תצלם את השמיים,אמר צחי,אם אתה רוצה לראות את השם(אלוהים).הוא ראה שאני מתמקד בפניו:אוכל גלידה,מכניס עשר אצבעות לפיו עד חנק,טבול בקטשופ,חוצב באף וטועם את המחצב.שני מחליקים חלפו ביעף חורצים תלמים בקרח.השאר נתלו כעטלפים על המעקה.באולם הקפוא כשכולו רעד וצמרמורת שאל –אתה שונא גם אלוהים וגם את התורה?אמרתי שכן.יצא לי. ברכב הוא ישב שקוע בנוף ואז פלט-יש תחיית המתים?לא ,גזרה אימו בנוקשות.לא יהיה מקום לכולם. תחילתו של בכי ביצבצה בפיו-אני לא רוצה למות,לחש.אתה צעיר,יש לך המון זמן לחיות,היא אמרה.אל תדאג ,עודדתי אותו,עד אז,ימצאו תרופה נגד המוות.הוא בלע את התשובות מבלי לעכל אותן.שאלתי אותו למה הוא הרביץ לחגי בגן והוא אמר-לא הרבצתי לו, רק החזקתי לו את הראש חזק כי הוא לא הקשיב לי.אמרתי לו שאם הוא מפחד נורא ממישהו,כמו המוות,כמו חגי, כדאי לו להשלים איתו.על גבעת טרשים הראיתי לו גולגולת של פרה.הוא ניסה לעקור את השיניים ותהה היכן נעלמה הלסת התחתונה .אתה צמחוני-שאל אותי-למה שאלתי?-כי אני חלבי,אמר.שאלתי אותו את מי הוא אוהב יותר,אותי או את מאיה,החברה של אבא שלו.את מאיה,אמר,טוב לך! כי יש לך קרחת.בימים שעייפותו גדולה הוא מקונן לפני אימו מה אין לו בית?למה הוא פה כל הזמן? חזרנו אחרי שנה אל טים.הוא רזה מאוד,צלע ואיבד עין אחת.גם קודם הוא היה מכוער.עכשיו גם הזדקן.אהבתו לחטיפים יקרים לא התמעטה-מתוק,מלוח ,חריף.אוכל כול.לדעתי הוא לא הכיר לנו תודה . בשסיים לגרוס, פניו הביעו עוינות קיומית וזעף.אחיו של צחי אמר לו כי בהיות טים בן ארבע הוא צחי לא היה .בתגובה פרץ צחי בזעקות כעס.משהו לא הסתדר לו בחישובים. בעצם הוא הבין שמוות וטרם הוולדות הם היינו הך.בהזדמנות הזו הוא שוב קבל לפני אמו על שהיא מספרת לי דברים מהגן,כל דבר את מוכרחה להגיד לו?מה את מאוהבת בו ,יבב ,או מה?היא אמרה לו שהיא אוהבת –לפי סדר זה-ראשון ,אותו,את אחיו ,את אחותו,ואולי ,היא עוד לא החליטה,גם אותי.מה הוא בכלל אבא שלי ?שאל,לא, יש לך אבא ביום רביעי ושבת,אמרה, ובטלפון ,תמיד ובתנאי שהוא לא עסוק.אתה לא מחליט עלי הוא סיכם.בבוקר הוא בא אלי למיטה ומצא את מבטי.בוא הוא ציווה.המחשב היה פתוח.תהפוך את זה.הוא התכוון לסמן בגוגל.תכתב עידן המלחמות שתיים.אחרי שעה נשמע ריטון.אני אף פעם לא מנצח.אמר.
. |