרוצה להשתתף. תרגישי חופשייה. :)
תכלס? זו התגובה שאני הכי מקווה לה. לזה אני מכוון. תודה. :)
אני מאמין שהחיים הם כמו גל סינוס. האושר והסבל יבואו במנות שיבואו, לרוב לסירוגין, ואתה יכול לקחת אותם איך שתיקח אותם. ברור שהגישה הכי יעילה (אם אתה מצליח איכשהו; זה עניין של אופי) היא לקחת את האושר בפוּל ואת העצב בקוּל.
טוב, תשמע, זה בטח יקרה לי מתי שהוא. היה לי פעם ויכוח עם חברה, שלצערי כבר התפוגגה מסביבתי, ועד היום לא ברור לי למה, בשם רויטל דור. רויטל טענה שהאדם מקבל מנה קצובה של חוויות רעות, וכשהוא גומר אותה, כל מה שיישאר לו זה טוב. אני, ברוח משנתו של אדיפוס לסופוקלס, טענתי הפוך - שלאדם מוקצבת מנה מסוימת של טוּב, וכשיגמור אותה - כל מה שיקבל זה רע. ולכן צריך להיזהר שלא יהיה לי טוב מדי. לקחת את האושר במנות קטנות. כדי לא לגמור את המנה המוקצבת לי. כפי שנאמר בסוף אדיפוס, על ידי המקהלה - מוסר השכל - אין לקרוא לאדם מאושר כל עוד לא חצה את סף חייו, בלי סבל. או משהו כזה.
Ah, 'tis better to have been stuck and helped, than never to have been stuck at all?
אם זה כך, אני קדוש בריבוע. קודם כל, לוקח טרמפיסטים כל פעם שאני יכול. שנית, רובם - כך יוצא - דוסים. או סרוגים. ושלישית - אני מנגן ג'אז באוטו בקולי קולות, כי אני כבד שמיעה. כך אני ממיר את דתם של כמה וכמה מאזינים מיהדות קיצונית לג'אז (בווליום) קיצוני. ברצינות, יש כאלה ששאלו מה זה המוסיקה הזו, והראיתי להם את העטיפה של הדיסק (ברובק, אלינגטון, פיטרסון וקדושים אחרים) באותה דבקות שברסלבי מראה ספרון של ליקוטי מוהר"ן.
הבעיה היא שאף פעם עוד לא נתקעתי בלי דלק ומישהו עצר לידי ועזר. משהו בתוכנה לא בסדר. אני כנראה בפלוס ענקי בפנקס החשבונות שם למעלה. נו טוף, נשמור לימי סגריר.
לא יכולתי לסכם את העניין יותר טוב משסיכמת. על לא דבר - ותודה גם לך, מיכלי. :)
לגבי חיוביות מתפרצת שלי: מהפה שלך לאזניים של אלוהים. לגבי מישהו שביקש חמישים ש"ח כדי לתת לך כבל: חתיכת בן כלב. ותודה. :)
הי! תודה על המחמאה, דני. אני שמח לשמוע. :)
ואכן, אהבת חינם היא משהו משהו. יש בה איזה "מדליק נר מנר" כזה.
את מדברת בלשון סגי נהור או באמת? :)
טרמפ לדוס??? חשבתי שמתחילים בקטן ולאט לאט מגבירים.
מסתבר שאתה קפצת ישר לדרגת קדוש. וואו. יפה לך!