הרמת מסך
פוסטים פופולאריים
-
שבוע בלי קפה
17/2/07 | 2840 צפיות
-
העולם הוא שטוח
1/2/07 | 1963 צפיות
-
חיים של אחרים
22/4/07 | 2367 צפיות
-
מתי הבנתי שמשהו לא בסדר אצלי
3/3/07 | 3138 צפיות
-
שעה נסיעה מהמרכז- מרבדי כלניות
24/2/07 | 3743 צפיות
-
גלריה לורנס, חמישי ב- 9.00- THEMARKER IT הושק
27/10/07 | 1365 צפיות
פוסטים אחרונים
- הכתבה אצל אילנה דיין על רשתות חברתיות 25/11/07
- גלריה לורנס, חמישי ב- 9.00- THEMARKER IT הושק 27/10/07
- סיירת חטיבת האינטרנט של דה מרקר מחפשת כוכבים 23/6/07
- חיים של אחרים 22/4/07
- הצורך להטביע חותם 31/3/07
- כנס האינטרנט- סיכומים אישיים 24/3/07
הכתבה אצל אילנה דיין על רשתות חברתיות
בכל פעם שמחליטים אצל אילנה דיין לעשות כתבה על האינטרנט, יוצא להם אייטם שטוח, מגוחך, ריקני. כאילו כל האינטרנט הזה הוא בלוף של משועממים. ואני יושבת מול המסך ומבטיחה לעצמי שמחר בבוקר ארים טלפון לעורך התוכנית ואסביר לו שמדובר בתופעה חברתית עמוקה ששווה להתייחס אליה במימדים של כל תופעה חברתית אחרת. אז עורך יקר, בתוכנית הבאה בנושא- שווה לשאול אנשים שונים על איזה צורך עונה להם החברות ברשת? למה חשוב להם לבטא את עצמם? האם פוסטים שהעלו גרמו לשינוי? (שווה לחפש ולהביא דוגמאות כאלה). אפשר להתחיל בדה מרקר קפה ולהביא אנשים שמצאו עבודה או חיפשו עובדים (אני גייסתי שניים באמצעות הקפה), אפשר להביא דוגמאות של אנשים שהתחברו עסקית דרך הרשת הזו (שלל דוגמאות שמורות במערכת), אפשר לספר כמה קל יותר להגיע לפגישה עסקית עם אדם, אחרי שקוראים את הכרטיס האישי שלו וכמה מחיצות זה עשוי להוריד... עורך יקר, ברגע שתבינו שם אצל אילנה, שהאינטרנט הוא עוד מימד של החיים- חסר גבולות, מסיר מחיצות, מחבר אנשים, אולי נרגיש שלכתבות שלכם בנושא, יש ערך מוסף, כמו בכל שאר התחקירים של עובדה. עורך יקר, אני אנסה מחר להרים טלפון, למרות שרוב הסיכויים ששבוע העבודה שלי, וההתעסקות העמוקה באינטרנט, כפי שהוא דורש ממני, יגרמו לי לשכוח. עד לתוכנית הבאה.. אז אולי בינתיים תכנס לקרוא קצת את הבלוגים והדיונים בקפה, אולי זה יענה לך על שאלה או שתיים, אולי בסוף תתמכר, ולא נצטרך להסביר לך בכלל?? |
תגובות אחרונות
-
אור מאיר
בתגובה על הכתבה אצל אילנה דיין על רשתות חברתיות
-
erezgo
בתגובה על פריחת האירוסים
-
birdeye
בתגובה על הצורך להטביע חותם
-
hadashadas
בתגובה על סיירת חטיבת האינטרנט של דה מרקר מחפשת כוכבים
-
ליאת זנד
בתגובה על חיים של אחרים
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זר לא יבין זאת.
הצפיה בטלויזיה היא פאסיבית והאדם המתבונן כמו הלעיטו אותו - אם ירצה יאכל ואם לא ירצה יאכל גם .
מאז נתודעתי אני לאינטרנט התנתקתי כמעט לחלוטין מהטלויזיה .
גיליתי עולם מרתק - אפשרות להביע דעה משלי ולשמוע מגוון רחב של דעות - וכל זאת כאשר אני חופשי לבחור לפי הטעם האישי שלי .
לא פלא שאמעי התקשורת הישנים במידה מסוימת נמצאים בלחץ - הם מאבדים רייטינג .
מסכימה לגמרי.
