כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    ברירת מחדל או תקווה חדשה

    0 תגובות   יום שבת, 6/8/11, 10:24

    הנה הזדמנות נפלה לו לשמאל הישראלי משמים. לא כל כך בזכותו אלא בגין ההיבריס של הימין, ובעיקר עליית כוחו של דור חדש – דור מהפכת התקשורת. דור חדש זה, שבוהניו כבר שונו ביולוגית והם מותאמים ל"טקסטים " ושכבר הפיל משטרים לא מעטים, מודע אינטואיטיבית לכוחו, הגם שעדיין לא ברור מהו ומה כוחו לאמיתו. מכל מקום, השמאל הישראלי, אשר ספג בעשור האחרון מכות נחרצות הן במעמדו בקרב הקהל הישראלי והן במעמדו הפוליטי, זוכה לפתע לעדנה חדשה. השאלה מה עושים עם הזדמנות זו. ואכן, אני תוהה אם מחאת האהלים דהיום תאמץ לעצמה את עולם הסליבריטי ותהיה לעוד תוכנית ראליטי מרתקת או שהיא תפיך רוח גבית לתנועה עממית, פוליטית-חלוצית אשר תשכיל לשוב ולאמץ את עולם הערכים ואת ההליכות של דמויות מופת כיצחק בן צבי וזלמן שז"ר, יצחק נבון ואריה אליאב, ותקרא לחזור אל השורשים של ההוויה הישראלית הפשוטה, היפה והערכית.

    מכל מקום, על מנת שהזדמנות זו לא תחמוק על השמאל להיפטר משלוש טעויות יסוד או לכפר על שלושה "חטאים":

    ההמון הוא טיפש ונתון למניפולציות של הימין

    החטא הראשון הוא חטא ביטול חכמתו של העם וכושרו לדעת. לא רק השמאל חוטא בו אך, בצדק או שלא בצדק, הדימוי הרווח הוא שהשמאל מצטיין בכך במיוחד. מלבד זאת שבעצם דמותם ואופן דיבורם, דמויות כגון זו של יוסי שריד או יוסי ביילין, אותם אני מעריך ומוקיר, נתפסו כמשדרות התנשאות ואליטיזם שחצני, אין ספק שתרמה לתדמית זאת גם שרשרת של התבטאויות אומללה שתחילתה בכינוי צ'חצ'חים ועבור באמירתו של יצחק בן-אהרון, שהוא אינו מקבל את בחירת העם, וכיוצא באלה. ואכן, אף כיום, אני שומע חדשות לבקרים, רבים מנציגי שמאל ומנהיגיו, האמורים ליצג את הפועל הפשוט את ה"עמך," טוענים שההמון נסחף בטיפשות אחר מנהיגים כריזמטיים ושאין לסמוך על שיקול דעתו ועל בחירתו. קול ההמון, הם טוענים, איננו כקול שדי כלל וכלל. הבלים אני אומר. זה אולי היה נכון בעבר, הגם שאפילו בעבר זה לא היה מדוייק, אבל וודאי הוא שאין זה נכון לגבי ימינו. והרי, בעידן האינטרנט, מליוני הבלוגים והאתרים האישיים, ובעולם שבו הרשת החברתית מגיעה לכל מקום ונגישה לכל אחד, ניתן לראות בבירור שרוב בני האדם כן חושבים על חייהם ברצינות ובאחריות, ומנתחים את מצבם, שוקלים תבונית ורגשית את המציאות על אפשרויותיה השונות וצוברים ידע וחכמת חיים. אכן, לי אין ספק, כי בני אדם מן היישוב, לא רק אינטלקטואלים ולא רק עתונאים, קוראים את המציאות בצורה מעמיקה ובריאה ומגיעים למסקנותיהם באופן עצמאי ועל בסיס ידע ושיקול דעת. בקיצור ידע וחכמה אינם היינו הך. וכמו שידע אינו סימן לחכמה אין צורך בידענות מופלגת ומלומדת על מנת להיות חכם ( ראה מאמרי "שובו של כבוד האדם הפשוט.")

