אמרו בחודש אלול העלים נופלים לעפר הגוון נעצב למשכנן
הרוחות ימי הרהור וסליחות
הם אמרו בסתיו בלבד מעוברות
תקעו בחצוצרה
בפסטיבל שירה מוקפד
לזכר מות הסתיו אמרו
קול נוסף מכפיל האיר פתיל בנר שהפיל תפילה בחרדת נעילה
האוויר עמד בעיבו מוקפד
צייר הד גליו גוון דגליו זמן אב ואלול ועלעליו עוד תו שב שם נהם ותם |
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
העולם נמצא כמה מיליארדי שנים אך
לפני 5771 שנה החלה תכלית קיומו
האמיתית להתממש...
הולך וסובב הזמן והעולם. והגעגוע גם קם.
שלא תדאג מה שהיה הוא שיהיה
עד שלא יהיה
כי בינינו, השנה היא רק מחזור אחד מכמה, והיא עוד מחזור קצר ביחס לעידני הגאות והשפל שעברה הארץ במשך 4.3 מליארדי שנותיה)
מקסים כתבת.
פשוט יוצר ומשורר מוכשר.
שבוע טוב ומחויך.♥♥♥
מריחים את ימי הסתיו בשירך. האור האפור בשיר צובע בהרהור את הנפש, יסודות הסליחה מתנגנים עם מחילה , טעון באווירת המתנה לבאות,לניגון הנפש במלואו להתבהרות פנימית הגוברת על האפרוריות העונתית.
גם אני הולכת להתכונן, להמתין בכלל, בפרט לשירך הבא.
אדם, נפלא.
"צליל שנפל על גרגיר
צייר הד"
כל סתיו הוא סתיו של עץ הנפש, סתיו של פצעים וצלקות עגולים ואדומים, פצעי הנשירה. כל סתיו הוא סתיו שליחו יבש אחר שפיריו עסס ותסס כמו שיכור. כל סתיו הוא סתיו אחר ושונה עמוס חטאים איומים שאין האל מוכן לסלוח. והסתיו הזה הבא ומתקרב נדמה כי יהיה ערר ועקר, סתם סתיו שאינו יידע עוד לברך, למחול ולפרגן.
כתיבתך נותרת לעיניי נשגבת וטהורה להדהים.