התופעה החברתית עדיין בחיתוליה, למרות מיליוני המצטרפ]ים בעולם. כלומר, מבחינת המחקר האקדמי אין עדיין מספיק מידע ו"בשר" בשביל מחקר מקיף, אבל אני בטוחה שהמחקרים יגיעו, והמסקנות שלהם יהיו שונות מאלו של כתבה צהבהבה בערוץ 2. כמוך, אינני צופה בעובדה (וכבר כמה חודשים ללא טלביזיה- מרענן לכשעצמו). הייתי שמחה אם אילנה דיין היתה מביאה את הדעתנות שלה והידע שלה לתוך הטלביזיה. אני בטוחה שהיא מעמיקה מאוד במחקריה האקדמיים ועם הסטודנטים שלה. אבל, אני מעריכה, שערוץ 2 דורש את ליטרת הבשר שלו.
על כל פנים, אני אמשיך להמליץ על פתיחת בלוג והצטרפות לרשת (מבחינתי: קפה דה מארקר) כאקט עסקי פר-אקסלנס.
מגיבה באיחור של שלושה שבועות, שבמהלכם הצטרפתי לרשת החברתית הראשונה שלי והפכתי מסקפטית ומסויגת למכורה כבדה (שעדיין תוהה על כל העניין ובוחנת עד כמה זה מתאים לה, ולא סתם טורף את זמנה).
את הכתבה האמורה לא ראיתי, אבל הבנתי את המסר ואני מגיבה במישור העקרוני. כלל לא מפתיע שאילנה דיין, למרות הכישרונות הברורים שלה, תסקור את הנושא באופן כה רדוד ומסלף. למיטב התרשמותי, הכתבות שלה רגשניות ומניפולטיביות באופן די בלתי-נסבל. זו גרסה טלוויזיונית לכתבות-צבע על דפי כרומו בוהקים, שמטרתן לזעזע. אני ממש לא מסוגלת לצפות בהן, ובמקרים שבהם היכרתי מקרוב את הנושאים שבהם עסקה הכתבה, התרעמתי מאוד על הטיפול החד-צדדי. אחר-כך הפסקתי לצפות ולכן גם להתרעם. כי מה? יחשוב לו מי שיחשוב שרשתות חברתיות הן עניין מטופש ומיותר לאנשים עם יותר מדי זמן פנוי. המוני בית ישראל כבר שם ממילא.
ולעניין עצמו: כולנו יודעים שהרשת מלאה בהבלים, תרמיות וקישקושים, כשם שהיא מעניקה נגישות נפלאה למידע, לאנשים ולרעיונות. זה אוקיינוס עצום שהולך-וגדל, ושימוש מושכל בו מחייב מיומנות ובררנות. כך גם ברשתות החברתיות, מן-הסתם. כולל בקפה דה-מרקר. אני מניחה שאנשים רבים, רבים מאוד, הצטרפו לפייסבוק רק כדי להציג שם אלבומי תמונות מחמיאים ולהתקשקש על כלום עם החברים שלהם. יש מקום לשאול האם העיסוק הזה בא על חשבון עיסוקים אפשריים אחרים, בעלי ערך רב יותר. ותשובה חיובית לשאלה הזאת איננה בהכרח מופרכת. אבל ביטול עוצמתה של התופעה החברתית הזאת, והתעלמות מן הצדדים האחרים שלה, שעוד ייקח לנו כמה שנים לעכל ולהבין את עומקם, הן החמצה גדולה. בקיצור, התופעה המקיפה הזאת מחייבת התייחסות מורכבת. ונדמה לי שעדיין חסרה הפרספקטיבה הראויה כדי להעריך אותה כראוי.
בשבוע שעבר נתתי להדפיס כרטיסי ביקור שלי (החבילה הקודמת נגמרה).
אלא שהפעם ביקשתי מהמעצב הגרפי לערוך שינוי קטן ולהוסיף את כתובת הבלוג לצד הדוא"ל שלי.(וגם מאחור מתחת למוטו של החברה)
לפני חצי שנה זה לא היה עולה בדעתי.
היי הדס, בדיוק קראתי פוסט של מישהי על ראיון ברדיו של אילנה דיין שוב בנושא של פייסבוק:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=251296
נראה שיש כאן קונצנזוס...
הדס, אני מתפלא.