    הימין הוא קבוצה אחידה של קיצונים-לאומנים

    עקב אכילס של מחנה זה הוא נטייתו האינטלקטואלית להסיק מסקנות שגויות ולהכליל הכללות מסולפות על בסיס ניתוחים מלומדים, הגם שעל פי רוב הם נכונים ומבוססים על ראייה אולי מפוקחת של המציאות אבל לא מפוכחת. במילים אחרות, כאשר אני קורא פרופסור מכובד או עתונאית חדת עט כותבים ומנתחים באופן מעולה את המצב הפוליטי, מגלים בקיאות רבה ומצביעים בצורה משכנעת על טעויות שונות שמפלגת הימין בראשותו של בנימין נתניהו עושה ומכאן ממהרים בהתלהמות וארס להסיק שממשלת ישראל כיום היא המסוכנת שבממשלות ישראל, ומפליגים ומוסיפים לכך כל מיני אזהרות על האסון שהיא עומדת להביא, הם מחבלים ביכולתו של המסר שעימם מלחלחל לתודעה הישראלית ולהשפיע את השפעתו. יתרה מזו, כאשר כל הימין מוצג כיחידה אחידה אחת מוקצה מחמת מיאוס, שבה כולם זהים עם הקיצוניים שבו, כליברמן ואלקין ודנון ועוד כמה פנאטים אחרים, הרי שבכך לא רק שכל האחרים נדחפים ימינה אלא שתיאור מעוות זה של המציאות פוגע באמינותו של השמאל. אגב, אפילו הימין הקיצוני, שאותו אני מודה קשה לי לעכל, אינו הומוגני וניתן להבדיל בו בין קיצוניות לקיצוניות. למען הדיוק והיושר מאז ומתמיד עשה הימין דה-לגיטימציה של השמאל. אבל טעותו של הימין אינה מצדיקה את השמאל לעשות אותו מעשה. יש לשבור את מעגל העויינות. הנה אומר זאת בגלוי ובלי מורך: לא כל הימין הוא בן ארי ובנימין נתניהו אינו לאומן קיצוני ואפילו לא ראש ממשלה רע במיוחד. נהפוך הוא, לשיטתו הוא מוציא לפועל את תפיסת עולמו ביעילות ובמקצועיות. איני מאמין בדרכו ואני מעריך שהוא עלול להיכשל במשימתו אבל אין זאת אומרת שבכך הוא יביא הרס או חורבן. זאת ועוד, אין לי ספק, שיש לו תכונות וכישורים העשויים לעשותו מנהיג גדול בישראל, אך אם הוא יזכר כיורשו של בגין או של שמיר עדיין לא ברור. אגב, גם עם בגין לא הסכמתי אבל יכלתי להכיר במנהיגותו ולהוקיר את תרומתו להבאת השלום עם מצרים. הוא הדין עם נתניהו, אני חולק עימו רבים מן היעדים אבל חלוק עימו על הדרכים להשיגם. ואני מוכן ונכון לשוחח, ולהתוכח עימו עד שכל האפשרויות תתלבנה והטובה שבהן תיבחר.

    השותפות במצע הציוני של שלום וביטחון

    לבסוף, הגם שההיבט החברתי היום תופס את מרכז הזירה, השתייכותו המפלגתית של האזרח תואמת על פי רוב את תפיסת עולמו המדינית. על כן, מן הראוי שהשמאל הישראלי השפוי, מתוך מודעות לכך שהמפה הפוליטית בארץ אכן מעוצבת ומוגדרת על פי יסוד אחד – פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי והדרך שעל המדינה להשיגו, להצביע על דרכו ועל צדקתה. בעשותו זאת עליו להדגיש שני יסודות: האחד, הקשר בין החוסן החברתי והחוסן המדיני; והשני, חיוניותו של השלום להבטחת קיומה של המדינה וביטחונה. יתר על כן, על השמאל הישראלי מוטל מצד אחד לחדד את המודעות לשותפתו ומחויבותו לקונצנזוס הלאומי ולחזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית, ומצד שני להבהיר את ההבדלים בין תמונת עולמו וזו של מחנה הימין. לצורך כך, אני מייעץ לו להצביע על המתח הטבוע בצמד המילים, - ביטחון ושלום. כלומר עם שמודגשת העובדה ששני המחנות מאמינים בעקרונות היסוד של שלום וביטחון, להבהיר כי בעוד מחנה הימין מאמין שהיחס בין השניים הוא כזה שרק ביטחון עשוי להביא את השלום, - מחנה השמאל גורס שהשלום חיוני להבאת הביטחון. אבל כך או כך מוסכם על כולם שהא בהא תלייה, ומדינת ישראל אינה יכולה להעדיף את האחד על השני. לכאורה כמו מובן מאליו ששני המחנות הציוניים מאמינים בכך שמדינת ישראל חייבת להיות יהודית ודמוקרטית. יחד עם זאת, על הימין השפוי מוטל להדגיש את מחויבותו לדמוקרטיה ולשלום כערכים מוחלטים של המדינה, ולהסתייג מן הגורמים בתוכו המעמידים את הדת או את רבניה מעל לחוק או גורסים ברעיונות לאומניים כגון 'טרנספר'. הוא הדין גם לגבי השמאל המתון, גם עליו מוטלת האחריות לשוב ולהדגיש את מחויבותו להגדרת המדינה כ"יהודית," ולהסתייג מן הקולות המבקשים להגדירה כמדינת כל אזרחיה ותו לא, עם שהוא שב ומצביע על חיוניותו של הדו קיום בשלום לביטחונה של מדינת ישראל.

    לסיכום, כאשר אזרחי ישראל מוכנים לשוב ולשמוע את דבר המחנה הקורא תיגר על הימין ואף מבקש לתת לו הזדמנות ולהחליפו בשלטון, על מחנה השמאל להפגין את אימונו באדם מן השורה, לאמץ גישה הנמנעת מהכללות מנוכרות, ולבסס את שותפותו במצע הציוני עם שהוא מחדד את יחוד דרכו הרעיונית. דרכו צריכה להיות: לדבר עם העם, לדבר אל העם ולייצג את העם.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין