מביטה על עצמי דרך עיניהם של הסובבים,

מוזר איך שכל אחד רואה משהו שונה,

כל אחד רואה מה שנוח לו,

מה שקל לו לראות,

גם אלו שלכאורה מביטים מקרוב,

לא מנסים לחדור את המעטה, להסיר את העטיפה, להגיע לליבה,

לפחות לא לפי ראות עיני.

 לא התעטפתי בשריונות לאחרונה,

לא נהגתי בשונה מהרגיל,

פשוט נהגתי כמו שאני נוהגת תמיד,

כמו שאני נוהגת,

יש פירות שצריך פשוט לדעת לקלף, בידיים חשופות,נאמר לי פעם,

פשוט לאחוז בידיים ולהשיל מהם באטיות את הקליפה עד שמגיעים לפרי,

שם קרוב לגרעין,

הטעם שונה, ראשוני יותר, חד יותר,

תמציתי יותר,

מכיל את כל מה שהייתי בעבר, מה שאני בהווה ומה ארצה להיות בעתיד,

שם, כל מילה שתאמר רק תגרע מהמרקם, מהריח,

ממה שאני מהטעם שלי......