הרי אם גב' דיין היתה עושה כתבה שכולה כבוד לאינטרנט, את לא היית כותבת פוסט כל כך חזק ולא היית מקבלת כל כך הרבה פידבקים.
זאת אומרת שאולי יש פה איזה פרומו מתוחכם, לא?
אגב, אני עוד צופה בטלויזיה - בעיקר בכדורגל - אבל כבר לא צופה בערוצים עם פרסומות.
אז ככה התקבלתי לעבודה? :)
את הכתבה על פייסבוק ראיתי בשידור על עובדה, ובאיזשהו מקום זה נתן עיוות.. מי שצפה איתי בכתבה יצא משם בתחושה של "זה מה שאת עושה כל היום?, נתן מין סוג של תחושה שלהיות חבר בפייסבוק זה למצוא אנשים וליצור חברויות.. אז יכול להיות שזה בפייסבוק, אבל זה לא נכון להגיד על כלל הרשתות החברתיות. בעצם גם בפייסבוק זה לא רק חברויות.. נכון שזה נחמד פתאום למצוא חברים מהיסודי, צבא ועוד כל מיני.. אבל יש שם אפשרויות ליצור כרטיס יותר עסקי ולא "שטותי", מגוון האפליקציות שמועלות לפייסבוק מסחרר וכלל: כרטיסי ביקור, קורות חיים, RSS ועוד המון אפליקציות אחרות שלא כוללות מלחמות מים, זריקת תרנגול הודו ושטויות אחרות ושונות. לשבת ולהסביר לאנשים שכאן בקפה זה שונה, כן גם כאן יש קטע חברי.. אבל הקהילות כאן עסקיות ויש שם כמות של תוכן מדהימה במעשירה ועוזרת לאנשים להבין בתחומים נוספים.
גם מקושרים שהוזכרה בכתבה, היא חברתית נטו.. למצוא חברם מהעבר ולתקשר איתם. קהל המטרה של הקפה לצורך העניין הוא שונה.. נכון שגם כאן אפשר להכיר וליצור חברויות.. אבל כמו שהדס כתבה שהיא כמעסיקה היתה שמחה לראות כרטיס של מרואיין כאן בקפה.. אני חושבת שבבלוג שלי וגם בדיונים שלי, אני מראה מי היא אני האמיתית ולא ה"משחק" שיש אל מול המראיין.
מקווה שזה יהיה מבית היוצר שלנו...
היה מי שאמר - כשההמונים נכנסים לבורסה - זה הזמן לצאת.
אז בפארפרזה על אילנה דיין :
כשעובדה עושה "תחקיר" על פייסבוק - זה הזמן לעבור לדבר הבא באינטרנט...
הי הדס.
אין לי טלביזיה זה זמן, אבל אני אחפש את הכתבה לצפות בה.
בינתיים, אני חייבת להסכים עם תוכן הפוסט, עם החשיבות הרבה של הרשתות החברתיות.
מי שלא הבין את זה עד עכשיו, כדאי לו להתחיל ולהתעדכן.
אני, יחסית חדשה בתחום הבלוגים, פחות משנה, אבל מאז מוסרת את כתובת הבלוג שלי לפני שאני מוסרת את המייל.
לסטודנטים שלי אני ממליצה לפתוח בלוג, גם כדי שיוכלו לרשום אותו בקו"ח שלהם, כשהם מחפשים עבודה. כמעסיקה הייתי שמחה לראות בקו"ח של המזכירה שאני מחפשת (עכשיו, כן.) את כתובת הבלוג. לקרוא בלוג זה יותר טוב משעת ריאיון המתומרן הן ע"י המראיין והן ע"י המרואיין.
הסוציולוגיה עוד לא התחילה לחקור לעומק את התופעה, כי צריך, אולי, קצת יותר נפח. אבל מחקרים ראשוניים כבר יש.
לא צפיתי אך סיפרו לי הבוקר
זה מה שקורה שלא צופים כבר בטלויזיה.........
מכיוון שאינטרנט היא לא מבינה, תכניסו ידיעה קצרה לעיתון, את זה היא בטח תקרא...
ראיתי את החלק האחרון של הכתבה ואני מבין שהחלק הראשון לא היה פחות גרוע מהשני, ככה שאת התמונה הכללית קיבלתי. בחור לא נאה במיוחד ולא מגולח במיוחד בשם רוני יצא לשוטט ברשת וגילה לתדהמתו שוואוו וששיווו ושוואווו ושאוחחח וכאלו. שטוח ודבילי כמו הסלבס שהחברה בטלויזיה תמיד רודפים אחריהם. לבושתה של אילנה דין אייטם על פייס בוק בגיא פינס באותו יום בדיוק היה טוב בהרבה והתיחס לתופעה כחלק מתרבות החיים שלנו ולא כאילו איזה זירה למאותגרים פסיכולוגית.
