סוף סוף, קם הישראלי הבינוני, מהממעמד הבינוני, עם המשכורת הבינונית והמשתפחה הממוצעת [אין משפחות בינוניות, שם יש רק הטוב ביותר], ויצא לרחוב. ומאז הוא כבר לא עוזב את הרחוב. מרים אוהל, מתחבר "לאוירה" וחי מחדש את ימי וודסוק העליזים, אבל הפעם יש לגיטימציה, הפעם כולם מוחים. 

אבל חשוב לא פחות, הפעם מרגישים "ביחד", הביחד הזה נוצר בין השאר בגלל היכולת להיות בקשר תמידי עם אחרים מקהילות שונות, מערים שונות, מסיבות שונות ובזמנים שונים. והקשר התמידי הזה נוצר בגלל הרשת החברתית באינטרנט. וזה באמת עושה חידוש. מתברר, על פי מחקר שעשיתי ואת תוצאותיו אני מפרסם בימים אלו, שהיכולת להשתמש בצורה אפקיבית ברשת חברתית תלויה ב 2 יכולות בסיסיות: אוטונמיה תפקודית ומיתוג עצמי. מושגים חשובים שמבטאים את הדרישה מכל משתמש ל"אוריינות הדייגטאלית". הדבר הראשון והחשוב ביותר לכל משתמש כדי להיות מסוגל להתחבר לאחרים בצורה אפקטיבית הוא: להבין מה בדיוק האינטרס שלו. מה חשוב לו, מה הצורך שלו, מהי הסיבה שבגללה הוא צריך את תמיכת שאר המשתמשים. הורדת מחיר הקוטג', הפחת מחירי השכירות והדיור, ואפילו כללי יותר, המאבק על יוקר המחייה, לגיטימי. ככל שנהיה ממוקדים וברורים יותר, יותר יצטרפו.

ויש עוד. כדי להפוך את הרשת לאפקטיבית יש צורך לפתח "רגישות מצבית" כלפי הסביבה. בגלל האינטנסיביות של השינויים בסביבה ובגלל מספר המשתתפים, ובגלל הכמות הרבה של ההצעות , ההמלצות, והדיבורים ברשת החברתית, יש צורך להיות רגישים מאד לאותם שינויים. כל עדכון חשוב, כל התפתחות מעניינת, הקצב מהיר ויש צורך "לנטר" אותו לטובת המטרה. חיבור בין טוויטר לבין פייסבוק או גוגל+ יכול לאפשר גם מרחב חברתי וגם כלי עידכון מצויין. 

ויש את הצורך למיתוג עצמי. הרי  הרבה מהשיחה החברתית הדיגיטאלית נסוב סביב העברת מידע, קבלת המלצות וטיפים, הצעות למיקוד והמשך המחאה, הצעות לשיטות ואמצעים. כדי לרכז את הההמלצות, לדעת ממי אפשר לקבל הצעה, למי יש דעה שכדאי לקרוא אותה, עלינו לדעת למתג את עצמינו. עלינו למקד את המידע שיש לאנשים עלינו, לתרום מהידע שלנו לטובת הכלל, לתרום אמצעים ושיטות עבודה כדאיות, לתת טיפים וכל הזמן לזכור, שכל תרומה חברתית ממוקדת ומעודכנת שכזו, מוסיפה לנו תשומת לב, מוסיפה לנו עוד אוהדים המכירים בערכינו ויודעים את מי לחפש כשצריך. וכך רק אלו שמיתגו עצמם נכון, מקבלים קרדיט חברתי.

ויש גם את הצורך לנהל את המשאבים והאמצעים הוירטואליים והפיזיים. ולהפתעתי, לאחר ניתוח ממצאי המחקר נודע לי שמשתמשי הרשת החברתית הדיגיטאלית לא מודעים לצורך הזה לניהול המשאבים למען השגת המטרה. ניהול שיחה, ניהול עצמי, ניהול זמן, ניהול קבוצה/קהילה, אלו דברים חשובים, אך ניהול משאבים נראה פחות חשוב. 

נדמה לי שדווקא במחאה הנרחבת של דור ה - Y שהפך לדור ה - F  ורוצה לחזור להיות דור המייסדים, יש ישמו לא רע בכלל ביישומי רשת האינטרנט לטובת ניהול משאבי הקהילה. ואולי זה חלק מהסוד האמיתי של ההתארגנות הזו. החבר'ה האלו לא שכחו שדיבורים, מטרות, מיתוג ויישומים הם דברים חשובים, אך העוצמה היא לחבר נכון את היכולת של הרשת החברתית, ההתארגנות ההמונית ברשת, העדכונים וההצעות, עם המשאבים הפיזיים, הארגון של המאשבים והאמצעים הנדרשים, הלכה למעשה.

ולא נותר אלא לברך על שימוש הנכון ברשתות החברתיות, מאפשר לכל הדור הלכאורה בינוני הזה, להתאחד ובעצם להפוך לסוג של טייקון ["טוב"] מול טייקונים "רעים". רק שלא יתנו להם לממש את הרעיונות שלהם באמצעות ריכוש אחזקות פיננסיות במקביל עם אחזקות ריאליות. אז, הם עלולים להפוך לטייקון לא טוב.