השבוע היא חזרה...

עזבה את "ארץ העושר" והעפילה לארץ של אוהלים.

הביאה עימה את האיש האמריקאי שלה ושלשה ילדים יפים.

שלוש עשרה שנים דיברנו דרך מסך.

הריונות-לידות-אהבות-משברים כל זה עבר בסך.

עכשיו פנים אל מול פנים, חיבוקים ומבטים אמיתיים.

מתגייסת לקראתה וכל הצבא שלי איתי.

העיקר שתהיה לה נחיתה רכה.

בצומת הסמוכה כעשרים"דיירים"

והילדים,משועשעים מכמות האוהלים...

הם בטוחים שמקימים פה קרקס!

אני לא מכחישה- העיקר שתהיה לה נחיתה רכה...

מזוודות ומטענים, הבדלים של שעונים

שכר דירה מוטרף ובית מצופף...

אל תדאגי אחות קטנה- את בישראל

הכל יהיה בסדר...רק תשארי.

שאוכל להמשיך לחבק אותך באמת כמו כשהיית פעוטה...

שאוכל לנשק את ילדייך ולהריח את ריחם,

שנוכל ביחד לשמוח ולקונן,

או סתם לשבת יחד מבלי לדבר...

עוד מעט תתרגלי ל"ישראל החדשה" 

שלמרות הקשיים ממשיכה להתקיים קדימה

צעד צעד- כמו כוחו של הטבע,

באיזה כוח מופלא לא מוסבר.

עוד מעט כשתתרגלי- תצטרפי לכוח הלוחם.

ואז, או אז תרגישי שוב בבית!!!

ברוכה הבאה אחות קטנה.