בכל מקרה חשבתי על זה לא מעט אפרופו היחס של המדיה לאינטרנט בעקבות הגאות בפייס בוק, לדעתי ואני יודע שזהפעם קלישאה אבל, הם מפחדים. פשוט מפחדים בתחתית כל רוני קובן דבילי כזה יושב בחור שעובד במדיה שלא מתחדשת ופוחד שהצופים בורחים למקום אחר.
מי שסיכם את זה הכי טוב זה ערן תור מנכ"ל אםל בישראל, בראיון לגלובס הוא פשוט אמר את זה חד וחלק, אנחנו לא נשתמש בטלויזיה אף אחד לא צריך את הטלויזיה היום בשביל פרסום להפך הטלויזיה רק מפריע.
אור, מסכימה איתך, אלא שהפעם התקשורת היא דעת הקהל עצמה
אני קבלתי גם חברים וגם מטופלים חדשים :)
תודה לחברות ברשת :-)
זו לא רק אילנה דיין. הטלוויזיה מאז ומתמיד לא ידעה איך לאכול את האינטרנט. העיתונות המסורתית באופן כללי לא יודעת איך לאכול את האינטרנט. והסיבה פשוטה - האינטרנט, הבלוגים ותוכן הגולשים מהווים איום ממשי על המדיה המסורתיים. תקציבי הפרסום זזים לאינטרנט ואמצעי התקשורת הישנים מתחילים להפסיד כסף בגלל זה.
אישית, אני לא רואה טלוויזיה כבר יותר מ-3 שנים (הדס, את צריכה לדעת את זה!!! היה לי טור במרקר בנושא :) ) - וכל פעם מחדש, כשאני קוראת פוסטים כאלה, אני מחייכת ומברכת את עצמי על ההחלטה להיפרד מאמצעי התקשורת המיותר הזה.
הדס
מסכימה איתך. בעבר התראיינתי לכתבה אצלה בנושא בלוגים, וזה היה לא פחות מופרך ושטחי.
אכן, צפיתי ב"תחקיר" של רוני קובן בתוכנית עובדה וזה בהחלט היה לא ממצה ודי התאכזבתי מהמסר הסופי שלו כאילו כל החברויות ברשת הן סוג של דמיון ולא מציאות,
אגב, נכנסתי אח"כ לכרטיס של רוני קובן בפייסבוק ולהפתעתי גיליתי ברשימת החברים שלו בערך מחצית מכל הכתבים ושדרני ערוץ 10, מפיקים ומי לא....
אז מדוע הוא מילל בכתבה שיש לו בקושי 2-3 חברים שהסכימו לקבל אותו ושאין שם חברים אמיתיים ?
הכתבה התמקדה יותר בתופעה של פייסבוק ולא הרחיבה לדה-מרקר-קפה, שיקולם עמם ..זה לא היה אמור לכסות את כל התופעה של רשתות חברתיות...
נ.ב.
לגבי אילנה דיין - לא יודע אם היא זו שמשכה את הכתבה לכוון הזה או שמא רוני קובן הוא זה שאחראי לכל הכתבה, אבל יש להזכיר שכבודה של אילנה דיין במקומו מונח, פרופ' מבריקה שמחזיקה תוכנית תחקירים עם "ביצים".
תמיד עולה הדילמה
האם התקשורת מובילה דעת קהל
או מובלת על ידי דעת קהל
לו ראית את התוכנית על אילנה דיין
היית מקבלת את התשובה לשאלתך
אילנה דיין רחוקה מאוד מכל מה שקשור לחדשנות וטכנולוגיה
לא פלא שזו התפיסה שהיא מעבירה בתחקיריה על רשת האינטרנט
לשמחתנו המציאות חזקה יותר מהתוכנית עובדה
הכרתי ברשת המון אנשים בכל מיני הזדמנויות
שלא היה סיכוי שאכיר אותם
האינטרנט יצר עבורי במה אינסופית להביע את דעותי
וליצור קשרים שמקדמים אותי יום יום בכל תחום בחיי.