מים ושמן
-- מוקדש למאיה ואור --
במחלף ההלכה עלה קיטור ממכסה המנוע. הנהג לידי ברמזור סימן לי שניה לפני שהבחנתי בזה בעצמי. עליתי על אי התנועה ופתחתי את המכסה כדי לבדוק מים. צחיח. שפכתי פנימה את מה שהיה ברכב, ראיתי שהכל בסדר, והמשכתי לתוך תל אביב כדי להחזיר את ידידתי לרכב שלה.
מוקדם יותר המזגן חדל לקרר. גיליתי את זה באופן אידיאלי - בארבע בצהריים בפקקים של הכביש הישן באוגוסט. אכלתי אותם בלי קירור, ולתל אביב הגעתי כשהבלוטות שלי מפמפמות ואני נוצץ. זה פחות סקסי משזה נשמע, אבל אייס קפה והארי פוטר בקולנוע ממוזג היו טובים אלינו והיה לנו יום טוב, ואז הקיטור במחלף ההלכה. היא הציעה להסיע אותי הביתה מרחק שעה אבל הבטחתי לה בזחיחות שהכל בסדר.
"זה מסוג הסרטים שגורמים לי לרצות להיות בנאדם טוב," היא ציינה את המוסריות האבסולוטית בהארי פוטר כשהתקדמנו לרכב שלה. הדמויות שם טובות או רעות. התבדחתי שהייתי שמח להיות טוב, אבל אני לא רואה איך אוכל להיות יותר טוב משאני כבר.
היא ירדה ויצאתי הביתה. המנוע המהם בתקינוּת רכה, וכך המשיך תקופה ארוכה ללא הפרעה עד לשתי דקות לאחר מכן, כשנרעד כמו צמרמורת ומחט התרמוסטט שלו זינקה לטופ. עצרתי במעבר חצייה על פִנקס מול בניין דירות, והבנתי שהולך להיות ערב ארוך. נזכרתי שעשר דקות לפני כן סירבתי לטרמפ הביתה.
שוב הרמתי את מכסה המנוע. החזית החמה שעלתה ממנו התנגשה בחזית החום הדועך שירדה מן הערב, והתוצאה היתה הזיעה שלי. נתתי למנוע להתקרר והתחלתי בסבב טלפונים. יש שירות גרירה בביטוח? למי אני מתקשר? התקשרתי. "נציגינו מטפלים בפניות קודמות, אנא--" אחרי כמה דקות של זה ניתקתי.
רק כעבור זמן עלה בדעתי לבדוק גם שמן. לא היה. וגם לא מים - המנוע הבוער שתה אותם. התקשרתי חזרה לידידה שלי. שיחה ממתינה. היא בטח כבר בצד השני של תל אביב. בחור צעיר חנה בבניין הדירות. שאלתי אותו אם יש לו שמן. לא היה. ניסיתי שוב את שירות הגרירה/דרך. נציגיהם עדיין טיפלו בפניות קוד-- פאק איט, שוב ניתקתי. זה כנראה השמן ממילא. אני ממש, ממש מקווה שזה השמן ולא... משהו אחר. נופפתי לנהג חולף. הוא עצר ושאלתי אם לו יש שמן. אין. תודה, אחי. הרגשתי צמא.
ניסיתי שוב את הידידה שלי. עדיין שיחה ממתינה. התגנב ללבי היסוס. אולי עדיף לי לא להטריד אותה עם זה? היה לנו ערב טוב, ומקרה כזה גורם לי להיראות פגיע וחלש. אם אני רוצה לעשות רושם, פגיע וחלש זה לא סקסי. ניתקתי וניסיתי שוב לעצור נהג. גם לו לא היה שמן. ניסיתי שוב את שירות הגרירה/דרך. סופסוף ענה לי בן אנוש!
ספציפית, בן אנוש עייף ממין נקבה שהזכיר לי את המרחק בין ישראל ל- נאמר, יפן - מבחינת שירות. ובעודה מבטיחה לחזור אלי לאחר שתבדוק את פרטי הביטוח, פנתה אלי בחורה צעירה ברחוב והחלה מדברת.
שנייה, סימנתי לה עם האצבע, וחיכיתי ששירות הגרירה/דרך תפסיק לקשקש. ניתקתי.
"סליחה?"
"אתה צריך שנקפיץ אותך לתחנת דלק ותוכל לקנות שמן?"
מאחוריה עמד בן הזוג שלה, גם הוא עם עיניים גדולות, נקיות וכנות כשלה.
"וואו," אמרתי. "וואו - תודה, אני בדיוק ביררתי... אני צריך לראות אם זה השמן או..."
בסופו של דבר נתתי להם כסף והם קפצו לתחנת הדלק. בעודי ממתין לכולם, איש על אופנוע ואיש בג'יפ עצרו לשאול אם אני צריך עזרה. חייכתי והודיתי להם - זה בטיפול. פתאום גיליתי שיש לי יותר עזרה משאני צריך. בני הזוג חזרו מתחנת הדלק עם שמן ועודף הרבה לפני שהמפגרת מהביטוח חזרה אלי. הם מילאו לי בקבוקי מים והביאו לי כוס סודה לשתות. שלושה ימים לפני כן, הבחורה סיפרה, הם נתקעו ואיש לא עזר להם. הוספתי שמן ומים והמנוע פעל בסדר. בפרץ של ריגוש חיבקתי את שניהם.
לאחר שכבר יצאתי לנסיעה, ההיא מהשירות מה-שלא-יהיה חזרה אלי באיחור סופר-אופנתי ואמרה שאני לא מבוטח שם ושאפשר לשלם באשראי. הודיתי לה בנימוס. כבר עזרו לי. זה היה שמן. הכל בסדר, תודה בכל אופן.
והם באמת גרמו לי לרצות להיות בנאדם טוב. נשבעתי שאהיה, שאעביר את זה הלאה.
בדרך הביתה נתתי טרמפ לדוס.
נו בסדר, כל מסע של אלף מילין וכיו"ב.
------------------------------------ (C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2011 |
